אובדנות גברים בישראל, זעקת השבוע של רפאל בשארי עדיין מהדהדת, בכל שנה ישנם מאות רפאל אשר קולם אינו נשמע.
בשנתון משרד הבריאות לשנת 2019 המבוסס על נתוני 2016 (שאלה בפני עצמה 3 שנים אין נתונים?) מגלה לנו שקיימים 390 אירועי אובדנות בשנה בהערכת חסר של כ-25% (מקרי אובדנות שאינם מדווחים) .
321 גברים התאבדו, 69 נשים התאבדו, 82% מהמתאבדים הינם גברים, פער אובדנות מגדרי גדל לכמעט אחד לחמש ( 1:5) , על כל חמישה גברים המתאבדים מתאבדת אישה אחת.
מכאן לסוגיה אודותיה קיים ויכוח רב שנים, היקף האובדנות בקרב גברים גרושים, הדוח מגלה לנו ששיעור האובדנות בקרב הגרושים (רשומים במרשם האוכלוסין כגרושים) גבוה פי-7.2 יותר מרווקים ונשואים ומאידך במספרים המוחלטים קיימת סתירה מהותית – למרות הסתירה, משרד הבריאות טוען שיותר גרושים מתאבדים, חלק מהתשובה לסתירה נעוץ בהעדר פילוח בתת קטגוריה כגון: גבר בתהליך גירושין שמתאבד מופיע "נשוי" או "רווק" אם הוא לא התחתן, גרושים לא נשואים בשנית/לא בזוגיות, גרושים נשואים בשנית, נשואים בהליכי גירושין, גרושים ידועים בציבור, גרושים בזוגיות שאינה נישואין או כידועים בציבור ועוד.
השאלה, האם מדובר בגבר גרוש או רווק או נשוי אינה רלוונטית – מדובר במעל 300 גברים בשנה שאין עבורם מענה למצוקה ושולחים יד בנפשם – חובתנו לנסות להצילם, חובת משרד הבריאות לחדול להתעלם ולהתכחש לתופעת האובדנות בקרב גברים – הגיע העת להקים מרכזי סיוע לגברים במצוקה.
מזעזע, בלתי נסלח, הרשת תוצף בתגובות, בערוצי הטלויזיה יתראיינו מומחים לבעלי חיים וצער בעלי חיים!
האמת היא – גבר תלה את עצמו מעל גשר בכביש המהיר – שקט בתקשורת!
מעל 300 גברים מתאבדים בשנה.
לפני שש שנים החלו בתכנית "הלאומית למניעת אובדנות" , תכנית שאינה יוצרת מענה לגברים במצוקה למרות שהגברים מהווים 80% מהאובדנות! 55 מיליון שח אושר לתכנית – לא הוקם מרכז סיוע אחד לגברים, לא יצרו מענה אחד לגברים.
על-פי דו"ח "אובדנות בישראל" (משרד הבריאות מרץ 2016) ומסמכים רשמיים/ממשלתיים נוספים, בשלושת העשורים האחרונים מספר המתאבדים עומד על כ-500 נפשות בממוצע לשנה (ועולה פחות או יותר בקצב הגידול של האוכלוסייה).
על-פי אותו דו"ח, גברים מהווים בממוצע כ-80% מסך כל ההתאבדויות וכן – שיעור ההתאבדות בקרב גברים גרושים גדול בממוצע פי 7.2 בהשוואה לנשואים ורווקים.מבלי להיכנס לחישובים מסובכים, ניתן בבירור כי רוב המתאבדים הם גברים בככל וגרושים בפרט.
ברור גם מהדו"חות השונים שמספר המתאבדים עולה על מספר ההרוגים מתאונות דרכים או, להבדיל, ממספר הנשים הנרצחות בשנה כחלק מאלימות במשפחה, אך יש התעלמות בוטה מהנושא ואין אליו התייחסות ותקציבים דומים.
מתוך 55 מיליוני השקלים שהוקצבו לתוכנית… מתוך ששה משרדי ממשלה המעורבים בפיתוח הנושא… מתוך שבע-עשרה גופים נוספים הפועלים במסגרת התוכנית… מתוך האוכלוסיות שהוגדרו לבחינה בפיילוט… מתוך האסטרטגיות למניעת אובדנות שהוגדרו לפיילוט… מתוך המלצות החלק הראשון של הפיילוט ומתוך התוכניות להמשך… ובעיקר – מתוך הנקודה העיקרית שמדובר בדיני נפשות, לא מוזכר אפילו ברמז שמעל למחצית מהמתאבדים בישראל הם גברים גרושים (או שהמערכת המטפלת בגירושין גורמת למחצית מההתאבדויות בישראל).
