פורסם ב יום האב

יום האב 21/6/20

ביום ראשון 21/6/20 חל יום האב, הזדמנות מצוינת לחשבון נפש לציבור, לגברים והנשים אשר מסרבים להביט למציאות הקשה, מציאות אפליית גברים ואבות.

גלו ביום הזה, מעט אמפתיה וחמלה לאבות.

יום האב הוא הזדמנות לאנשים בעלי מצפון ורצון טוב בכל מקום להעריך, לחגוג ולהוקיר את האבות בחייהם ואת התרומה שהם נותנים לחברה לטובת הכלל.

אבות רבים מקריבים את חייהם ובריאותם למען חברה טובה יותר, למען המשפחה שלהם, למען האישה והילדים, כתוצאה מכך איכות חייהם של אבות אלה נפגעת.

השבוע נחשפנו לרדיפת האבות בעת החקיקה המגדרית בדמות "איזוק אלקטרוני לגברים בלבד" – דוגמא לשנאה ורדיפת האבות ולאפליית הגברים בחקיקה, בתקנות ובפסיקה עדיין נמשכת.

במערכת המשפט והרווחה, גם השנה נשלחו אלפי אבות למרכז קשר לפגוש את ילדיהם לשעה בשבוע ולא בגלל היותם מסוכנים ו/או אלימים – רק בגלל היותם אבות.

ניכור הורי, תחילתו באמא נרקסיסטית הנתמכת על ידי מערכת משפט ורווחה – השנה הצטרפו אלפי אבות גרושים לקהילת השכול

במערכת המשפט, המשיכה האלימות הכלכלית נגד אבות גרושים, בדמות תשלומי מזונות בלתי פרופורציונלים, אבות רבים הגיעו לפת לחם.

בתקנות המיסוי, נמשכה מגמת האפליה נגד גברים ואבות באופן מובהק (פרטים מלאים באתר העמותה).

בהוצאה לפועל, מצאו עצמם, עשרות אלפי אבות גרושים נרדפים עד חורמה – למה? ככה כי אפשר לרדוף גברים ואבות בישראל.

אלימות במשפחה, משבר הקורונה חשף בפנינו את קצה הקרחון של האבות הנפגעים מאלימות מבת הזוג – לצערנו החברה הישראלית ממאנת להקשיב.

אובדנות, בשנה מתאבדים כ-300 גברים, חלק משמעותי מהם הינם אבות גרושים ואבות בכלל, משבר הקורונה והמצוקה הכלכלית צפוי להגביר את אירועי האובדנות – לצערנו גם כאן אין לנו בשורה.

הכי קל לכם לא להקשיב, להסית מבט, להגיד לעצמך לי זה לא יקרה, אין מצב שזה יקרה לבן שלי, לנכד שלי – לצערנו, חלק לא מועט מכם יביט אלינו בשנה הבאה בתהיה "איך לא האמנתי".

יום האב מהווה הזדמנות להשמיע קריאה למקבלי ההחלטות ולמעצבי דעת הקהל ,לפעול כנגד אפליית הגברים והאבות, בשלב ראשון, לטובת האבות עצמם, ובשלב השני לטובת החברה, הקהילה ובמיוחד לטובת הנשים, הבנות, הבנים והמשפחה שבחיי האבות.

אבות למען צדק.

פורסם ב אבות למען צדק, זכויות הגבר

שופכים את דמם של הגברים בישראל

שופכים את דמם של הגברים בישראל

עמותת אבות למען צדק יוצאת נגד הכללת כלל הגברים בישראל בקמפיינים העוסקים באלימות במשפחה. "תעמולה שקרית, שיטתית ומרושעת".

אבות למען צדק דוחה בשאט נפש את ההסתה בשבועות אחרונים, את השיח המתלהם, מסית, אלים, המגדיר את כל אחד מהבנים שלנו ואותנו, כרוצח אלים.

שלטי החוצות בכל עיר, שערי העיתונים ואתרי האינטרנט מתחרים בניהם, מי יציג את ילדינו, בנינו באופן מחפיר, משפיל ומבזה בפרסומים.

מה השנאה התהומית הזאת? מהיכן הצורך לשפוך דמו של כל זכר באשר הוא זכר? אלו הבנים שלכם ושלכן.

