אייל זיידנר – נרצח.
12 ביולי, אייל היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-44 – יום הולדתו של אייל זיידנר.
לפני שלושה חודשים נרצח אייל שכל חטאו היה להיות אבא גרוש – אתם תוהים למה נרצח?
כאשר יקחו ממך השופט , העובדת הסוציאלית, הרשמת בהוצאה לפועל, במודע את כל הסיבות לחיות מדובר ברצח.
לקחת ממך את הילדים.
לעצור אותך במשטרה בעלילות שווא
להטיל עליך חיובים כספיים בלתי אפשריים
אתם רצחתם את אייל.
יהי זכרו ברוך.
ביום שני פורסמה הודעת דוברות של משרד הרווחה, שר העבודה והרווחה, איציק שמולי: "כדי למגר את האלימות ולספק את הגנה הנדרשת לנשים ולילדים על הממשלה כולה להתגייס למאבק ולהעמיד את המשאבים הנדרשים"
זאת ועוד, בהודעת הדוברות נמסר, על עלייה של 122% במספר התלונות על אלימות במשפחה למוקד 118 בחודש מאי, עיון בתוכן מגלה שאכן קיימת עליה בכמות הפניות על אלימות בין בני זוג ללא ציון המגדר שנפגע!
מהפרסומים השונים בתקשורת ומהדווחים של משרד הרווחה לוועדת הכנסת עולה לכאורה שקיים גידול משמעותי באלימות במשפחה, בדגש על נשים נפגעות אלימות והתעלמות מוחלטת מגברים נפגעי אלימות. מאידך, עיון בהודעת הדוברות מגלה, שהגידול בהיקף האלימות במשפחה הינו בין בני זוג ולא בהכרח כלפי נשים, נתון זה בהחלט תואם מחקרים בינלאומיים על סימטריה באלימות בין בני זוג.
הצהרת השר שיגן על נשים וילדים (בחדא מחתא), מוזרה, לאור העובדות המחקריות והנתונים הרבים בנוגע לאלימות נשים כלפי ילדים ומוזרה בהקשר זה, הוצאתם של הגברים מהצהרת הגנה זו.
בניגוד לתעמולה ולהודעת שר הרווחה, אלימות במשפחה היא תופעה חברתית נטולת מגדר, הכוללת אלימות מילולית, אלימות נפשית, אלימות משפטית, אלימות מינית, אלימות כלכלית, של נשים וגברים.
רוב הגברים הנחשפים לאלימות מצד בת הזוג, מתקשים לספר על מצבם עקב תפיסה חברתית, בושה, האשמה עצמית, או כל סיבה אחרת. במקרים רבים, האלימות כלפי הגבר אינה רציפה. ברוב המקרים, קיים מעגל של אלימות – משלב צבירת הכעס, התפרצות, פיוס והתנצלות, תקופת רוגע וחוזר חלילה.
מהפרסום ניתן להבין את שידוע לנו היטב, משרד הרווחה וכעת גם השר, הם שופר לארגוני הנשים, לקידום אג'נדה אנטי גברית, בניגוד לחובתם להעניק שירות שוויוני נטול פניות.
פנינו לדוברות משרד הרווחה – עד כה ללא תגובה.
השר שכח את חובתו, למנוע אלימות באשר היא, ללא אפליה, ללא הבדל דת, גזע ומין.
אבות למען צדק
צחי נשפט לשלוש שנים בכלא על עלילת שווא!
לאחר 9 חודשים בכלא, זוכה פה אחד במחוזי.
מי יחזיר לצחי את כבודו כאדם?
מי יפצה את צחי על המחיר הנפשי הכבד שהוא חווה?
את חוסר האונים הנורא שחש נוכח האשמתו בביצוע מעשה שלא עשה?
מי יחזיר לו את חייו?
מי יחזיר לצחי שלוש שנים אבודות?
נתוני ארגוני הנשים – מסולפים ושקריים.
הנתונים הסטטיסטיים לעניין האלימות במשפחה, שאותם מפיצים ארגוני הנשים, הינם מסולפים ושקריים, ומציגים תמונה חד מגדרית.
הכנסת אישרה היום הקמת וועדת משנה שתעסוק בנושא רצח נשים. אני תוהה, האם אין זה ראוי שכנסת ישראל תידרש לכל הפחות לנתוני האמת, אותם מפרסמת משטרת ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה?
האם החלטות הכנסת מתבססות על מקח ממכר כבשוק? הנתונים הסטטיסטיים לעניין האלימות במשפחה, שאותם מפיצים ארגוני הנשים, הינם מסולפים ושקריים, וכן מציגים תמונה חד מגדרית של הבעיה וכן אלימות ורצח חייבים למנוע ולא רק מחצית מהבעיה.
העובדות: במחקרים שנערכו בעולם על יחסי גברים ונשים במשפחה, הוכח כי רמת האלימות בין בני הזוג היא שווה, נשים הן לא פחות אלימות כשמדובר במערכות יחסים, האלימות אינה ממוקדת כלפי נשים בלבד, בהשוואה למדינות אחרות, רצח של נשים ע”י גברים בישראל בקשר זוגי, הוא נמוך מאוד עד בלתי מדיד סטטיסטית.
בשנת 2019 נרצחו 5 נשים בידי בן זוגן, כאשר 3 נרצחו בחברה היהודית, ו- 2 נרצחו בחברה הערבית. כל שאר הנרצחות הן על רקע פלילי. מאידך, אם נשווה לשנת 2018, נשים רצחו לפחות 7 פעמים: 3 גברים נרצחו, 2 פעוטות הוטבעו למוות, ו- 2 נשים נרצחו (כן בידי נשים). כך שנראה שהתופעה של נשים רוצחות או אלימות, לא מקבלת מענה ציבורי מספק, אם בכלל.
בקרב מדינות ה- OECD, מדינת ישראל במקום לא טוב מבחינת שיעור רציחות הגברים למאה אלף. בהתאם לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדינת ישראל במקום 7 מתוך 36 מדינות ברצח גברים.
במספרים מוחלטים מדובר בממוצע על כ- 110 גברים הנרצחים בשנה, לעומת 25 נשים הנרצחות בשנה (הנתונים כוללים את כלל עילות הרצח). וכך גם השנתון של משטרת ישראל, מגלה שלא כצעקתן של ארגוני הנשים.
לאור הקמת וועדת המשנה, נכון להקים וועדה שתעסוק במותם של גברים: 110 נרצחים, 300 מתאבדים, 34 מתים בתאונות עבודה בשנה. או שמא, חייהן של נשים שווים יותר?
הסיכוי של אישה להירצח בישראל בידי בן זוגה הוא – אחד למיליון! ודווקא בנתון זה, מדינת ישראל היא מבין המדינות המתקדמות בעולם.
שופכים את דמם של הגברים בישראל
עמותת אבות למען צדק יוצאת נגד הכללת כלל הגברים בישראל בקמפיינים העוסקים באלימות במשפחה. "תעמולה שקרית, שיטתית ומרושעת".
אבות למען צדק דוחה בשאט נפש את ההסתה בשבועות אחרונים, את השיח המתלהם, מסית, אלים, המגדיר את כל אחד מהבנים שלנו ואותנו, כרוצח אלים.
שלטי החוצות בכל עיר, שערי העיתונים ואתרי האינטרנט מתחרים בניהם, מי יציג את ילדינו, בנינו באופן מחפיר, משפיל ומבזה בפרסומים.
מה השנאה התהומית הזאת? מהיכן הצורך לשפוך דמו של כל זכר באשר הוא זכר? אלו הבנים שלכם ושלכן.
מילא ארגוני נשים שמטרתן היא קמפיין לצורך גיוס כספים. כלומר, דרישה לתקציב נוסף על 3 מילארד שקלים בשנה. האם לא נותרו בישראל נשים ואימהות לבנים? האם 7 רוצחים בשנה מעידים על הכלל?
העצוב ביותר, זאת המציאות הכואבת. המציאות אודות ציבור הגברים והילדים בישראל, אשר ברור לכולם שאינם אלימים ואינם רוצחים. כיצד קרה שמספר חד סיפרתי של רוצחים מעידים על מחצית מאזרחי המדינה?
הציבור כולו איבד קשר עם המציאות בשל התעמולה השיטתית, השיקרית, המרושעת והמסיתה המתמשכת מזה כמה שנים של ארגוני שנאת הגברים.
אימתי הפכו חייהם של גברים בישראל לשווים פחות מקליפת השום, ביומיים האחרונים נרצחו שלושה גברים, מהדורת חדשות אחת אפילו, לא נפתחה בקריאה "למאבק ברצח גברים".
בשנה נרצחים 110 גברים. בשנה מתאבדים 320 גברים. בשנה מתים מתאונות עבודה 82 גברים. בשנה מתים מהרעלה לא ידועה 80 גברים.
לכל בן, גבר, אח, דוד, אבא יש לפחות אישה אחת אוהבת. עד מתי תאפשרו להסית נגד האהובים לכם?
בשבוע שעבר פרסם מבקר המדינה את הדוח השנתי בנוגע להיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות.
כעת, גם החוקרים ממבקר המדינה מסכימים שישנה מגיפה שקטה המוסתרת מעיני הציבור, מגיפה בה גברים מתאבדים, השנה התאבדו מעל 320 לפני משבר הקורונה, לאחר המשבר ישלחו יד בנפשם עוד רבים.
כל התרעלת הנשפכת על גברים כאשר נשים משתמשות "בעלילות שווא" ,באלימות חסרת פשרות, הן מעלילות על האיש שקודם היה מושא חייהן, מה שהופך גברים בעלי מעמד, אבות נהדרים, מראשי משפחה לצל אדם, רמוסים ושבורים.
ומערכת שלטון החוק, שאיבדה דרכה, שכחה את מהותה, אינה קשובה ואינה הוגנת כלפי גברים הנפגעים מתלונות שווא. המשטרה, הפרקליטות, העובדות הסוציאליות והשירות הפסיכולוגי עושים במשך שנים יד אחת כדי לאיין את התופעה הזו ולא לתת לה מענה הולם !
להתעלל בגבר, לשלול ממנו זכויות אדם בסיסיות, למנוע קשר עם ילדיו, לשלול את נכסיו, לשלוח גבר לכלא שכל חטאו היותו גבר – אין זה מפתיע שמתאבדים בישראל מעל 300 גברים ומרביתם מתוך המצוקה שאנו יוצרים בשתיקה שלנו.
כל גבר הוא בנה של אמא, אנו האימהות משלמות את מחיר אובדן הדרך של החברה הישראלית, לבנים שלנו – אין מענה ראוי בזמני מצוקה, אין מסגרות המושיטות יד לעזרה.
במקום להכין זוגות לבניית משפחה, במקום לטפל בכאב שלהם לפני הקמת המשפחה, במקום לסייע להם במשברים, לעודד אותם לבקש עזרה, המדינה עם ארגוני נשים המורעלות משנאה, בשילוב תקשורת המטייחת את הבעיה, מרחיבים את הנזק החברתי והכלכלי המושת על החברה.
המגיפה השקטה היא לא בעיה של הגברים, לא של הנשים וגם לא של ילדיהם, היא בעיה של כולנו כחברה, הדור הבא, הילדים והנכדים שלנו, ישלמו בריבית דה ריבית, אני קוראת לנשים, לאימהות, לסבתות – אחיותי תתעוררו.
יש להעלות את "המגיפה השקטה" לסדר היום לטפל בה ולפתור אותה.
דר' אורלי נתנאל
עמותת, אבות למען צדק.
