מהפכה בבתי הדין הרבניים: שוויון בסנקציות נגד סרבנות גט

ביום 16 ביולי 2024, התרחש מפנה היסטורי בוועדת החוקה של הכנסת בנושא הצעת חוק בתי הדין הרבניים. לאחר מרתון דיונים, הוחלט על צעד משמעותי לקראת שוויון בין המינים בכל הנוגע לסרבנות גט.

רבים מהפרסומים במדיה הכתובה תוצר של "הדיפסטייט הפמיניסטי פרוגרסיבי", בנוגע לתיקון לחוק שעבר, התמקדו בהחמרת הגבלות וסנקציות נגד גברים סרבני גט. תוך הטיה משמעותית בסיקור והתעלמות מנדבך מרכזי של התיקון לחוק – קידום שוויון בהפעלת צווי הגבלה וסנקציות נגד סרבני וסרבניות גט כאחד.

סיקור מדויק ומאוזן של שינויים חקיקתיים הוא קריטי להבנה ציבורית נכונה ולקידום שיח ציבורי מושכל. במקרה זה, הדגש על שוויון בהפעלת הסנקציות – הן נגד גברים והן נגד נשים – הוא המהות האמיתית של השינוי, ויש לו חשיבות רבה בקידום שוויון אמיתי בין המינים בהליכי גירושין.

במשך שנים, השיח הציבורי והאקדמי הלא מאוזן, הביא להשרשת מספר הנחות יסוד ביחס לתופעת הגברים המסורבים. כמעט אין גברים מסורבי גט, הפגיעה האישית והמשפחתית בגברים מסורבים אינה חמורה, גברים מסורבי גט מקבלים מענה אפקטיבי יעיל ומהיר ממערכת המשפט, לגברים מסורבי-גט, בניגוד לנשים מסורבות, יש פתרון הלכתי משפטי שהופך את הבעיה שלהם לזניחה. הנחות יסוד אלה גרמו לכך שהמחוקק ומערכת המשפט הגבילו את מתן הסעדים לגברים מסורבי גט, ולכך שתופעת הגברים המסורבים לא זכתה להתייחסות נאותה.

סוגיית סרבנות הגט מלווה את החברה היהודית מזה מאות שנים, כאשר שורשיה נטועים עמוק בהלכה היהודית. על פי ההלכה, גירושין תקפים רק כאשר הבעל נותן את הגט מרצונו החופשי, מצב שיצר לאורך ההיסטוריה מקרים רבים של "עגונות" – נשים שבעליהן סירבו לתת להן גט.

במאה ה-11, תיקן רבנו גרשום מאור הגולה תקנה האוסרת על גבר לגרש את אשתו בעל כורחה, צעד שיצר סימטריה מסוימת בין המינים. אולם, תקנה זו יצרה גם מצב בעייתי עבור גברים. בעוד שאישה יכלה לפנות לבית הדין ולבקש "כפיית גט" על בעלה הסרבן, גבר לא יכול היה לעשות זאת. כתוצאה מכך, נוצר מצב בלתי נסבל בו גברים רבים מצאו עצמם כלואים בנישואין ללא יכולת להשתחרר, כאשר נשותיהם סירבו לקבל גט.

במאה ה-12, הוסיף רבי יעקב תם תקנה המאפשרת להטיל סנקציות על סרבני גט, מה שהיווה בסיס לפתרונות עתידיים לבעיה. אך למרות זאת, היישום של סנקציות אלו נשאר לא שוויוני לאורך שנים רבות.

עם הקמת מדינת ישראל, קיבלה סוגיית סרבנות הגט ממד חוקי ומדיני. בשנת 1953 נחקק חוק שיפוט בתי דין רבניים, שהעניק סמכות בלעדית לבתי דין רבניים בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל. בשנת 1951, נחקק החוק לאיסור ביגמיה, שאסר על נישואין ליותר מבן/בת זוג אחד/ת, מה שהגביר את חשיבות הגט כאמצעי היחיד לסיום נישואין קודמים. במקביל, פקודת הנישואין והגירושין (רישום) משנת 1919, שנותרה בתוקף גם לאחר קום המדינה, אסרה על גירוש אישה בעל כורחה, מחזקת את תקנת רבנו גרשום.

חוקים אלו, למרות חשיבותם, החריפו את חוסר האיזון בין גברים לנשים בנושא גירושין. בעוד שנשים זכו להגנה מפני גירוש כפוי, גברים נותרו ללא הגנה מקבילה. גבר שאשתו סירבה לקבל גט מצא את עצמו במצב בלתי אפשרי – כלוא בנישואין ללא יכולת להשתחרר או להפעיל אמצעי אכיפה כלשהם נגד אשתו הסרבנית

לאורך השנים, התערבו בג"ץ ובית המשפט העליון בסוגיה זו, אך ההתקדמות הייתה איטית. בשנת 1955, בבג"ץ רוזנצוויג, נקבע כי ניתן לכפות מתן גט באמצעות מאסר. בשנת 1989, בבג"ץ רודניצקי, הורחבו סמכויות בתי הדין הרבניים כפיית גט. ובשנת 2018, בבג"ץ פלונית, נקבע כי יש להטיל סנקציות על סרבני גט גם ללא פסק דין לגירושין. אולם, למרות פסיקות אלו, היישום בפועל נשאר לא שוויוני, כאשר סנקציות הוטלו בעיקר על גברים סרבנים ופחות על נשים סרבניות.