מילא ארגוני נשים שמטרתן היא קמפיין לצורך גיוס כספים. כלומר, דרישה לתקציב נוסף על 3 מילארד שקלים בשנה. האם לא נותרו בישראל נשים ואימהות לבנים? האם 7 רוצחים בשנה מעידים על הכלל?

העצוב ביותר, זאת המציאות הכואבת. המציאות אודות ציבור הגברים והילדים בישראל, אשר ברור לכולם שאינם אלימים ואינם רוצחים. כיצד קרה שמספר חד סיפרתי של רוצחים מעידים על מחצית מאזרחי המדינה?

הציבור כולו איבד קשר עם המציאות בשל התעמולה השיטתית, השיקרית, המרושעת והמסיתה המתמשכת מזה כמה שנים של ארגוני שנאת הגברים.

אימתי הפכו חייהם של גברים בישראל לשווים פחות מקליפת השום, ביומיים האחרונים נרצחו שלושה גברים, מהדורת חדשות אחת אפילו, לא נפתחה בקריאה "למאבק ברצח גברים".

בשנה נרצחים 110 גברים. בשנה מתאבדים 320 גברים. בשנה מתים מתאונות עבודה 82 גברים. בשנה מתים מהרעלה לא ידועה 80 גברים.

לכל בן, גבר, אח, דוד, אבא יש לפחות אישה אחת אוהבת. עד מתי תאפשרו להסית נגד האהובים לכם?

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/437601

פורסם ב אבות למען צדק, זכויות הגבר, זכויות הילד, חד הורי

משפחות חד הוריות

משפחות חד הוריות בישראל, לכבוד יום האישה הבינלאומי.

קצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן גבר הוא פי 2 מנשים!!!!!!!

מעל 14% מהמשפחות החד הוריות עומד בראשן גבר.

קצב הגידול של משפחות הוריות שבראשן עומדת אישה הוא 33%

קצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר הוא 67%

קצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר גבוה פי 2 מקצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן עומדת אישה

אפשר להקיש מכאן על הרבה דינמיקות אבל אחת מהן ברורה, שילוב של רדיפה פמיניסטית ממסדית/משפטית ביחד עם הממסד הדתי רבני, בניגוד למיתוס פוגע בעיקר בגברים.

מכאן, שהפגיעה בנשים בהקשר זה היא בעיקר נגזרת של פגיעה בגברים.

אבות למען צדק.

פורסם ב אבות למען צדק, אונס, אלימות נשים, זכויות הגבר, יואב לוין

תרבות האונס – נשים אונסות גברים

תרבות האונס – נשים אונסות גברים.

תרבות אונס הגברים בידי נשים ידועה ומוכחשת, מדובר בתופעה ידועה, רבת שנים המוכחשת בידי גברים ונשים כאחד, בצד הגברי הגברים אינם מסוגלים להודות שאישה כפתה עליהם יחסי מין.

איזה גבר יעז לספר לחבר'ה כי אישה קיימה עימו יחסי מין והוא סרב, בעודו שיכור והיא כפתה את עצמה עליו!

איזה גבר יעז לפנות לתחנת המשטרה ולהתלונן שאישה כפתה עצמה עליו – היא אנסה אותו!

לפמיניסטיות זה מסתדר לא רע בכלל, ההכחשה הגברית הסוחפת לתופעה אשר ידועה שנים רבות מאפשרת להן לאנוס גבר ולא לשאת באחריות,

לגנוב זרע מגברים, לכפות אבהות. וכמובן לדרוש מימון בדמות מזונות ומחצית רכושו על עבירה פלילית שהיא ביצעה.

מה זה,אונס גברים:

קיום יחסי מין של אישה עם גבר בהעדר הסכמה של הגבר (לא מעשה סדום).

לפי הגדרה של ה- CDC בארצות הברית, אונס שחל על גבר בידי אישה בבחינת היותו נאנס לחדור אותה מתרחש כאשר נכפה על הגבר או היה ניסיון לגרום לו לחדור מינית אישה ללא הסכמתו, בין כתוצאה משימוש בכוח פיזי או כאשר הגבר אינו מסוגל לתת הסכמה עקב היותו שיכור מדי, לא במודעות מלאה או מסומם, ( למשל חסר יכולת, חסר הכרה או חוסר מודעות) ובין אם השתמש באלכוהול מרצון או שהשימוש באלכוהול או בסמים נעשה שלא מרצונו (קרי סומם על ידי האישה).