התעלמות מוחלטת מהתאבדויות גברים על אף היקפה המשמעותי והמזעזע!!!
מדינת ישראל, המדינה האחרונה בעולם הנאור המפלה בחקיקה אבות לילדים על בסיס מגדרי.
בית המשפט העליון במקסיקו ביטל את הסעיף בחוק דיני המשפחה, המעניק אוטומטית משמורת על ילדים צעירים לאמהות בתיקי גירושין (הקרוי בישראל חזקת הגיל הרך), בית המשפט העליון במקסיקו קבע (ביום חמישי 22/11/2019 ) כי הסעיף המסדיר את משמורת הילדים מתחת לגיל 12 אינו חוקתי בגין אפלייה מגדרית
הפסיקה התבססה על עקרון השוויון ועל טובת הקטינים, זאת ועוד נאמר בהחלטה שהסעיף בחוק פוגע ביכולתם של השופטים להפעיל את שיקול דעתם לטובת הקטינים ואת הנסיבות האינדיבידואליות לכל מקרה.
השופטים ציינו, כי החזקה המוקדמת לטובת האמהות לא רק שאיששה את הסטריאוטיפים המגדריים המסורתיים וסתרה את הדרישה הראויה למיגור התפיסה המסורתית של תפקיד האישה ,למעשה הכשילה את מיגור התופעה.
רקע:חזקת הגיל הרך (במקור – Tender Years Doctrin), חזקה שירשנו מהבריטים, שם שלטה משך 100 שנים (1870-1970), חזקה שלמעשה מבוססת על החלפת הזכות הקניינית המוחלטת של האב בילדיו (כפי שהיה למעשה במרבית העולם) קודם לכן, בעיקרון שהפך בישראל ל'עיקרון על של טובת הילד' (במקור הבריטי –' best interests of the child').החזקה הניחה הנחה מוטעית שטובת הילד אצל אימו בגילאים הצעירים.
המצב המשפטי בישראל:ישראל המדינה היחידה בעולם המערבי בה החזקה עדיין שרירה וקיימת ומהווה חלק מן החוק המפלה בס' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:
קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים, לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.
החזקה במדינות הנאורות:במדינות העולם, חזקת הגיל הרך בוטלה. הסיבות לכך רבות, ובין היתר ניתן למנות את: אמנת האו"ם לזכויות הילד 1989 ,אמנת האו"ם בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, 1966 ,סעיף 8 באמנה האירופית להגנת זכויות אדם וחירויות יסוד.
האמנות הבינלאומיות ברורות, לכל ילד זכות לקשר משמעותי עם שני הוריו, גבר ואישה שווים זה לזה גם במישור של דיני משפחה.
אוסטרליה:בשנת 2006 נקבע בחוק ,חזקה של אחריות הורית משותפת. נקבע כי עקרון טובת הילד הוא השיקול העליון בהחלטות הנוגעות לגביו.
ארצות הברית:בכל 50 המדינות בארה"ב, קיים חוק המסדיר את קביעת המשמורת על ילדים על-ידי בית-המשפט בעת גירושים או פירוד. מאז שנות ה-70 בוטלה חזקת הגיל הרך ברוב המדינות ברחבי ארה"ב, המדינה האחרונה בארה"ב שבה הייתה נהוגה חזקת הגיל הרך הייתה מערב וירג'יניה ואף שם בוטלה בשנת 1979 .
בריטניה:אין חזקה בבריטניה, אין העדפה של אימהות על פני אבות. החוק הבריטי משנת 1989 קובע שטובת הילד הוא העיקרון המנחה את בית המשפט.
דנמרק:בדנמרק אין חזקה המעדיפה את משמורת האם. בשנת 2007 נקבע בחוק המתעדף משמורת המשותפת כברירת מחדל.
ניו זילנד:בחודש יולי 2005 נכנס לתוקפו חוק אשר הגדיר מחדש את נושאי האפוטרופסות והמשמורת ההורית. החוק שם דגש על זכויות הילד, מציב את טובת הילד במרכז ומתמקד באחריות ההורית כלפי הילדים במקום בזכויות ההורים על הילדים.