בציבור הישראלי שיח בנושא אלימות נשים כלפי גברים מעורר גיחוך, הרגילו אותנו באמצעות תעמולה מתמשכת להאמין שגברים
אלימים ונשים הן קורבנות.
הרשויות עוסקות באלימות כלפי נשים ברצינות רבה בחקיקה, באכיפה וכמובן בהקצאת תקציבים , בישראל קיימים 14 מקלטים לנשים מוכות עם תקציב של 27 מיליון שח לשנה.
כמו כן משרד הרווחה מפעיל 88 מרכזים לטיפול באלימות במשפחה של גברים כלפי נשים!!
"מרכזי טיפול וסיוע לטווח ארוך וקצר לנשים נפגעות אלימות, גברים אלימים וילדים החשופים לאלימות"
נכון – זו ההגדרה של משרד הרווחה לסוגית האלימות במשפחה – במשרד הרווחה יש נשים מוכות וגברים אלימים!
מה עם גברים נפגעי אלימות נשים?
מה עם ילדים נפגעי אלימות נשים?
הגיע העת לטפל באלימות במשפחה ללא העדפה מגדרית ולהקים מקלט לגברים מוכים.
הקורונה והגברים השקופים.
עם התפרצות מגיפת ה COVID-19 בתחילת השנה, יותר ויותר ישראלים מתמודדים עם הרס כלכלי עצום. לפי נתוני הביטוח הלאומי בישראל יש כיום למעלה מארבע מיליון מובטלים/מוצאי חל"ת. כמיליון מהם מצטרפים חדשים לפי נתוני שירות התעסוקה. למרות שהביטוח הלאומי מדווח שהיקף התופעה גבוה מעט יותר אצל נשים, הפגיעה הקשה היא אצל גברים. וכך, למרות שמצבם של כל הגברים הורע והוא יותר קשה משל נשים, צעדים כלכליים אלו בהיעדר הגנה מונימאלית במקביל מועצמים אף יותר בקרב גברים העומדים להתגרש בתקופה לא וודאית זו וכמובן אלו שכבר התגרשו
כשמדובר בגברים גרושים שגם כך מתקשים לשרוד ללא המשבר ומגיעים פעמים רבות לפת לחם ואובדנות, אי היכולת לעמוד בתשלומי המזונות תחרוץ את גורלם לאסון וודאי. וזה שוב נכון לא רק לאלו שלא שרדו עד היום אלא שגם אותם גברים גרושים שכן עמדו בתשלומים והצליחו לשרוד ייזרקו עכשיו למעגל קסמים של אי יכולת לשרוד, התעמרות הרשויות והיעדר של מתן עזרה ורשת ביטחון כלשהי.
תחום התמודדות נוסף של גברים אלו בנוסף למזונות הוא המשמורת על הילדים ואתגריה. הפגיעה בתחום זה קשה במיוחד עבור גברים שנמצאים בהליך גירושין בעצימות גבוהה והוא חופף לא מעט עם סכנות תלונות השווא. הנושא מספר אחד שעל גברים גרושים או בהליכי גירושין להתמודד איתו הוא כיצד לנווט במים הסוערים של ההנחיות הקשות במסגרת הביקורים, בין בזמן צווי הסגר, ההוראות להישאר בבית וההכרח למשל להימנע מתלונות שווא על איחורים וגרוע מכך על סיכון הילדים.
חלק מהאבות הגרושים עלולים לדוגמא לחשוש מנסיעות מצד אחד שיחשפו את ילדיהם לנגיף, אך הם גם מודאגים שדברים לגיטימיים ינוצלו על ידי תלונות שווא כך שישפיעו לרעה על דיוני המשמורת והביקורים. חשוב לציין שקבוצת הסיכון הגדולה ביותר בתחום האובדנות היא זו של גברים שיש להם זיקה להליכי גירושין בין אם הם עדיין נשואים ונמצאים בהליך גירושין או התגרשו ונמצאים אחריו. ואם זאת, דו"ח משרד הבריאות בענייני קורונה ואובדנות מתעלם מהם, לא מזכיר אותם, חושף עד כמה גברים שקופים, לא מעניינים, במיוחד אם הם גרושים ולצערי חושף טפח מהמכה הקשה של אובדנות גברים שתנחת עלינו יותר מוקדם מאשר במאוחר.
גברים נרצחים יותר.
בניגוד לתעמולה, בישראל נרצחים הרבה יותר גברים מאשר נשים, הנתון פורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
רצח הוא רצח, עלינו לגנות כל רצח, בין אם המבצע הוא גבר או המבצעת אישה. לכן, בניגוד לנוהל הפמיניסטי להצדיק נשים רוצחות, ובניגוד למדיניות של ארגוני נשים להסתיר את תופעת הנשים הרוצחות לרבות הצגתן כקורבן כדוגמאת אתר וואלה, אנו מגנים את רצח הנשים בשנה אחרונה וקוראים למצות את הדין עם הפושעים – בלי אבל, בלי הנחות ובלי נסיבות מקלות.
זאת ועוד, על פניו נראה כי השנה ישנה עליה ברצח נשים אך חשוב להבין שאנו עדיין באמצע השנה ואין לדעת מה יהיו המספרים בסופה במיוחד לאור העובדה שארגוני נשים מנפחים את המספרים. לזה אגב אין השלכה על הכורך להילחם בתופעה הזו. ולכן, על אף האמור לעיל, חובה עלינו לפעול למניעת רצח ללא הבדל מגדרי.
אך כאן יש להבין שמדיניות הטיפול בתופעה מחייבת את למידתה הכנה, על בסיס עובדות וללא אג'נדות פמיניסטיות אנטי גבריות.
כשם שרופא מאבחן מחלה לפני מתן תרופה שכן טיפול שגוי יכול להביא אף לתוצאה יותר חמורה, אין הדבר שונה בתחום הזה.
הנטייה הפמיניסטית להאשים את כלל הגברים במעשים של יחידים לא יכולה ולא תוביל לשום תוצאה. זאת משום שהיא מפספסת את הפוקוס על מבצעי הפשעים החמורים ומסיתה אותם לאנשים אחרים.
מה הסיכוי של אישה להירצח על ידי גבר בישראל?
ובכן, בניגוד לתעמולה באתר הארץ, ולקמפיין המופרך של ארגוני הנשים, הממוצע הרב שנתי עומד על פחות מ 15 ובאיזור שבין 10 ל 12 נשים אך גם אם נשתמש בנתוני ארגוני הנשים שכ 20 נשים נרצחות בישראל אזי הסיכוי של אישה בישראל להירצח על ידי בעלה הוא 0.000666667. סטטיסטית נשים כמעט אינן נרצחות ובעלים אינם רוצחים את נשותיהם.
הדבר נכון עוד יותר בקרב אוכלוסית הצברים והעולים הוותיקים שם הסיכוי של אישה להירצח על ידי בעלה הוא אחד למיליון ולמרות שאין הדבר תקין פוליטית אחרוג מכללי הפוליטיקלי קורקט ואציין שיש שלוש קבוצות סיכון עבור נשים והן הרוסים, הערבים והאתיופים.
אכן, אולי ייתכן ויש כאן גוון גזעני אך מכיון שגם אשכנזים כלולים כאן נראה שטיעון הגזענות אינו מחזיק מים.
מדוע אלו הסיבות לכך? ייתכן שעבור קהילות הרוסים והאתיופים מדובר על לחצי עליה והסתגלות לתרבות שונה. באחרות כגון הרוסים ובערבים מדובר על תרבויות אלימות ולפחות הרוסית בעלי הרגלי שתיה מובהק. השורה התחתונה, שאין המדובר בסיבה מגדרית אלא לרוב תרבותית ודתית. ואם רוצים למגר את התופעה לא מספיקה תעמולה וענישה אלא חייבים גם לימוד, חינוך והדרכה.
חשוב לזכור שרובם של האנשים בקבוצות אלא נורמטיביים ולכן גם כאן הפיתרון הוא יותר חינוכי – והרתעתי במידת הצורך.
חשוב להבין דבר נוסף. אלימות במשפחה כולל רצח ופנים רבות לו אימהות רוצחות פי שתיים ילדים מאבות.
בבקשה לחופש המידע שהגישה העמותה למשטרת ישראל מסתבר שכ 40% מנפגעי הרצח באלמ"ב הם גברים וחלקן של הנשים הרוצחות מגיע לפחות עד כשליש ברצח בעלים ובני זוג בלבד. זה לא נתון זניח. אז כפי שבתחום האלמ"ב קיימת מורכבות וחשוב מכך הוא מוביל אותנו להבנה שאין דבר ייחודי בין רצח לרצח ויצירת קטגוריות פיקטיביות בין דם לדם מוביל אותנו לשימור הבעיה ולא לפתרונה.
בהקשר זה יש להבין מספר דברים נוספים. בפרסום הלמ"ס, בהשוואה למדינות OECD ,מדינת ישראל נמצאת במקום גרוע ובלתי נתפס, היא נמצאת נמצאת במקום השביעי מתוך 36 מדינות ברצח גברים.
שיעור הנרצחים בישראל בין הגבוהים ביותר בהשוואה למדינות ה- OECD כאשר מדובר ברצח גברים אך אין כך כשמדובר בנשים. וגם כאן התרכזות לא רק בפלח קטן בתחום הרצח אלא אפילו תת פלח של אלימות במשפחה, היינו באחוזים הבודדים והתעלמות מלמעלה מתשעים אחוז היא מידת סדום שיוצרת קטגוריות מטעות שאינן מאפשרות לנו להבין את הבעיה ולתת לה טיפול הולם.
למשל, בעשור, במספרים מוחלטים, נרצחו בממוצע כ-1200 גברים , שיעור מקרי רצח גברים בישראל גבוה בהשוואה לנשים.
בהתאם לשנתון משטרת ישראל, מדובר על כ- 120 גברים הנרצחים בשנה, לעומת 25 נשים הנרצחות בשנה ( כולל כל עילות הרצח)
העת לומר את האמת ולחדול מתעמולה, הנרצחים והנרצחות, נרצחים על רקע סכסוכים כאלה ואחרים ולא בגלל היותם גברים או נשים.
חשוב להבין גם כיצד היבטים של אפלייה, דיכוי, התעלמות מצרכי גברים, הסתה ומצד שני התעלמות מדינמיקות אבולוציוניות של תפקידי מגדר (קוד האבירות גם בעולם הפשע) דוחף את הגברים לאותם תפקידים בכדי להגן על נשים כאשר האלימות גדלה. גם כאן זה עניין של חינוך. אך גם בחינוך כדי למצוא תרופה לבעיה יש קודם לאבחנה נכון.
לצערי, השיח בנוגע לאלימות אינו מבוסס על עובדות אלא תעמולה. וזה מתכון לכישלון. מהמדיניות הזו כולנו גברים כנשים סובלים. כדי להתקדם אנחנו צריכים לזנוח את המודלים הפמיניסטיים המגדריים לרבות מודל דולות שהופרכו על ידי מיטב החוקרים ולעבור למודל מבוסס עובדות ובעיקר שמבין את הרקע הפסיכולוגי, המשפחתי והתרבותי. עד אז לצערי, נמשיך לראות את הזוועות האלו בעוצמות משתנות ומשני צידי המתרס.