בניגוד למקובל לחשוב אונס של גברים בידי נשים קיים בשכיחות גבוהה.כמובן, שאין סטטיסטיקה לנושא בישראל.

החוק בישראל:

חוק העונשין בישראל לא מכיר באונס גברים בידי נשים, הוכחה להכחשה ניתן למצוא בנסיון לתקן את העיוות בשנת 2009, התיקון לחוק עלה על רקע חשיפת תופעת אלימות מינית של נשים כלפי קטינים והעדר מענים במסגרת החוק.

הוגש תיקון לחוק העונשין תיקון מס' 106 – אינוס על ידי אישה, כמובן שהתיקון לחוק לא עבר לאור התנגדות ארגוני הנשים.

https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=318732

מהנעשה בעולם, מחקר של ה-cdc בארצות הברית חושף את האמת, נשים אונסות גברים:

1 מתוך 3 גברים חווה אלימות אינטימית בזוגיות.

1 מתוך 4 גברים חווה אונס.

80% מהתוקפות מינית גברים הן נשים.

97% מהגברים שחוו אונס, אלימות פיזית במשפחה וסטוקינג היו קורבנות של נשים.

56% מהגברים חוו לראשונה אלימות מצד בת הזוג על גיל 25.

71% מהגברים שחוו ניסיון לאונס או אונס מלא, חוו אותו לראשונה לפני גיל 25.

גברים נאנסים פי 5 מנשים (1 מתוך 52 נשים ו 1 מתוך 10 גברים).

קישור למחקר:

https://www.cdc.gov/violenceprevention/datasources/nisvs/men-ipvsvandstalking.html

לסיכום: גברים חווים אונס מידי נשים.

קרדיט: יואב לוין, מחלקת מחקר בעמותה.

אבות למען צדק.

פורסם ב אבות למען צדק, אלימות נשים, הטרדה מינית, זכויות הגבר

תהיה מוטרד ותשתוק

תהיה מוטרד ותשתוק – 25,515 בשנה.

מלבד אפליה על רקע מיני של גברים, תופעה נפוצה ומכוערת, הטרדות מיניות בין עובדים ובמיוחד הטרדות מיניות תוך ניצול יחסי מרות, הפכו לשכיחות.

שיעור הגברים המוטרדים מינית בעבודה ובכלל גבוה הרבה יותר מהיקף פרסום התופעה.

רק כדי לסבר את האוזן, למי שלא מודע לנתונים המספריים, בדוח שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת המבוסס על נתוני הלמ"ס, נחשפה "בטעות" התופעה של הטרדה מינית נגד גברים – בשנה מוטרדים מינית 25,515 גברים!

25,515 גברים הוטרדו, למרות זאת התופעה של הטרדות מינית כלפי גברים נעלמת ונאלמת מהשיח הציבורי.

למה זה כמעט לא מדווח?

למה הטרדות מיניות של גברים בעבודה ומחוצה לה כמעט ולא מדווחות – התשובה היא שגברים כמעט ולא מדווחים על הטרדה מינית וגם במקרים שההטרדה כן מדווחת, לא תמיד הגורם האחראי מתייחס לתלונה ברצינות הראויה.

בתודעה הציבורית , קיימת הנחה שכל גבר היה שמח להרגיש מוטרד על ידי אישה במקום העבודה.העניין הוא, שממש לא כולם היו רוצים לקבל "מחמאות" על המראה החיצוני שלהם ובוודאי שלא רמיזות מיניות והצעות מגונות, כפי שקורה.

על אחת כמה לא כשאתה נשוי והאינטראקציה הזו גורמת לך תחושת חוסר נוחות ובושה בעבודה ובהמשך גם בעיות בבית.

עובדתית, גברים מתביישים וחוששים להתלונן על הטרדות מיניות וכך קורה שהם סופגים את הפגיעה בפרטיותם ובכבודם בדממה.

הפחד להרוס לעצמם את הקריירה, לא לקבל קידום, לסבול מהרעת תנאים, לאבד את התפקיד, הפחד מהתגובה של הסובבים וגרוע מכך – הפחד שלא יאמינו לך ושהאישה שעליה התלוננת תנסה להפוך את הסיטואציה עליך.