ספרד:בשנת 1990 בוטלה חזקת הגיל הרך. מאז שנת 2000 יש בספרד מגמה של הענקת משמורת משותפת.
קנדה: בחוק אין חזקה המעדיפה את האם, והוא אף חותר למעורבות מקסימלית של שני ההורים בגידול הילד.
סין:בחוק דיני המשפחה והמשמורת משנת 2001 נקבע שוויוניים לחלוטין.
בלגיה: לא קיימת חזקת הגיל הרך.
גרמניה: לא קיימת חזקת הגיל הרך.
הולנד:לא קיימת חזקת הגיל הרך.
צרפת:לא קיימת חזקת הגיל הרך.
שבדיה:לא קיימת חזקת הגיל הרך.
נימוקים לביטול החזקה:
בנוסף לאמנות הבינלאומיות, החזקה בוטלה בכל מדינות המערב משתי סיבות מרכזיות:הראשונה פגיעה חוקית בעיקרון השוויון (ארה"ב אנגליה – 1970) והזכות להורות כולל באמנת זכויות הילד שישראל חתמה ואשררה (1989-1991) שם נאסרת בס' 2 לאמנה הפליית הורה על רקע מגדרי.
פגיעה חוקתית בעיקרון השוויון ואיסור האפלייה על רקע מגדרי, דוגמת התיקונים ה – 19 וה – 14 לחוקה האמריקאית. זאת בהתאם לפסקי הדין שניתנו בראשית שנות ה – 70 במדינות השונות בארה"ב. באשר עד ראשית אמצע שנות ה – 80, ברוב שלא לאמר, כל מדינות ארה"ב בוטלה החזקה.
וכך גם באנגליה שם הובילו מחאות חלקן אלימות של ארגוני גברים, את ביטול החזקה, תוך השפעה על פסיקות בתי המשפט האנגליים.
השניה והחשובה ביותר: 'עיקרון טובת הילדים' – הוכרע באופן חד משמעי על ידי כל חוקרי הילדים המובילים בעולם להתפתחות הילד :למעשה בכל העולם המערבי, גם במדינות שלא ניתן לטעון כי הושפעו מהמשפט המקובל , השתלט ורבים יטענו כי בצדק רב, 'עיקרון טובת הילדים – best interests of the child' (להלן: "העיקרון" ).
שפע מחקרים בזמן קיום החזקה הוכיחו, כי החזקה פוגעת בהתפתחות ילדים באינספור צורות: מאבדנות ועד ועד נשירה ממסגרות חינוכיות, עבריינות וכדומה.
ב – 2014 כל העולם המדעי של תחום התפתחות הילד התיישר סביב מאמר הקונצנזוס של ד"ר וורשק המסכם עמדתם שלך 111 חוקרים מובילים בעולם בתחום התפתחות הילד שקובעים כי החזקה פוגעת בילדים. המאמר אומץ כמובן גם על ידי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.
למעשה גם ועדות שניט ושיפמן (שקדמו למאמר), מסתמכות על הפגיעה בילדים עקב החזקה ומציינות השימוש שנעשה בחזקה לצורך המזונות.
עם פרסום המאמר (הקונצנזוס) שלמעשה גם הביע ביקורת על מי שנחשבה אחרונת המצדדות בחזקה ושימשה אסמכתא לאפלייה בישראל בידי הרווחה וארגוני הנשים – החוקרת ג'ניפר מקינטוש (אשר התנצלה וחזרה בה).
נטשו ארגוני הנשים את 'עיקרון טובת הילד לעיקרון' למען 'עיקרון טובת האשה' על מנת שנשים תוכלנה להמשיך ולקבל מזונות ילדים ולהתקיים מהם למרות הפגיעה בילדים.
הדרישה הבלתי מתפשרת של תנועת אבות למען צדק:
ברור לכל בר דעת שחזקת הגיל הרך נשללה באופן חד-משמעי וגורף על-ידי מומחים בינלאומיים, במסמך הקונצנזוס של 111 המומחים מועלית אף הסכמה כי תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין, מגיל ינקות.
מדינות העולם הפנימו ויישמו, הלכה למעשה, את האחריות ההורית המשותפת באמצעות ביטול חזקת הגיל הרך, תוך מתן מענה ראוי לטובת הילד כערך עליון, מאידך מערכת הרווחה ומערכת המשפט בישראל, אינם שמים את טובת הילד כערך עליון.