קישורים:
שיעורי תמותה מתוקננים לגיל רצח בקרב גברים בישראל ובמדינות ה-OECD ב-2015
שיעורי תמותה מתוקננים לגיל רצח בקרב נשים בישראל ובמדינות ה-OECD ב-2015
הנתונים שזורמים היום לגבי הפגיעות האבולוציונית ביולוגית של הגברים בהקשר של הקורונה לא רק שכבר ניתן היה לראותם במחלת הסארס אלא נתוני התמותה "הרגילים" חושפים בעצם את אותה תופעה. השורה התחתונה היא שגברים נפגעים ומתים יותר במגיפות מסוג והאמת שגם ביום יום התמותה של גברים מכל המחלות גבוה יותר מזו של הנשים. ועם זאת, החמור הוא שלמרות פגיעותם האבולוציונית גברים מופלים לרעה בכל תחום ותחום בבריאות, הם חסרי רפואה ייעדוית, הם מופלים תקציבית אבל גם מחקרית ותודעתית כאשר רוב המודעות מתמקדת בנשים. וכמובן הם חיים פחות מנשים, ארבע שנים בממוצע.
בכל הנוגע לשאלה מדוע נשים חסינות יותר, ד"ר לואיס אוסטרוסקי-זייכנר נותן את ההסבר "שמבחינה אבולוציונית נשים מפתחות מערכת חיסונית חזקה יותר. אחת הסיבות היא הצורך ללדת ילדים. לפיו, "לנשים יש גוף זר שפועל בהן, ולכן הן צריכות להיות חזקות יותר מבחינת מערכת ההגנה של הגוף. המצב הזה מוכח אבולוציונית גם בבעלי חיים: מחקרים מראים שזכרים נפגעים יותר ממחלות", הוא מסביר"
דבריו מוכיחים את מה שאני אומר תמיד ולא רק בהקשר של הקורונה. ביולוגית אבולוציונית נשים הן המין החזק כי הן מהוות את הברירה המינית והטבעית ולכן ההישרדות האנושית תלויה בהן משום שהן נותנות חיים. גברים הם המין החזק פיזית משום שהם מגינים על הנשים והחיים שהן נותנות. זה גם הבסיס לתפקידי המגדר. קוראים לו Nested Spheres. כתבתי על זה בזמנו מאמר מאוד ארוך
בכל אופן, ובמיוחד בהקשר הקורונה, אלו הם הנתונים:
תמותת הגברים מסרטן גבוהה ב כ 27% מנשים אבל רוב המודעות, המחקר והתקציב הולך לנשים
התמותה ממחלות לב גבוהה אצל גברים כמעט פי 2 מנשים – 96%
התמותה ממחלות זיהומיות גבוה אצל גברים ב 63% מנשים
התמותה מסכרת גבוהה אצל גברים ב 54% מנשים
התמותה ממחלות הקשורות בכלי דם במוח גבוהה אצל גברים בכ 78% מאשר אצל נשים
התמותה ממחלות בדרכי הנשימה התחתונות גבוה פי 2 אצל גברים מנשים
התמותה ממחלות כליה גבוהה אצל גברים בכ 66% מנשים
ממוצע הסיכויים של גבר בישראל מסך כל המחלות גבוה ב 60% מנשים
התמותה של גברים מזיהום אוויר גבוה ב 85% מנשים
גברים מתים פי 2 מנשים מהרעלה ידועה והרבה יותר מהרעלה לא ידועה
60% יותר גברים מנשים יסבלו מהתמותה ההיקפית של הקורונה
התמותה ההיקפית מקורונה מוערכת בכ 4500 לשנה
משמעות הנתונים היא שגברים לא רק נפגעו מהקורונה אלא שממחדליה הם יהיו גם אלו שייפגעו הרבה יותר בגל השני של התמותה ההיקפית גם ובעיקר כי הם הסובלים העיקריים ממחלות הרקע שמעצימות את סכנות הקורונה. וכמו תמיד, הם מצים ומשלמים יותר.
מקורות: למ"ס וארגון הבריאות העולמי
עמותת "אבות למען צדק" מבקשת את עזרת הציבור, בחשיפת הכשלון הקולוסאלי במניעת אובדנות גברים.
הכשלון המתמשך משנת 2013, עלה לנו בחייהם של מעל 2000 גברים.
בדצמבר 2013 החליטה הממשלה על תוכנית לאומית למניעת אובדנות, החלטה 1091. הממשלה תקצבה 55 מיליון שח עבור התכנית, מתוך תפיסה שאת ביצוע ההתאבדות אפשר וצריך למנוע – לצערינו ולצער משפחות המתאבדים, משרד הבריאות כשל בתפקידו.
מרבית המתאבדים הינם גברים. גברים גרושים מהווים את החלק המשמעותי באובדן החיים, הנגרם מהתעללות מערכתית של בתי המשפט, מערכת הרווחה ומשטרת ישראל.
מבקר המדינה פרסם ביום 04.05.2020, את הדוח השנתי שמספרו 70ב. פרק ד' בדוח עוסק בהיבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת אובדנות – פעולות משרדי הממשלה.
לא הופתענו מדבריו החמורים של מבקר המדינה. את חברינו אנו מלווים במהלך כל השנה לדרכם האחרונה בבתי העלמין ברחבי הארץ – למרות דרישות חוזרות ונישנות של עמותת אבות למען צדק, משרד הבריאות ממשיך בהתעלמות ממצוקת הגברים בכלל והגרושים בפרט.
בשנה מתאבדים 390 אנשים, 321 מתוכם הינם גברים, 69 נשים, 82% מהמתאבדים הינם גברים ובכל זאת מתעקש משרד הבריאות בשיתוף משרד הרווחה להתעלם ממצוקת הגברים.
על פי הגישה התקציבית, משרד הבריאות והרווחה, מעדיפים לעסוק בתמיכה במשפחות שיקיריהם התאבדו, במקום למנוע את האובדנות מלכתחילה.
נוכח משבר הקורונה, האבטלה הגואה, והגבייה האלימה הנמשכת גם בתקופה זו בתשלומי המזונות, אנו צופים גידול בכמות הגברים והאבות שיתאבדו השנה.
השנה צפויה מגיפת האובדנות, לגבות חללים רבים יותר מבשנים עברו. מספר מתי הקורונה צפוי להיות נמוך מהיקף האובדנות בקרב גברים.
לצערינו, משרד הבריאות ומשרד הרווחה ימשיכו להתעלם ממצוקת הגברים, בשל מדיניות אנטי גברית מובהקת.
מייקל, יושב ראש העמותה.
קישור לדוח המבקר
משבר הקורונה ינוצל לפגיעה משמעותית ורחבה בגברים
כשמדובר בשיעורי ביטוחי חיים, ברור שקבוצה עם תוחלת חיים נמוכה יותר תצטרך לשלם פרמיות גבוהות יותר מקבוצה שחיה בדרך כלל זמן רב יותר. זו הסיבה שמשבר הקורונה ינוצל לפגוע בגברים עוד יותר שכן הם נמצאים בקבוצת הסיכון לא רק למות יותר מנשים אלא גם לחלות במחלה. מאחר וגברים בממוצע נמצאים פי שתיים לסיכון לחלות ולמות הפרמיות ירקיעו שחקים.
בכל אופן, גברים משלמים כ 38 אחוז יותר מנשים עבור אותה פוליסת ביטוח חיים.
נתון זה מגיע מ- InsuranceQuotes.com, אשר מוסיף כי פער הפרמיה מתרחב ככל שהמבוטח מזדקן. לדוגמה, ה InsuranceQuotes.com מצא שגבר בן 25 משלם 25 אחוז יותר מאישה בגילו עבור אותה פוליסה. אולם בגיל 45 גברים ישלמו אותם כמעט שליש יותר מגילאי 45, בעוד שבגיל 65 ההפרש גדל ל 40 אחוז.
זאת ועוד, לא רק בביטוחי החיים שי גם בעיה אלא בפרמיות של ביטוחי הבריאות. למשל, הפרמיה (גובה התשלום עבור הביטוח) היא בין השאר פועל יוצא של ההכיסויים בפוליסה, וביניהן גיל המבוטח (ככל שמתבגרים, הפרמיה תהייה גבוה יןתר), מצבו הרפואי של המבוטח (מחלות או הסיכון שכרוך בהן ייקרו את הביטוח) ומין המבוטח. באופן מסורתי, גברים משלמים יותר בפוליסת פיצוי כי הם חולים יותר ומכיוון שבממוצע גברים מתים פי שתיים מקורונה (עולמי) הפוליסה תעלה בהתאם גם ברמה המקומית.
באופן כללי, מכיוון שגברים בגילאים ובקבוצות הסיכון האחרות נמצאים גם בקבוצת הסיכון הגדולה ביותר לא רק למוות אלא גם למחלה והשפעות ארוכות טווח הדבר ינוצל לפרמיות מוגדלות אף יותר. אמנם נשים, ננשים משלמות יותר בביטוח סיעודי כי תוחלת החיים שלהן גבוהה יותר אך אין משבר הקורונה ישפיע עליהן לרעה נהפוך הוא. הפרמיה שלהן בביטוח זה ייתכן ותהייה גבוה יותר אך לא תשתנה בעוד הפרמיה של גברים בתחומים אחרים גבוה יותר ואף תגדל משמעותית בעקבות המשבר.
הפן הבריאותי הזה שבהגדלת פרמיות ביטוחי החיים ובחינה זו גם הפגיעה בגברים שיהיו המפגעים העיקריים משבר הקורונה לא נעצר שם. נשים ים 90% מהחלטות הנוגעות הבריאות המשפחה ומכאן גם לבריאותם של הגברים הרבה מעבר לחלקם בעוגת ההכנסה הביתית כך שגברים לא רק משלמים אלא ששיקול דעתם בנוגע לבריאותם שלא לדבר על השיקול הכלכלי קטן ביותר. (מקור: Yankelovich Monitor, ועידת M2W). כמו תמיד המשבר הזה ינוצל קודם כל לעזרה לנשים ובמקביל לפגיעת יתר בגברים
מי שקורא עיתונות, שומע חדשות או קורא דו"חות כמו אלו של מרכז אדווה בזמן המשבר האחרון מקבל תחושה לא רק כאילו גברים אינם נפגעים ממנו, כאילו הם לא מהווים את מירב המתים או בעלי הסיכון היותר גבוה להידבק במחלה כולל בנים אלא הייתי אף מרחיק לכת ואומר שהפגיעה בהם אף שולית לעומת נשים. יתירה מזה, הנרטיב האנטי גברי השגור בין השורות בפיהן של עיתונאיות פמיניסטיות ששולטות במדיה הטלוויזיונית והעיתונות הכתובה הוא שהמהלכים הכלכליים יזומים בכדי לפגוע בנשים על ידי גברים.
אז כשמסתכלים על הנתונים, אכן, מבחינה תעסוקתית היקף הפגיעה אצל נשים הוא אמנם מעט רחב יותר אך האם זו כל התמונה? ובכן, כפי שמדווח ביטוח לאומי בדו"ח לעניין הקורונה בדגש על עוני ומיתון, בניגוד להיקף החל"ת (הגבוהים יותר אצל נשים), עוצמת הפגיעה (של אותה תופעה) דווקא קשה יותר אצל גברים. מדוע זה כך ואיך זה קורה? ראשית, משום שהגבר הינו המפרנס העיקרי של הבית והאישה לא וזה לא רק עניין של גובה המשכורת אלא היבטים רבים אחרים. שכרו של הגבר הוא לכן ההכנסה העיקרית ושל האישה משנית. ובחלקו הדבר קשור באופן משמעותי בעובדה שנשים עובדות במשרה חלקית בעוד הגברים עובדים שעות נוספות רבות. משמעות הדבר שאיבוד פרנסתו של הגבר מוביל בהכרח לקריסה כלכלית של המשפחה בעוד איבוד פרנסתה של האישה מקשה מאוד על המצב אך כפי שנראה מייד ניתנת לפיתרון על חשבון בריאותו הנפשית והפיזית של הגבר. כרגיל הפמיניסטיות מציגות תמונה סלקטיבית של המציאות ועוסקות בקטיף דובדבנים שמבטל את קשיי הגברים.
