בית הדין הרבני הגדול: לא היה ניאוף הגבר ישלם כתובה והוצאות משפט

בפסק דין שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים ביום ג' בתמוז תשפ"ה (29.06.2025), מספר תיק: 1452106/1, נדחה ערעורו של בעל על חיובו בכתובה.

פסק הדין חושף מסכת משפטית ארוכה שכללה ניסיונות להוכחת ניאוף, הסכמי גירושין שלא קיבלו תוקף משפטי, ודרישה של בית הדין הרבני להפקדת ערבויות גבוהות כתנאי לניהול הליכי ערעור שנחשדו כ"ערעורי סרק".

ערכאה: בית הדין הרבני הגדול בירושלים, דיינים: הרב מימון נהרי, הרב מרדכי רלב"ג, הרב אברהם מאיר שלוש.

הצדדים: המערער (פלוני) מיוצג ע"י טו"ר ישראל צבי בורוכוב; המשיבה (פלונית) מיוצגת ע"י עו"ד אלימלך דלבקוביץ.

• הרקע העובדתי הסכם ראשון (16.08.2021): הצדדים חתמו על הסכם גירושין שכלל ויתור של האישה על כתובתה, אך ההסכם לא אושר בערכאה שיפוטית, עזיבת הבית: שמונה ימים לאחר מכן, עזב המערער את הבית המשותף.
• הסכם מתוקן (27.08.2021): נחתם הסכם נוסף, שגם הוא לא זכה לאישור ערכאה.

הליכים משפטיים:

המשיבה תבעה מזונות וכתובה, בעוד המערער תבע גירושין וחלוקת רכוש.

בית הדין האזורי בפתח תקווה קבע כי ההסכמים אינם בעלי תוקף משפטי מחייב, שכן התנהלות הבעל (כמו שליחת הסכם שלישי והסתרתו) העידה על חוסר גמירות דעת.

הליך הדיון בערעור

הבעל ערער על החלטת ביה"ד האזורי לחייבו במלוא הכתובה (150,000 ש"ח), בית הדין הגדול אפשר לו להוכיח עילות הלכתיות להפסד כתובה, אך הציב תנאים כדלקמן.

ערבות ראשונה: הפקדת 30,000 ש"ח בבית הדין האזורי להבטחת הוצאות.

ערבות שנייה: לאחר שבית הדין האזורי קבע שוב כי לא הוצגו עילות, המערער חזר לבית הדין הגדול וחויב בהפקדת 18,000 ש"ח נוספים.

בית הדין הבהיר כי קיים חשש שמדובר בערעור סרק המצדיק חיוב בהוצאות משפט גבוהות.

טענות הצדדים ומהות המחלוקת.

טענות המערער (הבעל): המשיבה מורדת מאחר שהפסיקה לקיים עמו יחסי אישות,טענה לקשר אינטימי של האישה עם גבר זר בחו"ל והידבקות במחלת מין, שגיאה של ביה"ד האזורי שחייבו בכתובה ללא קיום הליך הוכחות מלא.

טענות המשיבה (האישה): הקשר עם הגבר הזר היה וירטואלי בלבד (פייסבוק) ללא מפגש, הצגת מסמך רפואי המוכיח כי הבעיות הרפואיות נבעו ממערכת חיסון חלשה לאחר השתלה, ללא קשר ליחסי מין, טענה כי הבעל הוא שבגד בה עם אישה אחרת ועזב את הבית לטובתה.

נימוקי ההכרעה ומהות הכתובה

בית הדין דחה את טענות הבעל מכל וכל, תוך הדגשת עקרונות הלכתיים מרכזיים:

נטל ההוכחה: נטל ההוכחה להפסד כתובה מוטל על הבעל, במיוחד כשהוא זה שעזב את הבית ופתח את תיק הגירושין.

מהות הכתובה: בית הדין קבע לפיו הכתובה נועדה ליצור יציבות ולמנוע מצב בו האישה תהיה "קלה בעיניו להוציאה".

חוסר אמינות: בית הדין האזורי ציין כי הבעל הציג הסכם חתום על ידו בדיעבד כדי להטעות את בית הדין, בעוד שבזמן אמת סירב לחתום עליו.

כמו כן נקבע, כי "אין בדל ראיה לטענת המערער לבגידה ולא למרידה, בעוד שעל ראשו בוערים שני כובעים, האחד עזיבתו את הבית והשני פתיחת תיק תביעה לגירושין".

דחיית הערעור: המערער לא סיפק תשתית ראייתית להפסד כתובה.הוצאות משפט: המערער חויב בתשלום 20,000 ש"ח למשיבה בגין הוצאות משפט, אשר יילקחו מהערבויות שהפקיד.

מניעת כפל זכויות: בית הדין קבע כי ככל שהמשיבה תקבל זכויות פנסיוניות מכוח חוק יחסי ממון, סכום זה יקוזז מסכום הכתובה (150,000 ש"ח).

סגירת התיק: בית הדין הורה על סגירת התיק ופרסום פסק הדין ללא שמות.

לסיכום: פסק הדין מדגיש כי טענות קשות על בגידה ומרידה חייבות להיות מגובות בראיות מוצקות. התנהלות המערער, שכללה גרירת המשיבה להליכים חוזרים תוך הצגת טענות בעלמא, הובילה לחיובו בהוצאות משפט משמעותיות.

פורסם על ידי: אבות למען צדק.