בשנת 1995, נחקק חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), שהרחיב את סמכויות בתי הדין להטיל סנקציות על סרבני גט, כולל הגבלות על חשבונות בנק, רישיון נהיגה, ואף מאסר. בשנת 2000, תיקון 4 לחוק הרחיב את הסנקציות גם כלפי נשים סרבניות גט, אך עם מגבלות מסוימות ובעיקר נדרש "אישור נשיא בית הדין הגדול". למרות זאת, בפועל, הפעלת צוי הגבחה וסנקציות נגד נשים סרבניות גט הייתה נדירה ביותר, מה שהותיר גברים רבים במצב של חוסר אונים מול סרבנות גט מצד נשותיהם.

הדיינים בבתי הדין הרבניים הוסיפו חטא על פשע, ועודדו בפועל את סרבנות הגט של הנשים באמצעות זכאותן למדור ומזונות אישה עד ליום הגט, חלק מהמסורבים נאלצו לשלם את חובתם ההלכתית במשך שנים למרות היותם מסורבי גט.

השינוי הנוכחי בשנת 2024, מבטל את הסעיף המחייב "אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול" להפעלת צו הגבלה נגד נשים סרבניות גט. צעד זה מהווה נקודת מפנה משמעותית, שכן הוא מקדם שוויון אמיתי בהליכי הגירושין ומאפשר לראשונה הפעלת אמצעי אכיפה אפקטיביים גם נגד נשים סרבניות גט. זהו צעד חשוב לקראת פתרון המצב הבלתי נסבל בו גברים רבים מצאו עצמם כלואים בנישואין ללא יכולת להשתחרר.

במסגרת הוראת שעה שתימשך שנה, בוטל הסעיף המחייב אישור נשיא בית הדין הרבני הגבוה להפעלת צו הגבלה נגד נשים סרבניות גט. צעד זה מהווה התקדמות משמעותית לקראת יחס שוויוני בין גברים ונשים בהליכי גירושין.

הרקע לשינוי, הדיון התבסס על נתונים מדאיגים שפורסמו על ידי הנהלת בתי הדין הרבניים בהם נחזה מחד היקף סרבנות גט גדול יותר של נשים לעומת גברים ומאידך רוב מוחלט של צווי ההגבלה, הסנקציות והמאסרים הוטלו על גברים בלבד, בנוגע לשלילת חירותו של אדם , נמצאו 69 פקודות מאסר נגד גברים סרבני גט, לעומת אפס נגד נשים. נתונים אלה חשפו פער משמעותי ביישום צווי הגבלה וסנקציות נגד סרבני וסרבניות גט, כאשר נשים נהנו מיחס מקל יותר. כמו כן , הוצגו נתונים המעידים על העדר סעדים למצוקתו של גבר מסורב גט הכבול בנישואיןהארגונים החברתיים, "אבות למען צדק" , "ה.ל.ב לשוויון בהורות" הציגו את עמדתם בדיונים, וחשפו בועדת חוקה את הנתונים הקשים המעידים על אפליה בוטה נגד גברים תוך פגיעה מתמשכת ונאבקו על הצורך בהתייחסות שוויונית בעת סרבנות גט, כמובן שארגוני נשים המתיימרות לייצג נשים עגונות נאבקו בכל כוחן למנוע התייחסות שוויונית והתקשו להסכים לייצר שיתוף פעולה שמשמעותו שוויון בין נשים לגברים כולל הפעלת צווי הגבלה ומאסרים ללא הבדל בין המינים.

הארגונים החברתיים, "אבות למען צדק" , "ה.ל.ב לשוויון בהורות" הציגו את עמדתם בדיונים, וחשפו בועדת חוקה את הנתונים הקשים המעידים על אפליה בוטה נגד גברים תוך פגיעה מתמשכת ונאבקו על הצורך בהתייחסות שוויונית בעת סרבנות גט, כמובן שארגוני נשים המתיימרות לייצג את טובת הנשים ונשים עגונות נאבקו בכל כוחן למנוע התייחסות שוויונית והתקשו להסכים לייצר שיתוף פעולה שמשמעותו שוויון בין נשים לגברים כולל הפעלת צווי הגבלה ומאסרים ללא הבדל בין המינים.

השינוי שהתקבל בוועדת החוקה של הכנסת ב-16 ביולי 2024 מהווה צעד משמעותי לקידום שוויון בפני החוק בנושא סרבנות גט בישראל. 

ביטול הדרישה לאישור מיוחד מנשיא בית הדין הרבני הגדול להפעלת צווי הגבלה נגד נשים סרבניות גט מבטא עיקרון של שוויון בפני החוק, שכן הוא מאפשר יישום אחיד של סנקציות ללא הבדל בין המינים.