לאור מחקרים מדעיים מוכחים בעולם, אמנות האו"ם – חזקת הגיל הרך הינה חזקה שאין לה כל תוקף חוקי מוסרי וערכי.
חזקה זו מבטלת את זכות האבות, המדינה אינה עושה מספיק לביטולה, מונעת מהם את הזכות הטבעית להורות, גורמת להם לנזקים נפשיים וכלכליים, ומונעת מהם את הקשר עם ילדיהם האהובים.
הדרישה היא ברורה ובלתי מתפשרת – ביטול ומחיקה לאלתר של סעיף 25 בחוק האפוטרופוס הקרוי חזקת הגיל הרך.
נדחתה עתירה להוספת שם משפחת האם.בית המשפט העליון דחה בקשה לתיקונו של חוק השמות כך שאישה המעוניינת להוסיף לשם המשפחה של ילדה את שם משפחתה, לא תידרש עוד לקבל את הסכמת האב או לפנות לבית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי דיני החוקה מפקידים בידיו את הסמכות לבטל הוראות חוק רגיל המנוגדות לחוקי היסוד אולם אין לבית המשפט סמכות לתת צו שיפוטי המורה על תיקונה של חקיקה ראשית.
העתירה, תוקפת את הוראת סעיף 3 לחוק השמות, התשט"ז-1956 (להלן: חוק השמות), אשר קובע: "ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו.
היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים….".
העותרת טוענת כי הוראה זו לוקה בחוסר שוויון מובנה והינו מנוגד לערכים המוגנים על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
העותרת מפרטת וטוענת, כי אישה שבוחרת להיפרד מאב ילדה ומעוניינת, לאחר הפירוד, להוסיף לשם המשפחה של הילד את שם משפחתה שלה מתקופת נעוריה, נדרשת לקבל את הסכמת האב לתוספת זו.
באין הסכמה כאמור, נדרשת האישה לפנות לבית משפט בבקשה לשנות את שם הילד בהתאם. העותרת סבורה כי הפתרון של פנייה לבית משפט איננו פתרון ראוי למרות העובדה שעל פי רוב נאותים בתי המשפט להיענות לבקשת האישה.
לטענתה, פתרון זה כרוך בעלויות כספיות ובלחצים נפשיים אשר נובעים מהעמקת הקרע בין האישה לבין אבי ילדיה. בעטיים של כל אלו, נשים רבות ממאנות לעשות שימוש בפתרון זה.
ביהמ"ש העליון דחה את העתירה על הסף.
ראשית, אין בידינו לקיים ביקורת חוקתית על הוראת סעיף 3 לחוק השמות לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק השמות חוקק בשנת 1956; סעיף 3 לחוק זה, שבעניינו הוגשה העתירה, תוקן באחרונה בשנת 1990 – הכל עובר לחקיקתו של חוק היסוד. נוכח האמור, ברי הוא כי סעיף 3 לחוק השמות חסין מביקורת חוקתית לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כמצווה בהוראת סעיף 10 לחוק היסוד שעניינה שמירת הדינים הקיימים. שנית, הסעד שנתבקש על ידי העותרת – מתן צו שיפוטי המורה על תיקונה של חקיקה ראשית – אינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה. דיני החוקה מפקידים בידינו את הסמכות לבטל הוראות חוק רגיל המנוגדות לחוקי היסוד, אך אינם מאפשרים לנו להיכנס לנעלי הכנסת ולכתוב חוקים במקומה. הלכה היא עמנו מימים ימימה כי "אין מחוקק מבלעדי המחוקק, ולו לבד נתכנו עלילות החקיקה" (ע"פ 53/54 אש"ד מרכז זמני לתחבורה נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל). בית משפט זה לא ייתן אפוא צו עשה לרשות המחוקקת ויורה לה לתקן דבר חקיקה קיים על פי ראות עיניו ושיקול דעתו.
אשר על כן, המזור לקשיים שחווה העותרת – ובאלו הנני רחוק מלהקל ראש – מצוי בין כתליו של בית המחוקקים ולא כאן.
סוף דבר: העתירה נדחית.
בג"ץ 5442/19 עו"ד עינבל דקל סגמן נ' מדינת ישראל ואח'. ניתן ביום 25.11.19.