על פי ההערכות, רק 10% מהתלונות על הטרדה מינית של גברים מדווחות!!!

האם משפט שנאמר במסגרת יחסי עבודה כמו למשל "המכנס יפה עליך, מבליט לך את החבילה" מהווה מחמאה או שמא זו הטרדה מינית?

במציאות – אין לגברים אופציה להתלונן, בעיקר לאור פערי המעמדות בין המינים, מגברים מצפים להיות "גברים".

תהיה מוטרד ותשתוק.

אבות למען צדק.

פורסם ב אבות למען צדק, אפליית גברים, זכויות הגבר, ניכור הורי

ניכור הורי – עבירה פלילית

ניכור הורי – עבירה פלילית.

אבות למען צדק, קוראים לכם לחתום על עצומה, מטרתה תיקון חוק העונשין, כך שניכור הורי יוכר כעבירת התעללות בקטין שדינה 7 שנות מאסר.

ניכור הורי הפך לרעה חולה והיקפה גדל ביחס ישיר לגידול בהיקף המשפחות המתגרשות.

ניכור הורי הוא אמצעי בלתי חוקי, בלתי מוסרי, מישום פגיעתו ההרסנית בנפשם של הילדים.

אימהות ואבות מנכרים, יחד עם זאת הנפגעים העיקריים מניכור הורי הם גברים, נשים נפגעות מניכור הורי אך היחס הוא שנשים מנכרות הרבה יותר מגברים. אחת הסיבות לכך היא האפליה כנגד גברים באמצעות "חזקת הגיל הרך" הנהוגה בישראל והיעדר זכות שווה להורות בעת גירושין.

בחלק מהעולם הנאור, הכירו בניכור הורי כהתעללות נפשית בקטין, התעללות המוכרת כעבירה פלילית.

בכנסת הבאה בעזרתכם נקדם את תיקון חוק העונשין, כך שניכור הורי יוכר כעבירת התעללות בקטין שדינה 7 שנות מאסר.

אבות למען צדק

https://drove.com/.26yF

פורסם ב אבות למען צדק, ד"ר עופר קצ'רגין, זכויות הגבר, יואב לוין

גיוס נשים לשירות קרבי

גיוס נשים לשירות קרבי – קריאה למבט ביקורתי על השיח הפמיניסטי והאנטי-פמיניסטי בסוגייה זו

מאת: לוין יואב וד"ר קצ'רגין עופר

התרבות בת ימינו מתאפיינת בסטנדרטים כפולים ככל שדברים אמורים בערכם של חיי אדם. סטנדרטים כפולים אלה באים לידי ביטוי באירועים מסכני חיים, במלחמות, ובפרט בשאלת הגיוס לצבא. גברים הם אלה הנדרשים להתגייס לשירות קרבי כחובה, ולהקריב את עצמם למען הקולקטיב (הכולל כמובן גם נשים). ההבנייה המגדרית המסורתית של 'גברים אמיתיים' תבעה מהם נורמטיבית לא רק להתגייס, אלא גם לעשות זאת מתוך 'רצון טבעי'. בכך הם הפגינו לא רק את נכונותם להלחם (ופעמים אף למות) למען השליטים או הקולקטיב הפוליטי או הלאומי, אלא אף הדגימו, לכאורה, שהם עומדים ב'מבחן הגבריות' שלהם. בעוד שגברים עוצבו בתהליכי תירבות וחברות כלוחמים, נשים עוצבו שלא לראות עצמן כלוחמות או להיות כאלה. ואולם, במקביל מערכת הציפיות התרבותית מנשים תבעה מהן לעודד 'כנשים טובות' את 'הגברים הטובים' להתגייס ולהלחם. גברים שמיאנו או שחששו מתביעה סקסיסטית זו ביחס אליהם סומנו 'כלא גברים' וכ'פחדנים'. נשים על-פי-רוב לא נתבעו לעמוד 'במבחן אומץ' חברתי שכזה.