צעד זה צפוי ליצור הרתעה אפקטיבית יותר כלפי סרבנות גט מצד נשים, בדומה להרתעה הקיימת כלפי גברים. השינוי מתקן חוסר איזון קודם במערכת, שבו רוב הסנקציות הוטלו על גברים, ומקדם שוויון מהותי בהליכי גירושין. הוא מספק כלים דומים לטיפול בסרבנות גט מצד שני המינים, מה שמחזק את עקרון השוויון בפני החוק ומבטיח יישום צודק יותר של החוק על כלל האוכלוסייה.

בכך, השינוי לא רק מקדם שוויון פורמלי, אלא גם מחזק את אמון הציבור במערכת בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ומקדם תפיסה של צדק והגינות בחברה הישראלית.

תיקון החוק מסמן נקודת מפנה בכל הנוגע לסרבנות הגט בישראל. היא מדגישה את המחויבות של מערכת המשפט ובתי דין רבניים לשוויון בין המינים ומציבה רף חדש ליחס הוגן כלפי כל הצדדים בהליכי גירושין. עם זאת, יש לעקוב אחר יישום ההחלטה ולבחון את השפעותיה בפועל על מקרי סרבנות גט בעתיד.

השינוי הנוכחי מהווה המשך ישיר להתפתחות ההיסטורית של הטיפול בסוגיית סרבנות הגט, ומשקף את המאמצים המתמשכים לאזן בין ההלכה היהודית, זכויות הפרט, ועקרונות השוויון במדינה מודרנית.

בעקבות השינוי המשמעותי בחוק בתי הדין הרבניים, נדרשת כעת התגייסות מקיפה מצד הדיינים והנהלת בתי הדין הרבניים ליישום אפקטיבי ושוויוני של ההוראה החדשה.

ראשית, על הדיינים להפנים את משמעות השינוי ולהתחייב ליישום שוויוני של החוק כלפי גברים ונשים כאחד. זה כולל הפעלת צווי הגבלה וסנקציות נגד סרבניות גט באותה מידת נחישות ויעילות כפי שנעשה עד כה נגד סרבני גט, תוך הקפדה על עקרון השוויון בפני החוק. 

הנהלת בתי הדין הרבניים נדרשת לפעול במספר מישורים: עליה לספק הכשרה והדרכה מקיפה לדיינים ולצוות המשפטי בנוגע ליישום השינוי, כולל הבנת משמעויותיו המשפטיות והחברתיות. במקביל, עליה להקים מנגנון ניטור ודיווח כפי שנקבע בחוק שיעקוב אחר יישום השינוי, יאסוף נתונים על הטלת צווי הגבלה ויבחן את אפקטיביות הצווים בפתרון מקרי סרבנות. שקיפות היא מפתח חשוב, ולכן נדרש פרסום נתונים תקופתיים והצגתם בועדת חוקה והסברה לציבור על משמעות השינוי.

יתרה מזאת, נדרשת התאמה מקיפה של נהלים ופרוצדורות פנימיות, כולל עדכון טפסים, הנחיות, ומערכות מחשוב. הדיינים וההנהלה צריכים להיות ערוכים להתמודד עם התנגדויות אפשריות ולהסביר את הרציונל מאחורי השינוי. מכיוון שמדובר בהוראת שעה, נדרשת גמישות ונכונות ללמידה מתמדת, תוך ביצוע הערכות תקופתיות של יעילות השינוי.

תיקון החוק יקדם הרתעה אפקטיבית כלפי סרבנות גט מצד נשים, בדומה להרתעה הקיימת כלפי גברים. פרסום של מקרים בהם הופעלו סנקציות.

כל אלה נועדו להבטיח שהשינוי החקיקתי יתורגם למציאות של שוויון אמיתי בפני החוק בהליכי גירושין, תוך שמירה על כבוד האדם ועקרונות הצדק. הצלחת היישום תלויה במחויבות עמוקה של כל הגורמים במערכת בתי הדין הרבניים לעקרון השוויון ולשיפור מתמיד של השירות לציבור.

עם השינוי בחוק וביטול הצורך באישור נשיא בית הדין הגדול, הזרקור מופנה כעת אל הדיינים בבתי הדין הרבניים.

השנה הקרובה תשמש כתקופת מבחן קריטית, שתחשוף האם קיימת הטיה מושרשת בקרב הדיינים תוצר אג'נדה פמיניסטית פרוגרסיבית , או שהפער נבע אך ורק ממגבלות חוקיות.

האם הציווי המחייב לדיינים לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט במניעת סרבנות גט, הינו בעל משמעות אמיתית! התוצאות יעידו האם הדיינים מסוגלים, או שמא נדרשת רפורמה מקיפה יותר.

המתנדבים מעמותת ה.ל.ב ועמותת אבות למען צדק, העושים במלאכה: ניב עמית, דניאל עמירם,יונדב שטרן,אליעזר שור,אבי מלניק.

אבות למען צדק