תנועת אבות למען צדק, מברכת על החלטת בית המשפט העליון של מקסיקו לבטל את האפליה המגדרית והפגיעה בזכות אבות לגדל את ילדיהם.
בית המשפט העליון במקסיקו ביטל לאחרונה את הסעיף בחוק המעניק אוטומטית משמורת על ילדים מתחת גיל 12 לאימהותיהם בעת גירושי ההורים, סעיף מקביל למה שמוכר בישראל כ"חזקת הגיל הרך".
ראוי לציין את העובדה שהשיקול המרכזי בהחלטת השופטים הייתה – אפליה מגדרית הסותרת את עקרון השוויון.
לצערנו אין לנו במה להתגאות, ישראל ומקסיקו בין המדינות האחרונות בעולם המחזיקות בחוק כזה.
החזקה אינה קיימת יותר במדינות אירופה ובארצות הברית. בישראל מאידך, החזקה קיימת בחקיקה, ועדת שניט אשר ישבה על המדוחה, קבעה כי ילד עד גיל שש לא יעבור אוטומטית לחזקת אמו אחרי גירושים.
אם כך, מה המניעים של כל ארגוני הנשים בארץ אשר נלחמות מלחמת חורמה, כבר שנים רבות, נגד ביטול חזקת הגיל הרך בארץ; האם הן באמת מייצגות את האינטרסים של הילדים והנשים כאשר הן נלחמות נגד שיוויון.
הגיע העת, להסיר מספר החוקים בישראל את העוולה כלפי אבות וילדיהם.
מדינת ישראל נותרה אחת המדינות האחרונות בעולם המפלות בחקיקה אבות לילדים על בסיס מגדרי.
מקסיקו ביטלה את חזקת הגיל הרך,בית המשפט העליון במקסיקו ביטל את הסעיף בחוק דיני המשפחה, המעניק אוטומטית משמורת על ילדים צעירים לאמהות בתיקי גירושין (הקרוי בישראל חזקת הגיל הרך).
בית המשפט העליון במקסיקו קבע (ביום חמישי 22/11/2019 ) כי הסעיף המסדיר את משמורתם של ילדים מתחת לגיל 12 אינו חוקתי בגין אפלייה מגדרית
הפסיקה מבוססת על עקרון השוויון ועל טובת הקטינים. זאת ועוד נאמר בהחלטה שהסעיף בחוק פוגע ביכולתם של השופטים להפעיל את שיקול דעתם לטובת הקטינים ואת הנסיבות האינדיבידואליות של כל מקרה.
עוד נאמר בהחלטה, כי החזקה המוקדמת לטובת האימהות לא רק שאששה את הסטראוטיפים המגדריים המסורתיים, זאת ועוד אף סותרת את הדרישה הראויה למיגור התפיסה המסורתית של תפקיד האישה ומכשילה את מיגור התופעה.
אלימות נגד גברים מצד נשים ביום המאבק באלימות נגד נשים!החל מהבוקר עת החל "יום המאבק באלימות נגד נשים" , החלו כלל רשויות המדינה במסע דמוניזציה הגברים בישראל.
פרקליטות המדינה פרסמה פוסט הסתה נגד הגברים.רשות האכיפה והגביה, הוסיפו חטא על פשע ומקדמת נרטיב מבית הפמינזם הרדיקאלי.
הוגשה תלונה במשטרה נגד הכתבת מרב בטיטו בגין נסיון שידול לדבר עבירה ונסיון לרצח, זאת ועוד במהלך השבוע צפויים להתייצב, בתחנות המשטרה, ברחבי הארץ גברים ונשים רבים ולהגיש תלונה זהה נגד הכתבת ונגד מנהלות ויצו ישראל.
התלונה הוגשה בעקבות פרסום כתבות של ידיעות אחרונות ופרסומי פייסבוק של ויצו ישראל.
ההסתה נגד ציבור הגברים היהודיים במדינה נמשך ללא הרף, השימוש הנלוז בשכול לצורך סחיטת תקציבים ודמוניזציה של הגברים חייב להיפסק.
הגיעה העת לעסוק בדרכים למניעת רצח ומניעת אלימות באשר היא ולא בהסתה נגד גברים.
יום הגבר הבינלאומי נועד לציין את התפקיד החיובי של הגברים בחברה ולהגביר את המודעות לנושאי בריאות, חברה, ומניעת אובדנות.