חשוב להבין שתהליך זה יילך ויחמיר שכן הגבר ייאלץ עכשיו להשלים את משכורתה של האישה ודבר זה יוביל אף לעבודה מרובה יותר. ועבודה מרובה יותר תביא ליותר מתחים בבית, גירושים ומצד שנים לסיכון גבוה לתחלואה משמעותית יותר. מכיוון שהקורונה פוגעת בריאותית יותר בגברים לרבות היקפי תמותה גבוהים יותר דבר זה יעמיס כלכלית יותר ויותר על ביטוחי הבריאות והחיים לדוגמא, יוביל לעבודה מרובה יותר ושוב במעין מעגל קסמים שאין ממנו יציאה לתחלואה גבוהה יותר אצל גברים וללחץ נפשי קשה במיוחד לעמוד בקשיי פרנסת המשפחה.
את מעגל הקסמים הזה אפשר לשבור רק על ידי מדיניות ממשלתית. השקעה גדולה יותר בבריאות הגבר, תכניות להסבה מקצועית לגברים בסיכון גבוה, בעיקר בעבודות מסכנות חיים, מתן גישה לטיפול פסיכולוגי שאינו פמיניסטי ובעיקר השוואת תקציבי הרפואה של גברים לנשים בדגש על תכניות יעודיות. זאת ועוד, היסטורית, היה תמיד ידוע שבעיתות מיתון ומשבר היו אלו לרוב הגברים שסבלו ממנו בבחינת האבטלה ואיבוד העבודה השכירה. בניגוד לנרטיב הקיים נשים תמיד עבדו ותמכו בגברים בתחומי עיסוק שניתן היה לעשות מהבית. וכך בעוד פרנסת הבית העיקרית הייתה נחלתם של הגברים בעבודה שכירה, נשים תמכו בגברים בכל הקשור לפרנסה דרך משק הבית עצמו. ומשום כך מיתון ואבטלה תמיד פגעו בגברים ופחות בנשים.
בעולם המודרני, עניין הפרנסה העיקרית לא השתנה, זה עדיין עניין גברי ומסיבות אבולוציוניות לא יישתנה, אך משום שנשים יצאו גם הן לעבודה שכירה אך לא בבחינת הפרנסה העיקרית של הבית כשהן מחליפות קריירה חיצונית בפנימית הדבר לא שינה מאומה בבחינת עוצמת הפגיעה בגברים אך כן הוביל לכך שעכשיו היקף האבטלה בבחינת העבודה השכירה החיצונית פוגעת בשני המינים בעוד שתוצאותיו מעצימות במעגלים חיצוניים את הפגיעה החוזרת ונשנית בגברים. כך או כך, הפגיעה הזו בגברים ובעיקר הדאגה לילדים ונשים היא בשר מבשרה של החברה הגינוסנטרית. ד.נ א. אבולווציוני שלא ניתן לשנתו ולכן אנו רואים ונראה כתבות חד צדדיות על פגיעה בנשים, הצורך לעזור להן תוך התעלמות מוחלטת מהסבל והקושי הגברי, הן בהשלכות הרפואיות, האישיות, הנפשיות והכלכליות של המשבר. והוצאת המערכת המסורתית מאיזון, כמו שאמרתי, היא שגורמת לחוסר האיזון הקיצוני אף יותר כיום.
למרות כל אלו השיח כיום הוא אנטי גברי ואפילו מיזאנדרי. זה לא רק הראייה הסלקטיבית הפמיניסטית שמבליטה את הקשיים של הנשים ומתעלמת מאלו של הגברים אלא שבאופן עקיף הפמיניסטיות בתקשורת מאשימות את הגברים בפגיעה מכוונת בתעסוקת נשים ומתעלמות מהבחירות שנשים עצמן עושות בתחום המקצועי. לפני שניגע בהיבטי הבחירה האישית שבבסיסי היקף הפגיעה בנשים (בניגוד לעוצמת הפגיעה בגברים) הינה שיח פוגעני כזה מתחום אחר. באחת מישיבות הכנסת הביאה עיידה תומא סוליימן את הנתון שיש עליה של 16% באלימות כלפי נשים אך כרגיל היא לא הביאה את הנתון המקביל שפורסם במחקר של משטרת סקוטלנד שהראה שיש עליה של 16% גם בפגיעה בגברים על ידי נשים. כלומר נשים וגברים נפגעים וסובלים מפגיעת יתר של אלימות אינטימית בזוגיות ואלימות במשפחה על ידי בן/בת הזוג ובאותו היקף ממש גם בזמן המשבר הנוכחי אך כמו ביום יום כולם מדברים רק על נשים.
זאת ועוד, כאשר בוחנים את נתוני היציאה לחל"ת והפיטורין, מסתבר כפי שמדווח מעריב שבתחילה הנתונים היו שווים דבר שמראה על היעדר מדיניות של פגיעה בנשים אך כאשר יותר ויותר מהמשק הוצא לחל"ת ופוטר הדבר השתנה ושם ניתן לראות את היקף הפיטורים הרחב יותר אצל נשים אך לא את עוצמת הפגיעה הכלכלית שקשה יותר אצל גברים. הדבר הוא פועל יוצא ומראה שככל שנשארו לעבוד הסקטורים החיוניים ובעיקר מסכני החיים ואלו של העבודות הקשות והתובעניות, מסתבר שעדיין ובמיוחד בעיתות משבר וסכנה האנושות לא יכולה להסתדר ללא ההקרבה הגברית שכן אלו גם התחומים שבלי משבר רוב ההרוגים בתאונות עבודה לא רק נמצאים שם אלא אלו הם כמו תמיד הגברים שנפגעים מהם.
חשוב לזכור שלא רק גברים עמדו בחזית בעיתות משבר, בטח ובטח זה האחרון, וכך יש נוכחות נשית מרשימה כיום בצוותים הרפואיים, רופאות כאחיות, וישנם מקומות חיוניים אחרים בתחום המזון לדוגמא בהם נשים תרמו את חלקן למאמץ המשותף. עם זאת, הפמיניסטיות כהרגלן בקודש עוסקות בקטיף דובדבנים וניתוח סלקטיבי של המציאות תוך שהן מנסות לבטל ולהקטין את תרומת הגברים ובפועל לבטל אותה. וכך, נעלמה מעיניהן העובדה שהסקטורים הכי חשובים שנשארו לעבוד אלה היו הבנייה, התעשיה (מזוו ותרופות לדוגמא), ענפי התשתיות כמו מים, ביוב, סניטציה, שיטור ועוד.לכן, בשלב זה הדבר היה כורח המציאות וקשור בבחירות של נשים ולא אפליה מצד גברים. פשוט תשאלו כמה נשים עובדות בבינוי, תעשיה, בביוב, ניקוי רחובות וסניטציה, תחומים קריטים ביום יום ובעיקר בזמן מגיפה.
וכך, נסגר לו המעגל. גברים כהרגלם בקודש הגינוסנטרי יתנדבו ויתרמו את חלקם למאמץ החברתי מבלי לבכות וליילל. הם ייעשו זאת מאהבה לחברה ולמשפחה. וגם אם זה כרוך באיבוד חיים כי זה מה שהם עשו ועושים תמיד.אלו הם גם אותם גברים שלמרות מס השפתיים (ולרוב האשמות פמיניסטיות) אינם יכולים לבוא לקבל טיפול רגשי ונפשי שכן הם יפגשו שם באנשי מקצוע, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, שלרוב, מונעים משנאתם ולכן גם יעסקו בהאשמת הקורבן. וזהו איך לא המעגל שנסגר באובדנות גברים שגבוה פי חמש מנשים.
ידוע שמבחינה היסטורית בעת המשבר עצמו ומשום שגברים היו עסוקים בעזרה ובהצלת החברה, האובדנות דווקא קטנה בתקופה זו וקיימים אין סוף מחקרים בנושא. אולם אותם מחקרים מראים שלאחר היציאה מהמשבר אובדנות הגברים תרקיע שוב שחקים כאשר כבר עכשיו היא גדולה פי 5 מאובדנות נשים. התמותה ההיקפית ממשבר הקורונה שהיה יזום מלאכותית והמיתון אליו הכלכלה העולמית שקעה לרבות המשק הישראלי שנגרר עקב כך למערבולת כלכלית נוראית תהייה קשה מהמיתון הגדול. רק כדי לסבר את האוזן, התחזיות מדברות על רעב של כחצי מיליארד אנשים בעולם כולו. בישראל, אותה תמותה היקפית שציינתי למעלה מוערכת לא רק בהרבה יותר ממתי הקורונה עצמה אלא הצפי והתחזיות מדברות על כ 4500 איש שימותו בחצי שנה בלבד.
אלו כוללים לא רק חולים שאינם מקבלים טיפול אלא גם אובדנות ששם נסגר המעגל של הפגיעה בגברים שכולם מסתירים. מטרת המאמר הזה אינה הטענה שיש לעזור לגברים בלבד ולהתעלם ממצוקותיהן של נשים. אין אנו טוענים שנשים לא תרמו כלום. איננו פמיניסטים אלא אנטי פמיניסטים. בהתחשב בתרומה של כל אחד ובפגיעה בכולם הגיעה הזמן לנטוש את המדיניות הפמיניסטית המסיתה והמפלגת ולעזור לכולם. זה אומר גם לנשים איפה שצריך אך גם לגברים. וכמו שאני אומר תמיד לא ניתן לפתור את הבעיה אם פותרים רק את מחציתה. אנחנו כולם באותה סירה.
כלכלת הילדים – הסיפור האמיתי.
נתחיל בתפיסת העולם, של עמותת אבות למען צדק : הורים הביאו לעולם ילד במשותף, עליהם חלה חובה זהה לכלכל את הילדים, ללא הבדל מגדר.
החוק (החוק לתיקון דיני משפחה – מזונות ) בישראל מגדיר באופן מפתיע בדיוק את מה שהגדרנו כתכלית השוויון.
לפני שתמשיכו לקרוא הלאה – אנחנו מציעים לכם לשים לב! החוק עוסק באבא וגם באמא !
בשום מקום בחוק להלן, לא הוגדר שעסקינן בגבר בלבד !! סעיף 3 אינו מתייחס רק לגבר אלא גם לאישה – כעת נמשיך.
סעיף 3 :
מזונות לילדים קטינים סעיף 3.
עבור האב היהוד (הסבר שלנו) :
(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
עבור האם היהודיה (הסבר שלנו) :
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.
סיכום ביניים: עד כאן נאמר – שהאב היהודי חייב במזונות על פי הדין הדתי, מאחר ולאם אין דין דתי חייבת במזונות על פי הנאמר בחוק הזה.
כעת לענין התיקון לחוק שעבר בשנת 1981.
ואם היה ספק למישהו, דבריו של מציע התיקון לחוק בדיון במליאה בכנסת – חושפים את האמת.
מזונות קטין (התיקון משנת 1981) .
3א.
(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
סיכום ביניים: עד כאן נאמר שעל האב והאם חלה חובה לכלכל את ילדיהם, בנוסף נאמר שאין קשר בין המשמורת /זמני שהות להשתתפות בכלכלה אלא הפקטור היחיד הינו כמה מרוויח כל אחד מההורים והתשלום יהיה יחסי!
בשנת 1981, העבירו חברי הכנסת אמנון לין, עקיבא נוף, משה עמאר כחברי ועדת החוקה, את תיקון לחוק סעיף 3א.
