תלונת שווא: "מאמינות לך" , לא היה אונס!

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, זוכה נאשם מעבירות אונס והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. לעיון בפסק דין תפ"ח 58458-01-23 אשר ניתן ביום 9/7/2024

הרכב השופטים: בראשות סגנית הנשיאה יעל רז-לוי, השופט אהרון משניות, השופטת רחל תורן.

הנאשם הוכיח שלא יכל לבצע את העבירה המיוחסת

הנאשם הוכיח באמצעות ציר הזמן כי ביום בו נטען שהתרחש האונס, בתאריך ,6.10.22 שהה בבי"ח שיבא עם בנה של בת זוגו שסובל בנכות קשה, החל מהשעה 02:00 ועד 10:30 בערך. הם שבו לביתה של בת זוגו שסמוך לביתו של הנאשם בסביבות שעה 12:00 ולאחר כמה סידורים הנאשם ובת זוגו הלכו לישון עד שעה 18:00 בערך. לאחר מכן הלך הנאשם לבית אמו הסמוך, ונסע לבצע קניות לשבת בחנות דגים ובסופר שסמוך לה, כפי שהוא נוהג לעשות בימי חמישי.לאחר הקניות שב לבית אמו, ובסביבות שעה 20:30 שב לביתה של בת זוגו, ולאחר מכן, בסביבות שעה 23:00 הוא נסע עם בת זוגו למועדון. לכן, טען הנאשם כי כלל לא היה יכול לבצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וכי לא היו דברים מעולם.

המסגרת המשפטית

האישום התבסס על תלונה שהוגשה בינואר 2023, בה טענה המתלוננת כי באוקטובר 2022, בין השעות 17:00-19:00, לדברי המתלוננת הנאשם אסף אותה ברכבו לאחר שיצאה נסערת מבית בן זוגה. לטענתה, הוא הביא אותה לבית לא מוכר, שם ביצע בה את זממו. הנאשם הכחיש את המיוחס לו מכל וכל, וטען כי מדובר בתלונת שווא.

בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת עובדתית מובהקת, כאשר מחד ניצבת גרסת המתלוננת, ומאידך הכחשה מוחלטת של הנאשם. במצב דברים זה, קבע בית המשפט כי יש לבחון בקפידה את הראיות האובייקטיביות העומדות לרשותו.

ראיות דיגיטליות

נקודת המפנה בתיק הייתה חוות דעת מומחה שניתחה את נתוני התקשורת הסלולרית של שני הצדדים. המומחה, מהנדס יוסף קולין, קבע כי האיכונים הסלולריים של הנאשם מראים שהוא שהה באזור מגוריו בשעות הרלוונטיות. במקביל, האיכונים של המתלוננת לא תאמו את גרסתה לגבי השתלשלות האירועים.

בית המשפט קבע כי המשקל שיש לתת לחוות הדעת הוא מלא, זאת לאור ניסיונו העשיר של המומחה, הבהירות והפירוט בחוות דעתו, ויכולתו להודות במגבלות ידיעותיו כשנשאל שאלות שלא יכול היה להשיב עליהן בוודאות.

קביעות משפטיות מהותיות

בית המשפט התייחס בהרחבה לסוגיית העדות היחידה בעבירות מין. בעוד שסעיף 54א(ב) לפקודת הראיות מאפשר הרשעה על סמך עדות יחידה של נפגע עבירת מין, נקבע כי במקרה זה נדרש חיזוק משמעותי לאור הקשיים בגרסת המתלוננת. בית המשפט הדגיש את העיקרון של "מקבילית הכוחות" – ככל שמשקלה העצמאי של העדות נמוך יותר, נדרש חיזוק ראייתי משמעותי יותר.

בנוסף, בית המשפט התייחס לסוגיית המצב הנפשי של המתלוננת כראיה תומכת. נקבע כי בעוד שמצב נפשי יכול לשמש כחיזוק לעדות בעבירות מין, במקרה זה, לאור הקשיים בגרסה הבסיסית, אין די בראיות על מצוקה נפשית כדי להוות את החיזוק הנדרש.

שאלות נוקבות על ההחלטה להגיש כתב אישום

פסק הדין מעלה תהיות קשות בנוגע להחלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום במקרה זה. הראיות הטכנולוגיות שהובילו לזיכוי – נתוני האיכון הסלולריים – היו בנמצא כבר בשלב החקירה, המשטרה לא מצאה לנכון לבדוק את המצלמות במקומות ובשעות המדויקות בהן שהה הנאשם שיכלו לחזק את גרסתו.

למרות זאת, הוחלט להגיש כתב אישום שהוביל למעצרו של אדם והטלת כתם חברתי קשה מנשוא עליו.