באבות למען צדק ובתנועות לזכויות הגברים נעסוק השנה בזכויות הגברים, בגברים כמודל לחיקוי כמעוררי השראה, אנו יוצאים בקריאה להעלאת המודעות לרווחת הגברים אשר מופלים בתחומים רבים.
הסלוגן השנה – "יוצרים שינוי עבור הגברים והבנים".
בנוסף, יום הגבר הבינלאומי הוא הזדמנות לאנשים בעלי מצפון ורצון טוב בכל מקום להעריך, לחגוג ולהוקיר את הגברים בחייהם ואת התרומה שהם נותנים לחברה לטובת הכלל.
השנה אנו מציינים באבות למען צדק את היום הזה בדגש על הזילות בחיי הגבר (The Didposabilty of Men). גברים רבים מקריבים את חייהם ובריאותם למען חברה טובה יותר, למען המשפחה שלהם, למען האישה והילדים. כתוצאה מכך גם איכות חייהם של גברים נפגעת. בחרנו להתמקד בכך ולהגביר את המודעת לאפליית הגברים בשני נושאים מרכזיים.
א. אפליית גברים ובנים במערכת הבריאות:
לגברים אין רפואה ייעודית, כ 70% מתקציב הרפואה מופנה לנשים, לעומת כ 30% לגברים.
אפליית גברים בביטוח רפואי, נשים מהוות 53%, גברים מהווים 47%, גברים מופלים ברפואה למשל בתחום סרטן הערמונית, תוחלת החיים של גברים נמוכה יותר, גברים מופלים במחקר רפואי, גברים מופלים בגיוס כספים, גברים נמצאים בסבירות של 37% יותר מנשים למות מסרטן, 56% יותר לפתח מחלה סרטנית לא תלוית מגדר, 67% יותר סיכוי למות מאותה המחלה, 75% מהמיתות בטרם עת כתוצאה מסיבוכי מחלות לב, הן של גברים.
גברים מובילים ב 72 מהקטגוריות המוות הידועות, רק בחמש נשים "מובילות" (לדוגמה, מסרטן שד ומסיבוכי היריון). גברים נמצאים במקום הראשון במוות מ-15 סיבות המוות המובילות בעולם.
ב. איכות ותוחלת חיים:
אחד מחמישה גברים ימות עד גיל 65, גברים חיים חמש שנים פחות מנשים בממוצע.
גברים מבקרים אצל רופא 31% פחות מנשים, 67% מהגברים סובלים מעודף משקל, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון כפול מנשים לפתח סכרת.
86% מההומלסים בישראל הם גברים, רובם בני פחות מגיל 50, % 38 מהגברים דיווחו על תופעות של דיכאון וחרדה אחרי לידה, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון גבוה פי שניים לפתח סכרת.
בנים מאובחנים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז פי שלושה יותר מבנות 13.2% לעומת 5.6%,
שלושה מכל עשרה גברים סובלים מהשמנת יתר מסוכנת.
יום הגבר הבינלאומי מהווה הזדמנות להשמיע קריאה למקבלי ההחלטות ולמעצבי דעת הקהל ,לפעול כנגד האפליה הזו.
בשלב ראשון, לטובת הגברים עצמם, ובשלב השני לטובת החברה, הקהילה ובמיוחד לטובת הנשים, הבנות, הבנים והמשפחה שבחיי הגברים.
"יוצרים שינוי עבור הגברים והבנים"
יום הגבר הבינלאומי נועד לציין את התפקיד החיובי של הגברים בחברה ולהגביר את המודעות לנושאי בריאות, חברה, ומניעת אובדנות.
באבות למען צדק ובתנועות לזכויות הגברים נעסוק השנה בזכויות הגברים, בגברים כמודל לחיקוי כמעוררי השראה, אנו יוצאים בקריאה להעלאת המודעות לרווחת הגברים אשר מופלים בתחומים רבים.
הסלוגן השנה – "יוצרים שינוי עבור הגברים והבנים".
בנוסף, יום הגבר הבינלאומי הוא הזדמנות לאנשים בעלי מצפון ורצון טוב בכל מקום להעריך, לחגוג ולהוקיר את הגברים בחייהם ואת התרומה שהם נותנים לחברה לטובת הכלל.