למעשה משנת 1981 – מתקיימת רמיסת כלכלית של אבות בתשלומי מזונות – 40 שנה, בתי המשפט למשפחה פוסקים מזונות ילדים בניגוד ללשון החוק.
תקופה קצרה לאחר מכן, בית המשפט העליון בפסק דין הקרוי " פורטוגז " , נפח נשמה בחוק שאך זה חוקק.
כפי שפורסם באתר הורות משותפת טובת הילד , בשנת 2017, הגשנו בג"צ 2511/17 , פורסם באתר פסקדין, במסגרתו הגשנו תצהיר של חבר הכנסת לשעבר עקיבא נוף, הטוען שהפרשנות הנהוגה לחוק סותרת את כוונת המחוקק – הבגצ נדחה.
אם כך, הכיצד ממשיכים להפלות אבות יהודיים בתשלומי מזונות במשך 40 שנה?
המגיפה השקטה הורגת 328 גברים בשנה – לא הקורונה
בישראל מתו עד כה מוירוס הקורונה 222 בני אדם, כל אחד מהם עולם ומלואו, הכלכלה הישראלית קורסת, אנשים חיים בחרדה וחשש שתיכף הוירוס יכה בהם והם ימותו.
המדינה כולה עצרה מלכת על מנת לנסות להציל מאות אנשים ממגיפה ובצדק, ואני שואל אתכם מה עם המגיפה השקטה הלוקחת מאיתנו בכל שנה מעל 300 גברים?
בהתאם לדו"ח האחרון של משרד הבריאות בישראל התאבדו בשנה 328 גברים.
בתקשורת הישראלית, הפרו-פמיניסטית, מסרבים לפרסם את אירועי האובדנות של גברים, מרבית המתאבדים הם גברים גרושים החווים התעללות של רשויות המשפט, משרד הרווחה, המשטרה ורשות האכיפה והגביה.
הטענה הרשמית לאי פרסום, אם נפרסם יתאבדו יותר – מדובר בטענה נבזית מאין כמותה.
במידה רבה, חלק ניכר מאותם גברים ואבות "נרצח" ולא מתאבד, כאשר שופט/ת בית המשפט למשפחה שולל מגברים ואבות את זכויות היסוד החל מהזכות לחירות, הזכות למשפט צדק וכלה בזכות להורות כאשר כל חטאו של אדם זה היותו "גבר" – לא ניתן להתעלם מאחריות השופט למותו.
במשך שנים, מתאבדים בישראל בכל שנה מעל 300 גברים, על פני עשור מדובר על מעל 3000 גברים אשר נטלו את חייהם, העדר פרסום התופעה לא מנע את האובדנות אלא אף הגביר אותה, בהעדר מודעות ציבורית לתופעה המדינה והרשויות טומנות את ראשן בחול וטוענות שאין בעיית אובדנות, אם נוסיף את הגידול בכמות המשפחות המתגרשות בכל שנה, צפויה קטסטרופה באובדנות גברים, בעיקר בשל תופעת ניכור הורי ואלימות כלכלית קיצונית נגד האבות והילדים שלהם.
על מנת להבין עד כמה ההתעלמות מחיי גברים הפכה לשגרה, נחזור לרגע לשנת 2013 עת החליטה ממשלת ישראל לאחר לחץ ציבורי מסיבי של ארגוני הגברים ולאחר הודעת ממשלת ישראל בוועדת האו"ם על הכרה בבעיית אובדנות גברים גרושים, לתקצב תכנית לאומית למניעת אובדנות בעלות כוללת של 55 מיליון שקל על פני חמש שנים.
לכאורה שנת 2013 אמורה הייתה להיות שנת בשורה – נכון? חלפו 6 שנים מאז, משרד הבריאות החליט שאת התקציב שיועד למניעת אובדנות הוא לא יעביר לסיוע לגברים במצוקה למרות שהגברים מהווים 80% מהמתאבדים בכל שנה.
80% מהמתאבדים בכל שנה הינם גברים ולא הוקם ולו מרכז סיוע אחד לגברים במשבר, 6 שנים במחיר כבד של 1800 גברים מתאבדים.
עמותת אבות למען צדק, מנסה להציל את הגברים והאבות מאובדנות, לצערנו מדינת ישראל מסרבת בתוקף לסייע ובוחרת להתכחש לתופעה ובכך אשמה במותם של 1800 גברים בשש השנים האחרונות.
הנתונים אף מדאיגים יותר בתקופה הנוכחית נוכח האבטלה הגואה, הגביה האלימה בתשלומי המזונות ועל כן אנו צופים גידול בכמות הגברים והאבות "שירצחו" , אנו דורשים מהמדינה להקים מרכזי סיוע לגברים במצוקה.
השנה צפויה המגיפה השקטה, לגבות חללים רבים יותר מבשנים עברו, מספר מתי הקורונה צפוי להיות נמוך מהיקף האובדנות בקרב גברים.
גילויים חדשים מתוך פסק הדין של בית המשפט הקפריסאי לגבי מתלוננת השווא מקפריסין והמניעים האנטישמיים והמיאזנדריים שעומדים בבסיס מסע התעמולה השקרי שמנוהל על ידי הפמיניסטיים והארגונים שהם מייצגים!
ב- 2 לינואר 2020, כאשר בית המשפט המחוזי בקפריסין הרשיע את מתלוננת השווא בכך שרקמה עלילת דם כנגד 12 הנערים הישראלים ולאחר חמש ימים גזר עליה מאסר על תנאי וקנס כספי, התקשורת המערבית כמו גם הישראלית התפוצצה עם סיפורים סנסציוניים על האופן בו מתלוננת השווא לא זכתה כביכול למשפט צדק, גם הורשעה שלא כדין, ולמעשה עברה אונס קבוצתי כאשר רק בזכות הודעה שנלקחה ממנה בכוח תוך הפרת זכויותיה היא נאלצה/אולצה לה לחזור בה מההאשמה המקורית.
חשוב, לציין שאף אחד מהדברים הללו לא היה מבוסס על ראיות עובדתיות אלא שמועות זדון שהופצו על ידי עורכי דינה שאינם אלא אמונים על הפצת הנרטיב הפמיניסטי המיזאנדרי באופן שמזכיר ימים אפלים בהם אלפי גברים בארצות הברית עברו לינץ' ציבורי וקיפחו את חייהם על בסיס שמועות לא מבוססות ותלונות שווא של נשים.
בהיסטרית ההמונים הזו לקחו כאמור גם חלק עיתונאים ועיתונאיות מישראל, פעילות פמיניסטיות מוכרות וגברים מופנמי שנאה עצמית מיזאנדרית, בטאונים פמיניסטיים שונים לרבות ארגונים ממוסדים שלהן כגון איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ועוד. כל זה נתמך גם על ידי להקה צבועה ודו פרצופית במיוחד של אבירים לבנים מהצד הדתי של המפה שתקפו את הנערים בעזרת טיעונים פסבדו מוסריים תוך שהם עושים עבור הפמיניסטיות את העבודה המלוכלכת של הכשרת השרץ המיזאנדרי האנטי גברי הזה.
השמועות הללו הופצו על ידן כ"חדשות" כאשר העיתונות פרסמה את "הסיפורים" שלה רק על בסיס מחזור הרכילות הזו בכתבות חדשות פעם אחר פעם. כל זה היה מתוזמן היטב על ידי עורכי דינה של מתלוננת השווא. עם זאת, אף אחד מאותם מקורות חדשות בריטיים, מערביים וישראליים לא הצהיר או פרסם דבר שהיה קרוב באמת למציאות של מה שקרה בפועל.
לדוגמא, עורכי דינה של מתלוננת השווא החלו להפיץ את השמועה שהיא לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין. בית המשפט הקפריסאי ציין נכון כי המתלוננת הייתה מיוצגת על ידי הקונסול הכללי הבריטי מהשגרירות האנגלית במדינה (וזאת בנוסף לעורך דין מקומי שהתפטר). דוגמא נוספת, עורכי דינה הפיצו גם את השמועה שהיא "נחקרה" במשך 9 שעות. מרישומי המשטרה הקפריסאית עולה כי הם חקרו את מתלוננת השווא ועימתו אותה עם הסרטונים שמוכיחים את חפותם של הנערים במהלך חקירה שנמשכה כשעה ו -45 דקות. שמועה נוספת הופרכה כאשר הרישומים הוכיחו שהיא גם חתמה על הודאה במשטרה בנוכחות הקונסול הכללי הבריטי. מעמד זה ארך כרבע שעה. אל מול מכונת השקרים הפמיניסטית המשומנת הזו התייצבה המדיה הקפריסאית ובמיוחד עיתון זה שהביא את העובדות לאשורן במאמר שפרסם (בקישור)
המאמר הזה מצטט במדויק את פסק הדין של השופט בן 70 העמודים, ובו מצא את מתלוננת השווא אשמה בבדיית האונס, בכך ששיקרה למשטרה, רקמה עלילת זדון כנגד 12 נערים חפים מפשע כאשר את המניעים נבין מייד. הסיפור שמתגלה, המבוסס על עדויות מאומתות תחת שבועה (בניגוד להיסטריה ו"הפייק ניוז" בתקשורת הפמיניסטית המערבית) הוא כדלקמן:
מתלוננת השווא קיימה יחסי מין עם גברים (רבים), כולל אחד הנערים הישראלים שהחשיבה כ"חבר שלה", לפחות יומיים או שלושה לפני שקיימה יחסי מין עם אחד מהנערים הישראלים האחרים. הדו"ח הפתולוגי מראה כי היו לה רמות ניכרות של קוקאין בדם. בדיקת דם זו נעשתה בבריטניה. הדו"ח של הפתולוג הראה גם דנ"א משלושה גברים שאיש מהם לא התאים ל- DNA של הנערים הישראלים.
מסתבר שמתלוננת השווא הזמינה גם כמה מהנערים לחדרה במלון, השקתה אותם באלכוהול, כולל הנערים הקטינים, ואז (ככל הנראה תחת השפעת הקוקאין והאלכוהול) החלה לתקוף מינית את אחד הנערים. "החבר שלה" (שצילם את כל יחסי המין – מטבע הדברים בהסכמתה) הקליט גם את התקיפה המינית שבוצעה על ידה כלפי אחד הקטינים בטלפון שלו. היא אמרה לכמה מהבנים לעזוב כדי שתוכל להמשיך "לקיים יחסי מין" עם הקטין. לפחות מחצית מהבנים שהיא האשימה מעולם לא נכנסו לחדרה.
על פי הקלטת הווידיאו, היא הייתה האחראית הבלעדית על האירועים ושלטה ביד רמה בכולם והורתה לכל אחד מהנערים מה לעשות. בניגוד ל"אונס", כפי שטענה מאוחר יותר מתוך זדון, היא לא רק שלטה באירוע אלא גם באקט המיני עצמו כאשר רכנה מעל הנערים בזמן קיום יחסי המין. מאוחר יותר התברר לה ש"החבר שלה" בעצם תיעד אותה תוקפת מינית את הקטינים, ולכן, כדי להימנע מאשמות של אונס סטטוטורי (בעילה אסורה בהסכמה), היא ניגשה למשטרה והאשימה באופן יזום את הנערים באונס קבוצתי.