מעניין, שבניגוד למה שנהוג לחשוב, גם הפמיניסטיות של ראשית המאה העשרים ('גל ראשון של פמיניזם' בלשון השיח המגדרי) אימצו בהתלהבות חלוקת תפקידים סקסיסטית זו. מי שסבור שראשונות הפמיניסטיות פעלו לקדם שוויון מגדרי כמו גם קידום וזכויות נשים כחלק מקידום זכויות אדם (כך נהוג להציגן כיום פעמים רבות) עתיד להיות מופתע. כך לדוגמא, בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה באנגליה תנועה בשם White Feather (הנוצה הלבנה). נשות התנועה, שהיו ממנהיגות הפמיניזם האנגלי של הגל הראשון (כדוגמת האחיות פנקהארסט) עסקו בשיימינג ציבורי של גברים אנגלים שלא התגייסו לצבא מסיבות שונות (ובכללם גברים ונערים צעירים שפחדו מהיציאה לחזית). נשים אלו היו לוקחות נוצה לבנה ומגישות אותה בפומבי לגברים ברחובות לונדון, וזאת על כסמל לפחדנותם של הגברים שהסתובבו ברחובות לונדון ללא מדים.

בה בשעה הן עמלו במרץ בתביעתן לקבלת זכויות פוליטיות (זכות הצבעה), ואולם יש לזכור שבאותה עת מרבית הגברים האנגלים, ובכללם מיליוני החיילים הצעירים שבחזית, גם הם היו נעדרי זכות הצבעה. הפמיניסטיות הללו לא תבעו שגם הללו יקבלו זכויות הצבעה, ובוודאי שלא תבעו גיוס נשים לחזית. תהא אשר תהא תרומתן של הסופראג'יסטיות בהובלת הפנקהארסטיות – 'שוויון מגדרי' ו-'זכויות אדם' לא היו חלק מהאג'דנה שלהן. קבלת פריווילגיות בדמותן של זכויות הצבעה לנשים (בלבד), כמו גם תביעה מגברים (באשר הם. בלא תירוץ ובלא פטור על בסיס פחד או מצפון) להתגייס ולהקריב עצמם, היו חלק מרכזי של עשייתן.

כעת, שוויון מגדרי אמיתי פירושו חתירה מתמדת לחיסול אפליות, פערים וחסמים על בסיס מגדרי באשר הם. חובת הגיוס לקרבי (ונגזרותיה בדמות משך שירות בסדיר ושירות מילואים) משמשים אפליה מגדרית תשתיתית בחברה הישראלית בת ימינו, אפליה שבאופן מעניין פוגעת הן בגברים והן בנשים. ההבחנה המגדרית הקטגורית בנושא חובת הגיוס לקרבי בישראל פוגעת בגברים, היות שהיא מסמנת אותם כאזרחים שעליהם לסכן חייהם בעבור המדינה, העם וציבור האזרחים (בה בשעה שנשים אינן נדרשות לעשות כן). ציבור האזרחים נחלק, אם כן, לכאלו שנדרשים להגן בחייהם על אחרים, ובכללם כאלו שאינם נדרשים לעשות כן (במקרה זה החסינות מפני התביעה להקרבה הינה פריוויליגיה נשית מובהקת). בימים בהם אנו שומעים חדשות לבקרים על פריווילגיות מפריווילגיות שונות מהן נהנים, לכאורה, גברים, ראוי שפריוויליגיה זו של נשים בישראל – הפריווילגיה האולטימטיבית – תונכח בדיון ותוכר ככזאת.

זאת ועוד, ההבחנה המגדרית הקטגורית בנושא חובת הגיוס לקרבי בישראל פוגעת גם בנשים. שירות צבאי משמעותי, ופרט בתפקידים קרביים, הוא 'כרטיס הכניסה' כמו גם 'קרש קפיצה' של התקבלות למיינסטרים של החברה הישראלית. כך, על כל פנים, נהוג להתייחס אליו בשיחים התקשורתי והאקדמי בני ימינו. עצם השירות, כמו גם ההשלכות שלו על 'החיים באזרחות' הם 'פריווילגיות' השמורות לגברים. שוב, זהו 'המובן מאליו' של השיחים האקדמיים והתקשורתיים הנהוגים כיום. במידה וזה המצב, הרי שפריווילגיית החסינות ממנה נהנות כיום נשים, משמשת בעבורן (ולו מבלי משים) בחינת חרב פיפיות בשימה חסמים ומגבלות על מנעד התפקידים החברתיים בהם הן יכולות לממש עצמן הן בצבא והן באזרחות. כמובן, שבנוסף, העובדה שמנשים נמנעות דרגות החופש של גיוס לתפקידים קרביים מהווה הסללה מגדרית מצמצמת בעבורן ופגיעה עקרונית בערכי השוויון המגדרי ושוויון ההזדמנויות, ערכים שרבות מהן (שלא לומר מרביתן) מזדהות עימם להלכה.

