י.כ שבעת האירוע היה פרוד, אשר ביקש בסך הכל כאבא לקחת את בנו לביקור קצר אצל הוריו, בקשה כל כך בסיסית וטבעית של אבא, הפכה בן רגע לסדרה של תלונות שווא.
נגד הגבר הוגש כתב אישום בגין איומים כנגד מי שהייתה אישתו בעת האירוע, בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי.
בישראל בה מקדמים אפליה ושנאת גברים, למזלו של הגבר השופט בתיק זה היה קשוב לאמת. לאחרונה פורסמו בתקשורת תלונות שווא רבות, להן קישור
ביום הכרעת הדין 30/9/2021, פרם השופט את תלונת השווא ולא איפשר לשקרים, בכי, ומניפולציה נשית טיפוסית להשפיע על החלטתו.
ציטוטים מדברי השופט:
ראשית, שוכנעתי כי המתלוננת עשתה כל שניתן למנוע מהנאשם לפגוש את בנו. היא עצמה הודתה כי אמרה לנאשם שהוא לא יוכל לקחת את בנו להוריו עד הגיעו של הילד לגיל 3 שנים.
הוצג לי גם סרטון, בו נראית המתלוננת לוקחת את הילד מידיו של הנאשם ולא מאפשרת לנאשם לשהות במחיצת בנו ביום הולדתו של הבן.
בנוסף, אמינה עליי טענת הנאשם, שמרגע הלידה ועד האירוע שהתרחש בבית הקפה “לנדוור”, הוא לא זכה לראות את בנו.
שנית, הונחה לפני תשתית ראייתית המוכיחה כי במסגרת ניסיונותיה של המתלוננת למנוע מהנאשם לפגוש את בנו היא הגישה נגד הנאשם מספר תלונות במשטרה, בהן ייחסה לו מעשי אלימות פיזית ומילולית, שאף אחת מהן, זולת התלונה נושא התיק שבכותרת, לא הובילה להגשת כתב אישום נגד הנאשם .
העובדה שהמתלוננת הגישה את תלונתה במשטרה סמוך לאחר האירוע אינה מעידה , בנסיבותיו של תיק זה, על אותנטיות, שכן עוד קודם לאירוע זה היא הגישה נגד הנאשם תלונות לא מעטות ואלו לא הובילו להגשת כתב אישום נגד הנאשם.
מכל המקובץ, לא רחשתי, אפוא, אמון בגרסתה של המתלוננת.גם עדותה של בת הדודה לא הותירה בי רושם מהימן.
כאשר נשאלה בת הדודה אם המתלוננת ביקשה ממנה אי פעם לשקר, היא השיבה בשלילה ופרצה בבכי כאשר נשאלה מדוע פרצה בבכי היא הטיחה כלפי בא כוח הנאשם כי:” צורת ההתנהלות שלך מולי בעיניי מזעזעת” .
ההסבר של בת הדודה מעורר תמיהה: ראשית, דקה לפני שפרצה בבכי, בת הדודה דווקא החמיאה לבא כוח הנאשם בציינה שאינה מפחדת מבא כוח הנאשם כי:” אתה לא מאיים עלי או צועק עלי.
השינויים החדים והלא מוסברים בתגובות של בת הדודה הובילו אותי למסקנה כי הבכי שלה, עת נשאלה אם המתלוננת הורתה לה אי פעם לשקר, מתיישב יותר עם האפשרות שתשובתה לשאלה לא היתה אמת והקשתה עליה, מאשר עם ההסבר שלה , לפיו חשה אי נוחות מהתנהגות ב”כ הנאשם.
בת הדודה אישרה כי אמה לא מאשרת לה לשוחח עם המתלוננת סתמה ולא פירשה, מכל מקום הדבר מעורר תמיהה .
בת הדודה גם התנגדה שבן זוגה, שנכח באירוע שהתרחש בקפה “לנדוור”, ימסור עדות על האירע וגם דבר זה מעורר תמיהה ומכרסם במהימנות הגרסאות של בת הדודה ושל המתלוננת.
בניגוד לחוסר המהימנות שרחשתי לעדויות המתלוננת ובת דודתה, עדות הנאשם הותירה בי רושם מהימן וניכרה האותנטיות שבא.
אי אפשר היה להתעלם מכך שעדות הנאשם ניתנה מעומק סבלו ובכנות רבה.
חרף כעסו על המתלוננת שהגישה נגדו, לשיטתו, תלונת שווא, הנאשם העיד, ויותר מפעם אחת, כי המתלוננת היא” אמא טובה לילד” כי היא דואגת לבנם המשותף.
הנאשם לא צייר את האירוע בבית קפה לנדוור כאירוע נינוח ונטול מחלוקות, אלא הוא אישר שנוכח סירובה של המתלוננת לאפשר לו לקחת את בנם לאמו, הוא כעס עליה, הרים את הקול וזרק לעברה מספר מילים אך הכחיש בתוקף שאיים עליה.
לאחר שמיעת העדויות וסקירת הראיות, אני מעדיף, כאמור, את עדות הנאשם על פני עדויות המתלוננת ובת הדודה ועל כן, אני קובע, כי הנאשם לא איים על המתלוננת באומרו שיזרוק עליה שולחן וגם לא ביצע תנועה שמתיישבת עם איום לזרוק שולחן.
“התוצאה היא כי אני מזכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום” כתב כבוד השופט תומר אורינוב בהכרעת הדין.