נציין כי נשים מערביות ובעיקר בריטיות מעודדות על ידי הממסדים השונים במדינותיהן לרבות הממשלות השונות להגיש תלונות שווא נגד גברים ונערים. נשים שמגישות תלונות כזב לא מוענשות, בארץ נשים ישראליות שמגישות עלילות זדון מוגנות מפרסום שמן, בבריטניה הן מקבלות אף פרסים על תלונות השווא, כגון תגמולים כספיים, שירותי תמיכה וקיימים אף ביטוחים כנגד אונס. נשים שמגישות תלונות שווא בישראל ובעולם המערבי חסינות לחלוטין מפני אחריות על פשעי מין שהן עשויות לבצע בגבר או בנער. זה כולל גם מקרים שבהן נשים אלו רקחו עלילת זדון והגישו נגד הגברים והבנים תלונת שווא. בדומה לישראל שבה נשים אלו לא עומדות לדין כלל גם ממשלת בריטניה מעמידה עדיין מעט נשים כאלו לדין, מעט מידי. מתלוננת השווא, אם כן, אינה אלא תוצר מיזאנדרי של החברה הפמיניסטית המערבית שחינכה אותה, גידלה אותה וממשיכה לתמוך בפשעי המין של מפלצות מהסוג של מתלוננת הכזב הבריטית.
במקרה של מתלוננת השווא מקפריסין, "התקשורת הבריטית הוולגרית והמלוכלכת" מיהרה לדווח באופן שקרי ולעוות את העובדות תוך שהיא מגנה על השקרנית כאילו הייתה גרסתה של הממלכה הבריטית למריה הבתולה הקדושה או אמא תרזה ותיארה את הנערים הישראלים על ידי מחזור לא רק של מוטיבים מיזאנדריים אלא סטריאוטיפים אנטישמיים תוך ניסיון לשלול את הלגיטימיות של בתי המשפט הקפריסאיים שהאינגריטי שלהם גבוה בהרבה מאלו של בתי המשפט הפמיניסטיים והמיזאנדריים במערב ובישראל ששופטים לא על בסיס עובדות ואמת אלא איברי המין. אם ברשותך אברי מין נשיים, את מעל החוק; אם ברשותך אברי מין זכריים, אתה אשם גם אם הוכחה חפותך!
דבר זה טבוע עמוק לא רק בבריטניה אלא בכל התרבות המערבית עוד מתקופת ימי הביניים ומהעידן האפל. בעיקר התרבות בבריטניה דומה מאוד במהותה לתרבות ה- Ku Klux Klan שעל בסיס תלונות שווא כאלו גרמה למותם של למעלה מ 4700 גברים בארצות הברית במהלך של 86 שנים, כ 75% מהם שחורים וכ 25% לבנים, באחת התקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה האמריקאית שבה שנאה על רקע גזעני שולבה עם מיזאנדריה וכוונה בעיקר כלפי גברים, בטח ובטח במהותה הרצחנית. האשמות שווא על אונס שימשו בתקופה זו כדי להצדיק לינץ' בגברים, ממש כמו שבריטניה משתמשת באופן שגרתי באותם תירוצים לרדיפת גברים כיום. ואם מדובר בגברים יהודים הרי זה משובח, מה שלא מנע ממופנמי האוטו אנטישמיות המיזאנדרית להצטרף למסע האנטישמי והמיזאנדרי הזה. אין להתפלא שזה מה שקורה כיום גם באירופה ובישראל שכן כפי שהראה החוקר האמריקאי ג'ון דיוויס זו המורשת הפמיניסטית וגם המקור ההיסטורי של הפמיניזם המודרני.
קרדיט: ג'ון דייויס
ג'ון דייוויס (1953) נולד בקליבלנד, אוהיו. הוא התחנך באוניברסיטת קייס ווסטרן רזרב (BA) (אחת מעשר האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית), בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיטת סיאטל (JD) ובבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק (LL.M לאחר הדוקטורט) ( אחד מעשרת בתי הספר המובילים למשפטים בארצות הברית). ג'ון דובר שבע שפות (כולל לטינית עתיקה ויוונית). ג'ון הוא עורך דין בין לאומי וייצג לקוחות בקריירה שלו בת שלושים וחמש שנים, כמו ממשלת ארצות הברית והפדרציה הרוסית. הוא היה תובע שלוש פעמים בקריירה שלו בת ה 35 שנים. הוא מילא תפקידים כמו עוזר היועץ המשפטי לממשלה, הדובר האמריקאי, ועו"ד עוזר פרקליטות מחוז, שירת באגף הראשי של ה JAG ובחיל חיל האוויר האמריקני כמו גם פקיד בבית המשפט העליון. במשך מרבית הקריירה שלו במשפט אזרחי היה ג'ון עורך דין בינלאומי מצליח, שעסק בתחום במדינות רבות ברחבי העולם.
אבות למען צדק
"מרכז קשר"
בישראל פועלים 62 מרכזי עונשין לאבות.
מרכז קשר, לכאורה נועד לאפשר "סביבה בטוחה" לקשר בין הילדים לאב "המסוכן" , בפועל מרכזי הקשר הפכו למרכזי עונשין לאבות הגרושים וטראומה לילדים.
השופטים "מתקשים" להחליט מה טובת הילד (2 הורים חיים ונוכחים) מעניקים סמכות לעובדות סוציאליות, להסדיר זמני השהות ומכאן הדרך ל"מרכז קשר" קצרה.
נזכיר רק, שהכשרת העובדות הסוציאליות נעשית בחסות ויצו , מכאן שהמיזאנדריה כתובה על הקיר.
על מנת שאבא ישלח לפגוש את ילדו שעה בשבוע במרכז קשר מספיק "אמירה של הגרושה" ולא צריך כל הוכחה בדבר אלימות! ולא צריך כתב אישום!
בהבל פה של הגרושה נגזר על האבא מסלול שכולם יודעים היכן ומתי הוא מתחיל ואיש אינו יודע היכן ומתי הוא יסתיים – כך מתחיל ניכור הורי בחסות בית המשפט.
1 מתוך 4 –
מהמשפחות המתגרשות, נשלחות למרכז קשר.
3967 ילדים –
נשלחים בשנה למרכז קשר, ילדים אלה נפגעים בנפשם לכל החיים.
85% מהילדים –
חיים בבית האם ונמנע מהם קשר אבהי חם ואוהב.
ילדים החווים העדר דמות אב בחייהם חשופים יותר לסיכונים הבאים:
63% מהם בסבירות גבוהה להיות אובדניים.
71% בסבירות גבוהה לנשירה מבית הספר
90% בסבירות גבוהה לברוח מהבית.
עד מתי, ימשיכו השופטים לא לעשות צדק עם האבות, עד מתי יפנו השופטים את האבות למרכזי עונשין ברווחה בחסות המיזאנדריה הנהוגה שם?
אבות למען צדק
אייל זיידנר – נרצח
אבא ל-3 ילדים מקסימים.
אבא ל-3 ילדים יתומים מאב.
אייל נרצח, נרצח ולא התאבד.
אייל – נעצר במשטרת ישראל בגין עלילות שווא נגדו.
אייל – נעצר באלימות בחסות הוצל"פ.
אייל – הותקף באלימות כלכלית ברוטלית בחסות הוצל"פ ובית המשפט.
אייל – אייל הורחק מילדיו בעלילות שווא בחסות בית המשפט.
אייל – אייל נוכר מילדיו בחסות בית המשפט.
אייל – אייל נוכר מילדיו בחסות הרווחה.
אייל עבר התעללות, כלכלית, נפשית, פיזית, משפטית.
אני מאשים:
אייל נרצח על ידי בית המשפט.
אייל נרצח על ידי המשטרה.
אייל נרצח על ידי הרווחה.
אייל נרצח על ידי הוצל"פ.
רוצחים מקומם בכלא.
אבות למען צדק.
ציוץ נוטף שנאת גברים ויהודים בפרט!
מנכ”לית שדולת הנשים, אנחנו מרחמים עליך!
כמי שעברה שטיפת מוח בתפקידיה הקודמים, נחשפה המסכנה למיזאנדריה כראש המטה של ח”כ מרב מיכאלי ולבסוף השלימה את "הכשרתה" עם תואר בלימודי מגדר.
המסכנה, מובילה את הארגון המתנגד לשוויון הורי כדי לאפשר לנשים לחיות כמו טפיל על גב הבעל ,שנשים תוכלנה לפרוח בקריירה שלהן וכהרגלה מאשימה את הגברים ואת עבודתה כמשכורת שנייה!
"פיזיקאי יהודי" , זאת כבר אנטישמיות מוצהרת.
שדולת הנשים מקדמת שנאת גברים, אבות ובנים ואינה מייצגת אותנו ההורים.
אבות למען צדק
נשים – די לפגיעה בילדים.
התעללות במשפחה מצד אחיות ואחיות חורגות נמצאת במגמת עליה דרמטית.
מקרי התעללות מצד אחיות יותר מהוכפל.
מקרי התעללויות של אחיות חורגות ואחיות למחצה גדל ביותר מפי ארבע.
התעללות של בנות, בנות חורגות וכלות נמצאת גם היא בעליה.
התעללות של נשים נמצאת באופן כללי בעליה של פי 2 יותר לעומת התעללות של גברים.
בלי שום קשר לנתונים המחרידים הללו אימהות אחראיות על כ 70% ממקרי ההתעללות בילדים.
במילים אחרות, שני שליש מהמתעללים בילדים הן אימהות מתעללות ורק שליש אבות.
נתונים אלו נכונים הן בארץ (עמותת אל"י) והן בחו"ל (מחקרים שונים לרבות אלו של הרשויות האמריקאיות) רוצים לראות איך נראית התעללות כזו?
אז הינה סרטון שדלף לרשת
משבר הקורונה – היום שאחרי אם לא תדבר – זה לא ייגמר.
בעוד שבימים שבשגרה הממשלה מעמידה שירותים רבים עבור נשים וביתר שאת מתמקדמת בצרכיהם בזמן ולאחר משברים, הצרכים של קורבנות גברים עדיין לא נענו ברובם וגם כיום הפגיעה המשמעותית בהם תבוא לאחר החזרה לשגרה בעקבות משבר הקורונה.
בהקשר של אלימות במשפחה בחברה הישראלית, הנרטיב היחיד שקיים בהתייחסות לאלימות בין בני זוג: "גבר אלים ואישה מוכה". במציאות, מאות מחקרים מראים כי שיעור הנשים האלימות כלפי בני זוגן משתווה לשיעור הגברים האלימים, ולעיתים אף עולה עליו.
פרופ' מורי שטראוס, בדק לפני עשור 8,666 סטודנטים מ־17 מדינות, ובהן ישראל. נמצא כי חמישית מהגברים וחמישית מהנשים דיווחו שהם קורבנות לאלימות פיזית.כלומר, שני המינים חוו שיעורים דומים של אלימות אינטימית. וכך, בעוד שאלימות כלפי נשים מטופלת – בחקיקה, באכיפה, בהקצאת תקציבים ובהקמת מקלטים לנשים מוכות – לתופעה ההפוכה כמעט אין התייחסות.
בנוסף, האלימות הכלכלית נגד האבות הגרושים בחסות משבר הקורונה, הולכת ומתרחבת גם כן. מחד מספר המובטלים בישראל כתוצאה מהמשבר חצה את רף המיליון, כאשר כ- 40,000 הינם גרושים, ומאידך בתי במשפט ומשרדי הממשלה מסרבים להכיר במצוקה אליה נקלעים האבות בתשלומי המזונות.
בהערכה, כ-8000 תיקי הוצל"פ צפויים להפתח נגד אבות גרושים אשר נפגעו מהמשבר הכלכלי, המשך ישיר לאלימות הכלכלית נגדם. זה הזמן לפעולה של פוליטיקאים ומנהיגי הקהילה להכיר בכך שנדרשת גישה כוללת כדי ליצוק רשת ביטחון כלכלית וחברתית עבור גברים ובנים שנפגעו מעליה באלימות במשפחה נגדם כחלק ממדיניות הסגר והעוצר.