על רקע זה, דווקא בשם קידום שוויון מגדרי אמיתי ודווקא על מנת להאבק בסקסיזם על שני מופעיו (הן זה המבנה 'גברים אמיתיים' ככאלה הצריכים להלחם ולהקריב עצמם 'משום טבעם המגדרי', והן זה המבנה 'נשים אמיתיות' ככאלה שמיומנויות וכישורים צבאיים 'אינם לפי טבען המגדרי') – אנו קוראים לשינוי 'המובן מאליו' של השיח המגדרי בסוגיית גיוס נשים לשירות קרבי בצה"ל. אנו דורשים שוויון חוקי ושוויון הזדמנויות שקופים למגדר מוחלטים בעניין זה! כלומר, גברים ונשים כאחד יגוייסו באופן עקרוני לכלל התפקידים הצבאיים. ואולם, יש להדגיש שגיוס זה יהא כמובן תחת סייג, שכל מתגייס ומתגייסת ידרשו לעבור מבחנים פיזיים מתאימים ולפי קריטריונים אחידים לגברים ולנשים. שוויון הזדמנויות בעניין זה אין פירושו לפיכך הורדת סטנדרטים בעבור מימושה של איזושהיא פנטזיה מגדרית. רק אלו שימצאו כשירים וכשירות יגוייסו בפועל.

עמדה כזו שמחייבת שוויון מגדרי אמיתי מזה ומקפידה על אי הורדת סטנדרטים וקריטריונים צבאיים מזה, אמורה להלכה להיות מאומצת על ידי החוגים השוויוניסטים והפמיניסטיים בישראל. ואולם, לדעתנו, החוגים הפמיניסטיים המזוהים עם רטוריקת 'השוויון המגדרי' אינם מעוניינים בפועל לקדם שוויון מגדרי אמיתי בעניין גיוס נשים לצבא (ממש כפי שהם אינם מעוניינים לממש שוויון מגדרי אמיתי בפועל בהקשרים רבים אחרים). הויכוחים העכשוויים סביב סוגיית מתן אפשרות לנשים נלהבות להתגייס לשריון רק ממחישים, לדעתנו, את האמביוולנטיות של הארגונים הפמיניסטיים. נדגיש – קריאה לאפשור גיוס של מספר נשים לטנקים על בסיס וולונטרי (ותוך דאגה לשלומן בעת מלחמה, להבדיל מהמובן מאליו באשר לחבריהן הגברים – הללו נדרשים כמובן להקריב עצמם בעת מלחמה) איננה חתירה מלאה, מפורשת וכנה למימוש אמיתי של שוויון מגדרי בשדה מהותי זה.

בין אם אתן ואתם תומכים בגיוס נשים לשירותים קרביים ובין אם לאו, אין ספק שהשתיקה של הארגונים הפמיניסטיים בנושא זה מעוררת תהיות: שמא 'שוויון מגדרי' בעבורם הינו אך כלי רטורי ופוליטי?! אנו קוראים לארגונים הפמיניסטיים להבהיר נקודה חשובה זו. דווקא מתוך מחויבותנו לשוויון מגדרי ומתוך הבנה שחסמים מגדריים מבניים משמעותיים לא יוכלו להתפרק ללא פירוק ההבניה המגדרית המפלה הן נשים והן גברים בסוגיית הגיוס לשירות קרבי, אנו קוראים לארגונים הפמיניסטיים לחבור אלינו בקריאה ברורה בעניין זה: גיוס לנשים ולגברים לכלל תפקידים הצבאיים באופן שוויוני ומלא כחובה אזרחית! (לאלו שעומדים בתהליכי ההכשרה המקצועיים ללא פשרות וללא הנחות).