השנה אנו מציינים באבות למען צדק את היום הזה בדגש על הזילות בחיי הגבר (The Didposabilty of Men). גברים רבים מקריבים את חייהם ובריאותם למען חברה טובה יותר, למען המשפחה שלהם, למען האישה והילדים. כתוצאה מכך גם איכות חייהם של גברים נפגעת. בחרנו להתמקד בכך ולהגביר את המודעת לאפליית הגברים בשני נושאים מרכזיים.
א. אפליית גברים ובנים במערכת הבריאות:
לגברים אין רפואה ייעודית, כ 70% מתקציב הרפואה מופנה לנשים, לעומת כ 30% לגברים.
אפליית גברים בביטוח רפואי, נשים מהוות 53%, גברים מהווים 47%, גברים מופלים ברפואה למשל בתחום סרטן הערמונית, תוחלת החיים של גברים נמוכה יותר, גברים מופלים במחקר רפואי, גברים מופלים בגיוס כספים, גברים נמצאים בסבירות של 37% יותר מנשים למות מסרטן, 56% יותר לפתח מחלה סרטנית לא תלוית מגדר, 67% יותר סיכוי למות מאותה המחלה, 75% מהמיתות בטרם עת כתוצאה מסיבוכי מחלות לב, הן של גברים.
גברים מובילים ב 72 מהקטגוריות המוות הידועות, רק בחמש נשים "מובילות" (לדוגמה, מסרטן שד ומסיבוכי היריון). גברים נמצאים במקום הראשון במוות מ-15 סיבות המוות המובילות בעולם.
ב. איכות ותוחלת חיים:
אחד מחמישה גברים ימות עד גיל 65, גברים חיים חמש שנים פחות מנשים בממוצע.
גברים מבקרים אצל רופא 31% פחות מנשים, 67% מהגברים סובלים מעודף משקל, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון כפול מנשים לפתח סכרת.
86% מההומלסים בישראל הם גברים, רובם בני פחות מגיל 50, % 38 מהגברים דיווחו על תופעות של דיכאון וחרדה אחרי לידה, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון גבוה פי שניים לפתח סכרת.
בנים מאובחנים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז פי שלושה יותר מבנות 13.2% לעומת 5.6%,
שלושה מכל עשרה גברים סובלים מהשמנת יתר מסוכנת.
יום הגבר הבינלאומי מהווה הזדמנות להשמיע קריאה למקבלי ההחלטות ולמעצבי דעת הקהל ,לפעול כנגד האפליה הזו.
בשלב ראשון, לטובת הגברים עצמם, ובשלב השני לטובת החברה, הקהילה ובמיוחד לטובת הנשים, הבנות, הבנים והמשפחה שבחיי הגברים.
זה לא אני אומר, זה ויצו אומרת, או ככה לפחות משתמע מתרשים הזרימה שפורסם על ידי ארגון הנשים המפורסם.
אנחנו לא מדברים פה על פמיניזם ״רדיקלי״ אלא על ארגון נשים שמרני ו״מכובד״ שמודיע לנשים – לכל הנשים, שחייהן בסכנה כי הן בזוגיות עם גבר!
ההסתה, הדמוניזציה והשנאה כלפי גברים רק מחריפה מיום ליום.
המספרים לא מענינינים אף אחד.
על כל אשה שנרצחת נרצחים שמונה גברים, הרוצחים הם מיעוט זעום מהאוכלוסיה, ורוב קורבנותיהם הם גברים אחרים, אבל זה לא מפריע למסע השקרים, ההסתה וחליבת הכספים של ארגוני הנשים.
רק אתמול הסיתה מרב בטיטו בידיעות אחרונות לרצח גברים – ״בפני נשים הסובלות מאלימות עומדות שתי אפשרויות״ היא כתבה ״לרצוח או להרצח״.
באה ויצו וטוענת בפירוש שכל הנשים בזוגיות נתונות בסכנת מות.
מה הפתרון ידיעות אחרונות?
מה מציעה ויצו?
לרצוח את כל הגברים?
בתקופת המחקר נרצחו 87 גברים ונרצחו 17 נשים , גברים נרצחו פי-5 יותר מנשים!!!
95% מהנדקרים בפלילים הם גברים!
פי 5 גברים נרצחים ביחס לנשים מדקירות!
כך נראית עבריינות מגדרית נגד גברים ולא אלימות נגד נשים!
המחקר הזה הוא מניפולציה – פקטואיד פמיניסטי חדש.
