ה-22 למרץ 1992, הטביעה מרינה דוידוביץ את שתי בנותיה, נעמה וליטל, בחדר האמבטיה בביתם שבכרמיאל. היא חיכתה אחר כך שאמה תגיע לדירה, יחד הן סידרו את הבית, הלבישו את הילדות ורק כשאחותו של הבעל הגיעה הביתה התקשרו למשטרה.
מרינה דוידוביץ, הפסיכיאטרים שבדקו אותה החליטו שהיא הייתה שפויה לפני הרצח, הייתה שפויה אחרי הרצח, אבל בזמן הרצח משהו השתבש.
בית המשפט קבע שהיא לא הייתה שפויה – ושלח אותה לאשפוז פסיכיאטרי. וכעבור חודש כבר החלה לצאת לחופשות. במסגרת “השיקום שעברה”, הלכה לא מעט לקברי הילדות שרצחה.
בשנת 2005 קבעה ועדה פסיכיאטרית שאין סיבה להמשיך באשפוז – והיא שוחררה
היום, היא חיה לה חופשיה יחד עם אמה.
אבות למען צדק.