באופן מעניין, בנוסף לחוגים הפמיניסטיים, שבניגוד למצופה מהם, אינם מבטאים עמדה ברורה בעניין זה, ישנם חוגים נוספים שנמצאים נעדרי כנות לגביו: הללו הם חוגים 'שוויוניסטים' המסמנים עצמם דווקא כ'אנטי-פמיניסטיים'. בשנים האחרונות ישנה פריחה של כוחות ביקורתיים ביחס ל'פמיניזם' , כוחות העושים גם הם שימוש ברטוריקה של 'שוויון מגדרי'. הללו הבינו זה מכבר שחלק מרכזי בפמיניזם אינו מקדם שוויון מגדרי, אלא נעשה לתנועה אנטי שוויונית מובהקת, כזו המקדמת אפליית גברים על-פי-רוב. ואולם, באופן מעניין, דווקא בשדה חברתי כה חשוב – השדה הצבאי, מקום בו אפליית נשים ואפליית גברים מתחזקות זו את זו הדדית באופן בוטה וצורמני – מחרישים כוחות 'השוויוניסטים האנטי-פמיניסטיים' אלה.

למעלה מזה, הללו המזהים עצמם דווקא עם 'שוויון מגדרי', מאמצים מפורשות, ככל שדברים אמורים בשדה הצבאי, ש'בעניין זה' הם מקבלים קטגורית את חלוקת התפקידים המגדרית ההיסטורית. לדידם, 'גברים הם לוחמים מטבעם' ואילו 'נשים אמורות להיות מחוץ לזירה הצבאית (על שלל המיומנויות, הכישורים והתגמולים שבה) 'מטבען'. חלקם אף מחיים את 'קוד האבירות' – אותו קוד מגדרי סקסיסטי ימי-ביינמי שבשמו שלחו עצמם גברים אל מותם בשדה הקרב (או נשלחו לשם על ידי אחרים בצר להם), ושבשמו גם כן הועידו נשים להיות דמויות פסיביות ומשניות – הן הפכו סמלית ל'פרס' של האביר. הפרסים בדמות פיתוח מיומנויות וכישורים צבאיים, כמו גם ההון הפוליטי, הסימבולי והכלכלי שנלווה לזירה זו – נותרו מחוץ להישג ידן. האירוניה פה היא כפולה: ראשית, הכוחות 'השוויוניסטים' הללו אינם שוויוניסטים (פרט, כמובן, לרטוריקה חלולה של 'שוויון מגדרי'). שנית, באמצם את חלוקת התפקידים המגדרית הם משמרים את האפליה הכפולה בעניין זה: הן את אפליית הגברים והן את אפליית הנשים. בכך הם חוברים למרבית הפמיניסטיות והפמיניסטים.

לסיכום, ברמה העקרונית אי-גיוס של נשים לשירות קרבי (תחת אותם תנאי גיוס ושירות של גברים) הוא אינו חוקתי ואינו דמוקרטי. חרף זאת, מרבית הכוחות הפוליטיים בישראל של ימינו אינם מעוניינים לקדם באמת גיוס נשים לכלל התפקידים הצבאיים, ובמובן זה הם אינם פועלים למיגור האפליה הכפולה המתבטאת בהסללה של גברים ושל נשים לתפקידים מוגדרים מצמצמים על בסיס שיוכם המגדרי ולא על בסיס כישוריהם ומאמציהם. מי מכן ומכם שמעוניין באמת בגיוס של נשים לכלל התפקידים בצבא, ומי שמבין שרק כך יפתחו דרגות חופש נוספות להללו בהמשך , צריך להיות טרוד מהברית הקיימת כיום, לדעתנו, בין הכוחות השונים שתיארנו – פמיניסטיים ואנטי-פמיניסטיים גם יחד. אלו גם אלו כך נדמה, מעוניינים ש'האדם שבטנק ינצח' (כל עוד הוא גבר. לא אישה). זה היה פוסט ראשון בנושא 'גיוס נשים לשירות קרבי – מבט ביקורתי' בסדרה בת שלושה פוסטים.

בהמשך נפרסם שני פוסטים נוספים לעניין זה: פוסט שני יעסוק בתרבות הגינוצנטרית (הממוקדת בנקודת המבט 'הנשית' ובנשים) שמהווה את התשתית ההיסטורית והרעיונית למיסוד הרעיון שגברים (להבדיל מנשים) אמורים לשמש כ'מגנים הטבעיים' של קולקטיבים הם, כמו גם של נשים זרות, תהיינה איכויותיהן אשר תהיינה (רעיון המתמצה במונח male disposability).

