תמונת כותרת אובדנות גברים בישראל

היום 10 בספטמבר 2021 חל היום הבינלאומי למניעת התאבדויות.

בחודש מתאבדים כ- 25 גברים רווקים נשואים וגרושים, מדובר ביותר מ-300 גברים בשנה, העדר מענה ייעודי המותאם לעולמם של גברים בא לידי ביטוי בכ-3200 גברים שהתאבדו משנת 2013 וללא סימן כלשהו שמגמת האובדנות נבלמת.

אובדנות גברים בישראל

האובדנות היא תופעה חברתית שאינה מבחינה בין מעמדות. היא קיימת בכל שכבות החברה וגובה קורבנות רבים. משבר הקורונה מעלה סימנים מדאיגים, באופן כזה, שמחייב התערבות מיידית, היות ולאובדנות השלכות ארוכות טווח על האוכלוסייה הכללית. לאחרונה, אנו עדים לעלייה בסיכון לאובדנות, בין היתר בשל רמות גבוהות של לחץ סביב משבר הקורונה וכן בשל בדידות חברתית שנכפתה עקב המצב.

תופעה זו צפויה להמשיך ולהחמיר על רקע גישה מצומצמת לטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים.כאמור, תופעת האובדנות חריפה באופן משמעותי בקרב גברים, כך שמתוך כלל המתאבדים, חלקם של גברים גדול יותר מאשר חלקן של נשים, ביחס של 4:1.

הספרות המקצועית מצביעה על כך, שגברים אובדניים נעזרים באופן מובהק פחות, הן בשירותי הבריאות הציבוריים והן בסביבתם החברתית.

לדוגמא, רק כ-30 אחוז מהמבוגרים עם מחשבות, תוכניות או ניסיונות אובדניים, פונים לשירותי בריאות הנפש.

גברים, במיוחד גרושים או פרודים, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לבצע ניסיון אובדנות קטלני. מציאות חייהם של גברים גרושים מורכבת ורוויה בלחצים, כך שהם מועדים יותר לבצע ניסיון אובדנות שייצלח.

לעיתים קרובות, הם חווים קשיים כלכליים ומשפחתיים ניכרים. למשל, חלק מהגברים הגרושים, סובלים מניכור הורי, אשר נמצא כקשור לאובדנות בקרב גברים. יתרה מכך, לרוב, הם חסרי מקורות תמיכה ונוטים לא להיעזר בשירות הציבורי ובכלל במסגרות התמיכה המסורתיות.

זאת מאחר ואין בארץ מרכזי סיוע המיועדים ומותאמים לגברים. משמעות הדבר היא, שגברים רבים, חסרי רשת תמיכה חברתית וטיפולית נחוצה, מתאבדים.

נכון להיום, המענה שניתן בישראל, התבסס על התכנית הלאומית למניעת אובדנות, תוקצבה בשנת 2013 בהחלטת ממשלה מס' 1091, בסך של 55 מיליון ש"ח. התכנית הלאומית למניעת אובדנות נחלה כישלון בכל הקשור לאובדנות בקרב גברים, הן במבחן התוצאה והן לדברי מבקר המדינה. העדר אמפתיה ואי הבנת הצרכים של גברים זועק גם בפיילוט – תיעוד מהלך 2008-2012 .

מבקר המדינה פרסם ביום 04.05.2020 את הדוח השנתי שמספרו 70ב. פרק ד' בדוח עוסק בהיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות ובו מותח המבקר ביקורת על הגישה התקציבית של משרד הבריאות והרווחה, אשר עוסק בתמיכה במשפחות שיקיריהם התאבדו, במקום למנוע את האובדנות מלכתחילה – התכנית כשלה במניעת אובדנות. זאת ועוד העריך המבקר את העלות השנתית שנגרמת למשק הישראלי עקב אובדנות בין 2 ל-2.5 מיליארד ש"ח בשנה.

מאז יישום התוכנית בשנת 2013 כ-3200 גברים, נטלו את חייהם ללא סימני שינוי מגמה בהיקף האובדנות השנתי. נראה כי התכנית הלאומית למניעת אובדנות אינה מותאמת לגברים במצוקה והמאפיינים הייחודיים להם. הכישלון של התוכנית יכול אף להעיד על הערכת חסר של חומרת הבעיה, או העדר אמפתיה לחיי גברים. ניתן אפוא להיווכח כי המשך המתווה הקיים, לא ייתן מענה לתופעה ויש לפתח אסטרטגיית התערבות חלופית. יש לציין, כי בניית התערבות מתאימה עבור גברים, היא אתגר לא מבוטל, לאור כך, שקיים ספק גדול לגבי היעילות והמהימנות של התערבויות הקיימות כיום.

מדובר בדיני נפשות ולא בדיון תיאורטי,
אשר על כן, עמותת אבות למען צדק פנתה ליושבת ראש ועדת הבריאות בכנסת, חברת הכנסת עידית סילמן לזמן דיון דחוף בוועדה ולפעול ליצירת מענה לאנשים במצוקה.