אלימות מינית נגד גברים.
אלימות מינית של נשים נגד גברים ובנים היא טאבו חברתי מוכר.
אחד המאפיינים של אלימות מינית נשית נגד גברים ובנים הוא בקיומה במסגרת המשפחה, מוסווה כטיפול בילדים או תחת מטריית הזוגיות כביכול.
גברים אינם זוכים להכרה כנפגעי עבירות מין מצד אחד כאשר הסגר והעוצר מעצימים את יכולת הפגיעה בהם מצד אחד ואי יכולתם לדווח מצד אחר.
ההיסטריה סביב הקורונה, הפחד, הריחוק הפיזי הכפוי, כל אלה הם גורמי סיכון שעלולים להיות מנוצלים כנגד הגברים מתוך התסכול שחוות נשים במצב זה.
אנו קוראים לסייע מצד אחד בהגנה וטיפול בגברים ובבנים הנפגעים ומצד שני לתת עזרה לנשים שהמצב דרדר אותם למצוקה. החשיבה שזה לא קורה לנשים הינה מסוכנת!
המחקר של ה-cdc בארצות הברית חושף את האלימות המינית של נשים נגד גברים ובנים:
1 מתוך 3 גברים חווה אלימות אינטימית בזוגיות.
1 מתוך 4 גברים חווה אונס.
80% מהתוקפות מינית גברים הן נשים.
97% מהגברים שחוו אונס, אלימות פיזית במשפחה וסטוקינג היו קורבנות של נשים.
56% מהגברים חוו לראשונה אלימות מצד בת הזוג על גיל 25.
71% מהגברים שחוו ניסיון לאונס או אונס מלא, חוו אותו לראשונה לפני גיל 25.
גברים נאנסים פי 5 מנשים (1 מתוך 52 נשים ו 1 מתוך 10 גברים).
אבות למען צדק
הקורנה גויסה לכסח את הגברים.
כולם מדברים על קורונה וסיר הלחץ בתוך הבית.וכמובן, הרווחה, המשטרה, התקשורת, עסוקים באלימות נגד נשים, אף אחד מהם לא קשוב למצוקת הגברים נפגעי אלימות נשים.
גבר שמעז ומבקש עזרה נתקל באטימות ובלעג במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב הוא יעצר באשמת תקיפת בת הזוג! .
לשמחת ארגוני הנשים, פרץ לחיינו נגיף הקורנה, מבחינתן אין כמו סגר ובידוד חברתי כאמצעי תעמולה לקידום נרטיב ארגוני המטורללות "נשים כקורבן במשפחה".
המציאות כפי שתראו כאן בפרסום שונה לחלוטין.
הידעתם ש 70% מהפוגעים בילדים הן נשים הידעתם ש 60% מנפגעי האלמ"ב הם בנים
ולא רק ילדים. גברים נפגעים מאלימות נשים בהיקפים דומים לאלו שנשים נפגעות מגברים.
בעוד כולם מדברים על העזרה לנשים הקורבנות הגברים הם שקופים. בעוד גברים מתים יותר מהקורונה ובנים חולים יותר מבנות הם יהיו אלו שיפגעו יותר מחוסר העזרה וההתעלמות מהאלימות כלפיהם
וגברים שגם כך מתאבדים פי חמש מנשים יידחפו עוד יותר אל הקצה בגלל חוסר העזרה.
אנו דורשים לעזור לכולם באופן שוויוני ולא רק למגדר אחד.
משבר הקורונה, יצר כר נרחב להסתה נגד גברים. והמדיה מוצפת בכתבות המזהירות בפני עליה "דרמטית" באלימות במשפחה, כמובן בצירוף תמונה של גבר אלים!
כתבות אלה הינן, מגמתיות, שיקריות, מסיתות ובעיקר מסלפות את האמת.
הציבור החשוף לתעמולת "האישה כקורבן" לא מעז לחשוב שגם גברים הינם נפגעי אלימות במשפחה מבת הזוג.
"למעלה מ-50 שנה ידוע בעולם האקדמי, כי בנושא אלימות במשפחה קיימת סימטריה באלימות בין בני זוג, מעטים העזו באקדמיה הישראלית לחשוף את קלונן של ארגוני הנשים, את השקרים והתעמולה הזולה, בין הבודדים שהעזו נמצאים פרופ' זאב ויינשטוק, פרופ' שרה בן דוד, דר' יואב מאז"ה ורבים וטובים נוספים בעולם בעיקר.
מה גם שבנושא האלימות כנגד ילדים, לפי כל המחקרים, נשים מסוכנות הרבה יותר לילדים, באלימות ורצח ילדים.
תקופת הסגר יוצרת לגברים רבים סיטואציה משפחתית בלתי אפשרית, גברים רבים חווים אלימות מילולית, אלימות נפשית, אלימות מינית, ואף אלימות פיזית מבנות זוגם ולצערנו מרביתם חוששים להתלונן והכתבות ברחבי הרשת מסבירות יותר מכל – מדוע גבר לא מעז לתלונן נגד בת הזוג.
בסוף השבוע האחרון הוצפנו בפניות מגברים שמצאו עצמם חסרי אונים מול אלימות במשפחה!
גברים שהיו חשופים לאלימות במשפחה, קל וחומר בתקופה זו. גברים שהיו קורבן לאלימות, עדיין חוששים להתלונן, מאחר וכידוע, אלימות כלפי גברים אינה מטופלת ובעיקר זוכה לגיחוך, דוגמא לכך ניתן לראות ב-7000 תלונות בשנה של גברים שהוגשו נגד נשים אלימות במשטרת ישראל. ונסגרו ללא כתב אישום, נכון לדייק ולומר שתלונת בן הזוג הסתיימה במעצרו בגין אלימות.
בעת הזו, אנו אבות למען צדק קוראים לגברים והאבות בישראל לא לחשוש, להמשיך ולשלוח לנו תמונות והוכחות לפגיעה הפיזית בכם, לא לשכוח להקליט, לצלם, לתעד כל פגיעה בכם.
עמותת אבות למען צדק, מצפה מהתקשורת לכל הפחות בתקופת משבר, לפרסם כתבות מאוזנות ולא להצטרף למסע הסתה מגדרי, הפוגע בבנים שלנו, באבות, ובכל הזכרים בישראל.
תורמים סל מזון לאבות הגרושים
מגיפת הקורונה, יצרה משבר כלכלי במשק הישראלי בככל ובקרב האבות הגרושים בפרט.
אלפי אבות גרושים שגם בימי שגרה, מצבם הכלכלי אינו מזהיר נקלעו למצוקה כלכלית.
רבים פנו אלינו, לעזרה כלכלית בימים טרופים אלה.
אנו יוצאים בקמפיין גיוס תרומות סלי מזון לאבות הגרושים – עלות סל 300 ₪ .
הצטרפו אלינו וחבקו את האבות.
לתרומה ב paybox:
http://pbme.co/pbj?v=j&g=5e463cf565d61b001bb0630f
לתרומה בהפקדה לחשבון העמותה בבנק הדואר:
סניף : 01
מספר חשבון: 28096211
מייל העמותה, לשאלות והבהרות;
contact@father4justice.org
1128 גברים קורבן לתקיפה מינית.
ללא כוונה נחשפה האמת – לפחות בחלקה.
בדו”ח של הממ”מ שהוגש לועדה לקידום מעמד האישה, שמרכז נתונים לגבי אלימות של גברים כלפי נשים בשנת 2013 – דו”ח בעייתי זה מהווה דוגמה להטיה החד-צדדית בעניין אלימות.
הדו"ח עוסק באלימות של גברים כלפי נשים ובכך נוצר הרושם כאילו התופעה ההפוכה אינה קיימת, כך על פי הדו"ח יש לנו נתונים לגבי נשים שנרצחו בידי בני זוגן, אבל לא התופעה ההפוכה.
ובכל-זאת, כשהדו”ח טורח לציין עבירות משני הצדדים, למשל בעניין עבירות מין, המספרים מפתיעים: מסתבר שחלקם של גברים כקורבנות לתקיפה מינית כלל לא שולי.
מפתיע?
כרבע מסך כל התיקים הנפתחים על אלימות מינית נוגעים לגברים שהותקפו.
בדוח של מרכז המחקר של הכנסת נרשם כי בשנת -2013, 3,081 תיקים נפתחו בגין נשים שהיו קורבנות תקיפה מינית לעומת 1,128 תיקים בגין גברים שהיו קורבן לתקיפה כזו.
כל זאת מדוח אשר לא נועד לחשוף אלימות מינית נגד גברים, המידע נחשף ופורסם רשמית ברשומות הכנסת.
קישור לדו”ח הממ”מ שהוגש לועדה לקידום מעמד האישה
בפעם הבאה שיספרו לכם כי רק נשים נפגעות תקיפה מינית וגברים לא נפגעים – תדעו את האמת, לפחות בחלקה.
לעמותת אבות למען צדק – דרושים מתנדבים.
המודעה מנוסחת בלשון זכר, אך פונה לנשים ולגברים כאחד.
מוזמנים להכנס לקישור ולבדוק התאמה.
ממתינים ומצפים לפנייתך.
אבות למען צדק.
לעמותת אבות למען צדק דרוש עורך/ת דין בהתנדבות (בעת הזאת) להקמה וניהול תחום מדיניות וחקיקה. ולצורך הגשת עתירות ציבוריות.
תחום מדיניות וחקיקה, יפעל בכנסת ויהיה פעיל בעבודת החקיקה על ועדותיה השונות, בכל הנוגע למעמד המשפחה, הורים, ילדים וגברים בישראל.
פעילות זו תעשה באמצעות ייזום וקידום הצעות חוק, מתן חוות דעת מקצועיות לחברי הכנסת בוועדות, הגשת חוות דעת בנושאים העומדים לדיון בועדות ציבוריות והשתתפות בישיבות ועדות הכנסת.
כמו כן, יפעל אל מול כל רשויות המדינה מרמת השרים ועד לעובדי הרשויות המקומיות, על מנת לוודא שהחוקים והזכויות הקיימים בתחום מעמד משפחה, הורים, ילדים, גברים וזכויותיהם נאכפים ומיושמים.
ליצירת קשר במייל : contact@father4justice.org
משבר הקורונה יביא לקריסה כלכלית של אבות גרושים.
מספר המובטלים בישראל כתוצאה מהמשבר זינק ל-815,727 , מנתוני משרד העבודה והרווחה והביטוח הלאומי כ- 40 אלף הינם גרושים!
בימי שגרה, מצבם הכלכלי של האבות הגרושים גם כך הינו במדרג הסוציואקונומי הנמוך, וכעת כ-8000 תיקי מזונות צפויים להפתח נגד אבות שלא יצליחו לעמוד בתשלומי המזונות.
בשבוע האחרון תיבת המייל של העמותה מוצפת בזעקת האבות הגרושים, זעקה אשר אינה נשמעת בציבור ובתקשורת, מדובר באבות אשר מבקשים לקבל סיוע לתקופת הבניים!
החלטת שר המשפטים אמיר אוחנה (הממונה הישיר על הוצאה לפועל ) שלא להקל עם האבות הגרושים בהליכי הוצל"פ בעת הזו, זאת תוך התעלמות מוחלטת מדרישה לממן דרך הביטוח הלאומי את מזונות האבות שפוטרו ללא פתיחת הליך גביה – היא מעשה נבלה!