השלכות ההחלטה על חייו של הנאשם הגבר הרסניות. למרות זיכויו המוחלט, הסטיגמה החברתית של מי שהואשם בעבירת אונס עלולה ללוות אותו שנים ארוכות. נזקים אלו כוללים פגיעה במעמדו החברתי, באפשרויות התעסוקה שלו, ובמרקם היחסים המשפחתיים והחברתיים. השאלה המתבקשת היא מי יפצה אותו על הנזק העצום שנגרם לו, ואיך ניתן להשיב לו את שמו הטוב.

הטיה מגדרית במערכת המשפט?

המקרה מעורר דיון מהותי על השפעת הייצוג המגדרי במערכת המשפט על החלטותיה.

הנתונים הסטטיסטיים מראים תמונה ברורה של רוב נשי משמעותי במערכת: 70% מעובדי הפרקליטות הן נשים, 60% מהשופטים הן נשים, 61% מפרקליטי המחוז הן נשים, 70% מרשמי ההוצאה לפועל במעמד שופט הן נשים, ו-82% מעובדי הסיוע המשפטי הן נשים ואם לא די בכך גם 87% מקציני המבחן המחווים את דעתם לבתי המשפט הינם נשים.

בנוסף, נשים מחזיקות ברבים מהתפקידים הבכירים במערכת המשפט ומשרד המשפטים:

היועצת המשפטית לממשלה.

משנה ליועמ"ש משפט פלילי.

משנה לפרקליט המדינה אזרחי.

משנה לפרקליט המדינה אכיפה כלכלית.

משנה לפרקליט המדינה תפקידים מיוחדים.

מנהלת מחלקת החנינות.

היועצת המשפטית של משרד המשפטים.

פרקליטות מחוז ( 8 מתוך 13).

סנגוריות מחוזיות.

מנהלות מחלקות בפרקליטות המדינה.

משנות לסנגור הציבורי הארצי.

האפוטרופסה הכללית.

הכונסת הרשמית.

סמנכלי"ת בכירה לניהול ההון האנושי.

סמנכ"לית שרות.

ראש הרשות לאיסור הלבנת הון.

ראש בתי הדין לעררים.

מ"מ מבקרת הפנים של המשרד.

נתונים אלה מעלים שאלה מטרידה: האם קיימת הטיה מגדרית לא מודעת בקבלת החלטות, במיוחד בתיקים העוסקים בעבירות מין?

האם המערכת מפעילה את אותה רמת ביקורת וזהירות בבחינת תלונות ובהחלטה על הגשת כתבי אישום? במקרה הנוכחי, למשל, עולה תהייה האם הייתה נבחנת ביתר קפידה האפשרות שלא להגיש כתב אישום, לו היה הרכב המערכת מאוזן יותר מבחינה מגדרית.

האם 553 תיקים שנסגרו בחוסר אשמה מעידים על יושרתה של המערכת או שמא מחזקת את הטענה להטיה מגדרית כאשר אף לא אחד מאותם 553 גברים זכו שיוגש כתב אישום בגין תלונת שווא נגד המעלילה?

מסקנות והשלכות עתידיות

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה חשוב למערכת המשפט. הוא מדגיש את הצורך בבחינה מעמיקה של ראיות עוד בשלב החקירה ובטרם הגשת כתב האישום, ואת החשיבות של שמירה על זכויותיהם של גברים גם בעבירות החמורות ביותר.

יתרה מכך, הוא מעורר דיון חיוני על האיזונים הנדרשים במערכת המשפט ועל הצורך בבחינה מתמדת של הטיות אפשריות בקבלת החלטות.

הלקח העיקרי העולה מפרשה זו הוא הצורך בזהירות מוגברת בטרם פגיעה בחירותו ובשמו הטוב של גבר, גם כאשר מדובר בחשדות חמורים. על מערכת המשפט לוודא כי החלטותיה מתקבלות על בסיס ראיות מוצקות בלבד, תוך מודעות מתמדת להשלכות הקשות שיש להחלטותיה על חיי אדם.

סיכום

כאשר הנרטיב הפמיניסטי 'מאמינות לך' מוטמע היטב במערכת המשפט, גם במקרים בהם הראיות מצביעות שלא היה אונס ומדובר בתלונת שווא, בית המשפט נמנע מקביעה נחרצת בפסק הדין שמדובר בתלונת שווא על מנת להימנע מהגשת כתב אישום נגד המתלוננת, למרות הנזק שנגרם לגבר.

"מעולם לא פגש אותה" – "האיכונים סתרו" – "ציר הזמן תומך בעדות הגבר" – "הנאנסת לא יודעת היכן התרחש האונס".

אבות למען צדק.