הכתבה והפסיאודו מחקר הזה הוא דוגמה קלאסית לנוכלות, לשרלטנות, לחוסר יושרה ולרמאות אקדמית. כל הרוע הזה נפל עלינו מכיוון שנכנסו לחודש ההסתה המיזאנדרי נגד גברים לקראת מה שמכונה יום המאבק באלימות נגד נשים. מכיוון שהמחקר הזה מראה בדיוק ההפך ממה שטוענים מחבריו אז איך בכל זאת מבצעים מניפולציה סטטיסטית וטוענים על שקר שהוא אמת ואמת שהיא שקר? ובכן, ראשית בונים על כך שרוב האנשים לא מבינים בתחום ואז משתמשים באפיסטימולוגיה פמיניסטית שמשעותה ראיה סלקטיבית של המציאות ובמידת הצורך גם שיפוצה. לפני שנחשוף את שיטות תעמולת השקרים שלא היו מביישים את הגרועות שבדיקטטורות נציין שמי שערך את המחקר הזה, כתב אותו והכין את הכתבה אינו אלא נוכל מדופלם. הבא נבין זאת.
ראשית, הכתבה טוענת שהתמותה בקרב נשים שנרצחו מדקירות גבוה פי ארבע מגברים באותה קטגוריה. זה לא רק שקר אלא שהתמונה הפוכה ופי חמש גברים נרצחים מדקירות מאשר נשים. אז איך מצליחים בכל זאת להעמיד את הקרקס הסטטיסטי הזה על הרגליים? ובכן, הכתבה מציינת את מספרן המדוייק של הנשים שמתו מדקירות שהוא 17 אבל לא מציינת את המספר המדוייק של הגברים אלא רק שמדובר ב 1%, דבר שיוצר מראית עין של מספר שבע עשרה מול הספרה 1.
אז למה זו מניפולציה ומדוע הם עושים זאת? ובכן, פשוט מהסיבה שלפי הכתבה האמורה נדקרו 8475 גברים, ברור שחלקם גם על ידי נשים, בעוד שאצל הנשים המספר עומד על 428 נדקרות, שוב על ידי נשים וגברים. מעבר לכך שההסתרה ואי פילוח הדוקרים הוא רמאות, שרלטנות ונוכלות בפני עצמה העניין הוא ש 1% של נרצחים משמעותו שמתו 87 גברים מול 17 נשים מדקירות סכין. וזה אומר אומר שגברים נרצחים פי חמש יותר מאשר נשים מדקירות דבר שדומה לאחוז הכללי של גברים שנרצחים פי ארבע מנשים. ובכן, לא הנשים הן הקורבנות העיקריות של האלימות אלא גברים. ואת נרטיב השטנה הפמיניסטי השקרי הזה יש לשלול. נחזור שוב, לא נשים אלא גברים מתים יותר מדקירות סכין.
הבא נבדוק עוד כמה מניפולציות. המחקר הזה אגב לא רואה בגברים בני אדם ראויים לחמלה שיש לעזור להם. דמם אינו שווה יותר מהביוב שזורם ברחובות. מדוע? משום שהוא בדק והתרכז בתופעה שולית יחסית של פחות מ 20 אחוז של הנרצחים והתעלם מ 80% כשגם כנראה מתוך זה אחוז מקרי הרצח בסכין הוא אפסי מול סוגי הרצח האחרים ואז קבע שהנפגעים העיקריים זה ה 20 אחוז ולא ה 80. שוב, זו שרלטנות ורמאות אינטלקטואלית של נוכלים. ומי קבע בכלל שדקירות זה הכי קשה? כשמפוצצים גבר באוטו עם לבנת חבלה זה פחות חמור? ואם מנקבים את הגבר במחסנית כמו מסננת עד שהוא נופח את נשמתו זה פחות חמור?
והינה עוד שקר נוסף. הפסיאודו מחקר הזה בחן כביכול תופעה שאינה אלימות נגד נשים. ולראיה העובדה ש 95% מהנדקרים הם גברים ופי חמש גברים נרצחים ביחס לנשים מדקירות. זו לא אלימות נגד נשים אלא עבריינות פלילית נגד אנשים, נגד בני אדם. הן לא נדקרו כולן כאן על רקע אלמ"ב שגם כך זה אחוז זעום מכלל הפשיעה אלא שעבור מפיצי התעמולה, מבחינתם דמן של נשים סמוק יותר. הדם של 95% מהנרצחים לא חשוב. מה שחשוב זה החמש אחוז. וזה כל הסיפור.