פוסט שלישי יעשה פרובלמטיזציה של השיח העכשווי ביחס לגיוס נשים לשירות קרבי, תוך שהוא מנתח את תצלובת הבריתות המורכבת בעניין זה בין שמאל לימין, בין פמיניסטיות/ים לבין אנטי פמיניסטים (הן מהזרם הדתי/חרדי והן מהזרם המזהה עצמו כחילוני ושוויוניסטי). וכמו כן נעמוד על אפליית הגברים המובנית בחוק הגיוס ופגיעה בזכויות יסוד שלהם.

יואב לוין
ד"ר עופר קצ'רגין

פורסם ב אבות למען צדק, אלימות נשים, זכויות הגבר, נשים אלימות, תלונת שווא

תלונת שווא בעבירת מין

תלונת שווא בעבירת מין.

אחרי שהם גמרו לו את החיים והנשמה!!!

הפרקליטות ביטלה כתב אישום נגד אב שהואשם באונס בתו לאורך שנים!!!

תושב איזור המרכז זוכה (שלישי, 7.1) מעבירות מין בבתו בת ה-14 במשך שש שנים.

סנגוריו של האב ערכו מחקר תקשורת ואיכונים עצמאי שהפריך את הטענות, והציגו עוד בשלב החקירה תלונות שווא קודמות של האם הגרושה והבת, אבל הפרקליטות הגישה כתב אישום בלי לבדוק את ראיות ההגנה.

הפרקליטות הודיעה לבית המשפט כי היא חוזרת בה ומבטלת את כתב האישום, מבלי שהנאשם יידרש למסור את תשובתו אליו.

קרדיט: אתר פוסטה.

https://posta.co.il/article/45353453/

פורסם ב אבות למען צדק, אלימות נשים, תלונת שווא

תלונות שווא – אמרנו?

תלונות שווא – אמרנו?

הגרושה ובנותיה תפרו לאבא תיק על איום !

איום שלא היה ולא נברא, האבא הורשע וזוכה לחלוטין בבית המשפט המחוזי!

מה עם כתב אישום – נגד המעלילות?

קרדיט: אתר פוסטה.

https://posta.co.il/article/786876767/

פורסם ב אבות למען צדק

גירושין – פוסט טראומה בקרב גברים ונשים.

גירושין – פוסט טראומה בקרב גברים ונשים.

גירושין, אובדן קשר משמעותי, מהווים את אחד האתגרים המורכבים ביותר בחיים.

גירושין ופרידה בפרט, מגבירים את הסיכון של האדם לפתח תסמיני מצוקה פסיכולוגיים שונים.

מחקרים מראים באופן ברור, שמדובר בגורם סיכון פוטנציאלי להתנהגות אובדנית.

על פי ה- SRRS גירושין נחשב לאחד מאירועי החיים המשמעותיים ביותר. 

בראש הרשימה נמצא מותו של אדם קרוב ואהוב, בהתחשב במידע זה יש הטוענים שגירושין יכולים להוביל לאבחון של הפרעת דחק פוסט-טראומטית!

כן – זאת אינה בדיחה, פוסט טראומה.

בימים אלה, אנו פועלים לעניין גורמים שונים לחקור את הנושא ולהכיר רשמית, בגירושין במצבים מסוימים, כגורמים לפוסט טראומה.

אבות למען צדק

פורסם ב אבות למען צדק

תושבת בקה אל גרבייה קיימה יחסי מין עם גברים וסחטה מהם אלפי שקלים

תושבת בקה אל גרבייה קיימה יחסי מין עם גברים וסחטה מהם אלפי שקלים.

תושבת בקה אל גרבייה המואשמת שהכירה גברים ברשת האינטרנט קיימה עימם יחסי מין ולאחר מכן איימה להפיץ את דבר מעשיהם לבני משפחתם ומכרים, ברשתות החברתיות.

אבות למען צדק

https://katav-plili.co.il/last-news/%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%91%d7%a7%d7%94-%d7%90%d7%9c-%d7%92%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99-%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%92%d7%91/