לצערנו, אין חבר כנסת אחד אשר מוכן להשמיע את קולנו.
משפחות חד הוריות בישראל, לכבוד יום האישה הבינלאומי.
קצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן גבר הוא פי 2 מנשים!!!!!!!
מעל 14% מהמשפחות החד הוריות עומד בראשן גבר.
קצב הגידול של משפחות הוריות שבראשן עומדת אישה הוא 33%
קצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר הוא 67%
קצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר גבוה פי 2 מקצב הגידול של משפחות חד הוריות שבראשן עומדת אישה
אפשר להקיש מכאן על הרבה דינמיקות אבל אחת מהן ברורה, שילוב של רדיפה פמיניסטית ממסדית/משפטית ביחד עם הממסד הדתי רבני, בניגוד למיתוס פוגע בעיקר בגברים.
מכאן, שהפגיעה בנשים בהקשר זה היא בעיקר נגזרת של פגיעה בגברים.
אבות למען צדק.
האם נשים בוגדות? לרגל יום האישה הבינלאומי, בחרנו לבדוק סוגיה שמעניינת את ארגוני הנשים.
בהתאם לפרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:
"בשנת 2008 נרשמו 19,638 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון, 52% נתמכו בסעיף של היריון הנובע מיחסים אסורים מחוץ למסגרת הנישואין".
נתון, בלתי נתפס, 52% הריונות !
וזאת עוד לפני שפרסמנו את המחקר שלנו בענין הממזרות בישראל לכבוד יום האישה (מבטיחים לפרסם בהמשך השבוע)
אבות למען צדק.
זוכרים את הכותרות שזעקו "טרור רשתי" !!!
האמת, את הטרור בסיפור הפעילה הפרקליטות נגד אזרחים, גם אם היו בוטים , עדיין מדובר בביקורת לגיטימית
והתקשורת נאלמת כאשר האמת יצאה לאור.
מוטי לייבל זוכה ע”י ביהמ”ש המחוזי ירושלים מעבירות של העלבת עובד ציבור.
ביהמ”ש המחוזי ירושלים זיכה 26/2/19, את מוטי לייבל, לאחר שזוכה בביהמ”ש השלום ירושלים, אצל השופט אילן סלע, מעבירות שעניינן העלבת עובד ציבור.
הפרקליטות שלא יכלה להרשות לעצמה זיכוי כואב ונוסף בבית משפט השלום בירושלים אצל השופט אילן סלע, הגישה ערעור על זיכויו של לייבל.
לקרוא לעוסית "טיפשה" או "חוטפת ילדים" זאת ביקורת לגיטימית על מעשיו של עובד ציבור.
בית המשפט המחוזי קבע – מוטי לייבל זכאי.
אבות למען צדק
תרבות האונס – נשים אונסות גברים.
תרבות אונס הגברים בידי נשים ידועה ומוכחשת, מדובר בתופעה ידועה, רבת שנים המוכחשת בידי גברים ונשים כאחד, בצד הגברי הגברים אינם מסוגלים להודות שאישה כפתה עליהם יחסי מין.
איזה גבר יעז לספר לחבר'ה כי אישה קיימה עימו יחסי מין והוא סרב, בעודו שיכור והיא כפתה את עצמה עליו!
איזה גבר יעז לפנות לתחנת המשטרה ולהתלונן שאישה כפתה עצמה עליו – היא אנסה אותו!
לפמיניסטיות זה מסתדר לא רע בכלל, ההכחשה הגברית הסוחפת לתופעה אשר ידועה שנים רבות מאפשרת להן לאנוס גבר ולא לשאת באחריות,
לגנוב זרע מגברים, לכפות אבהות. וכמובן לדרוש מימון בדמות מזונות ומחצית רכושו על עבירה פלילית שהיא ביצעה.
מה זה,אונס גברים:
קיום יחסי מין של אישה עם גבר בהעדר הסכמה של הגבר (לא מעשה סדום).
לפי הגדרה של ה- CDC בארצות הברית, אונס שחל על גבר בידי אישה בבחינת היותו נאנס לחדור אותה מתרחש כאשר נכפה על הגבר או היה ניסיון לגרום לו לחדור מינית אישה ללא הסכמתו, בין כתוצאה משימוש בכוח פיזי או כאשר הגבר אינו מסוגל לתת הסכמה עקב היותו שיכור מדי, לא במודעות מלאה או מסומם, ( למשל חסר יכולת, חסר הכרה או חוסר מודעות) ובין אם השתמש באלכוהול מרצון או שהשימוש באלכוהול או בסמים נעשה שלא מרצונו (קרי סומם על ידי האישה).
בניגוד למקובל לחשוב אונס של גברים בידי נשים קיים בשכיחות גבוהה.כמובן, שאין סטטיסטיקה לנושא בישראל.
החוק בישראל:
חוק העונשין בישראל לא מכיר באונס גברים בידי נשים, הוכחה להכחשה ניתן למצוא בנסיון לתקן את העיוות בשנת 2009, התיקון לחוק עלה על רקע חשיפת תופעת אלימות מינית של נשים כלפי קטינים והעדר מענים במסגרת החוק.
הוגש תיקון לחוק העונשין תיקון מס' 106 – אינוס על ידי אישה, כמובן שהתיקון לחוק לא עבר לאור התנגדות ארגוני הנשים.
מהנעשה בעולם, מחקר של ה-cdc בארצות הברית חושף את האמת, נשים אונסות גברים:
1 מתוך 3 גברים חווה אלימות אינטימית בזוגיות.
1 מתוך 4 גברים חווה אונס.
80% מהתוקפות מינית גברים הן נשים.
97% מהגברים שחוו אונס, אלימות פיזית במשפחה וסטוקינג היו קורבנות של נשים.
56% מהגברים חוו לראשונה אלימות מצד בת הזוג על גיל 25.
71% מהגברים שחוו ניסיון לאונס או אונס מלא, חוו אותו לראשונה לפני גיל 25.
גברים נאנסים פי 5 מנשים (1 מתוך 52 נשים ו 1 מתוך 10 גברים).
קישור למחקר:
https://www.cdc.gov/violenceprevention/datasources/nisvs/men-ipvsvandstalking.html
לסיכום: גברים חווים אונס מידי נשים.
קרדיט: יואב לוין, מחלקת מחקר בעמותה.
אבות למען צדק.
מרכזי הקשר = התעללות בילדים.
בניגוד לדעה הרווחת בציבור, מרכזי קשר לא נועדו למקרי אלימות כלפי קטינים או אלימות במשפחה, מרכז קשר מטפל בתופעה הקרויה "גירושין בעצימות גבוהה", ביטוי מכובס לצורך הצדקת הפגיעה באבות הגרושים, בשפה פשוטה האמא רוצה לכסח את אבי ילדיה וזאת הדרך.
למעשה, משרד הרווחה מאשר במסמכיו הרשמיים כי 85% מהאבות במרכז קשר מנוכרים מילדיהם, לבקשת האמא, בשיתוף פעולה של הרווחה והשופט.
במשך 9 חודשים （מינימום) ילד יורחק מאביו ויזכה לקיים קשר בהשגחה צמודה של שעה בשבוע !
שעה בשבוע כמו חיה בכלוב, זאת התעללות בקטין, פגיעה נפשית בקטין, מדובר על ניכור אבות ופגיעה באלפי ילדים בשנה, פגיעה נפשית בלתי הפיכה.
בהערכה מדובר על פגיעה 3200 – 6400 ילדים בשנה.
את המחיר ישלמו הילדים, את המחיר ישלם הציבור אשר טומן ראשו בחול.
אבות למען צדק
111 מומחים בינלאומיים מארצות שונות מסכימים כי תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין
פרופסור אבי שגיא-שְורץ, המרכז לחקר התפתחות הילד והחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה – תודה לאלה עד על סיועה בעיבודו של המסמך.
מאמר זה עוסק בשאלה האם תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין. בהקשר זה יצא לאור לאחרונה מאמר שכתב ריצ'רד וורשאק מאוניברסיטת טקסס (Warshak, 2014), ואנו נעסוק כאן בעיקרי המסקנות וההמלצות שעולות סביב שאלת הצורך בנוכחות עקבית, בלילה וביום, של שני ההורים בחייו של הילד לאחר הגירושין. ייחודו של אותו מאמר הוא בהיותו מסמך קונצנזוס, שכן אל וורשאק מצטרפים 110 מומחים בעלי שיעור קומה עולמי ממדינות שונות. מחבר מסמך זה עבור פסיכואקטואליה גם הוא אחד מרשימת מומחים אלה. תמיכה גורפת של מספר רב כל כך של מומחים במאמר אחד מהווה קונצנזוס חסר תקדים.
פרסומו של המאמר במקביל לדיון הצפוי בכנסת, לפי נוסח הצעת חוק הורים וילדיהם שיזמה השרה ציפי לבני, מצביע על כך שאם החוק יתקבל הוא יהווה אנטיתזה מוחלטת לקונצנזוס הבינלאומי בנושא של האחריות ההורית בגירושין. אמנם הצעת החוק איננה מציינת יותר ובאופן מפורש את "חזקת הגיל הרך", כפי שנוקט החוק הקיים, אך היא בעצם שיקוף חזקה אחרת לגיל הרך, שמוכרת כ"חזקת ההורה המטפל העיקרי". הצעת החוק נשענת מצד אחד על המלצות הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין (ועדת שניט) – ועדה שאותה מינתה השרה לבני בשנת 2005 בקדנציה קודמת שלה כשרת המשפטים – וקובעת סעיף שמתאים למסמך הקונצנזוס. בשל חשיבותו ראוי לציין אותו במפורש על כל חלקיו. סעיף זה קובע כי אם ההורים לא הגיעו במקרה של פירוד לידי הסכמה בעניין אחריותם ההורית לילדם, בית המשפט יקבע הסדר הורות על פי טובת כל ילדה או ילד במשפחה, ויביא בין היתר בחשבון, בהחלטה מנומקת, את מכלול העניינים הבאים:
מצד שני, הצעת החוק כוללת בהמשך סייג רציני לסעיף האמור, שמביא למעשה לתוצאה של חזקת הגיל הרך. סייג זה קובע כי על אף האמור לעיל "על מנת להכריע על חלוקת הזמן והמגורים של ילדה או ילד שעדיין לא מלאו להם שנתיים עם כל אחד מהוריהם, ייתן בית המשפט, משקל מכריע לשיקולי שמירת היציבות בחייהם של הילדה או הילד ולאופן ולמידה בהם טופלו על ידי כל אחד מהוריהם במהלך חייהם, בלי שהדבר יפגע בשיקול של עידודם לשיתוף פעולה ביניהם והבטחת הקשר ההורי תוך בחינת טובתם של כל ילדה וילד במשפחה לעצמם, והכל תוך שמירה על עקרון טובת הילדה או הילד כשיקול ראשון במעלה". כלומר, חוק זה, אם יאושר, יביא לכך שבמרבית המקרים עד גיל שנתיים הילד יישאר בחזקת אמו – בניגוד מוחלט לקונצנזוס הבינלאומי של למעלה ממאה מומחים, ובניגוד להוראות החוק של חלק ניכר מן הארצות המפותחות בעולם.
קהיליית הפסיכולוגים בישראל בכלל וזו העוסקת במשברי גירושין בפרט אמורה למצוא עניין מיוחד במסמך הקונצנזוס, שכן נכון להיום הוא העדכני ביותר בתחום והוא שופך אור חשוב לגבי הדרך המתאימה להתמודדות עם סוגיות של תוכניות הוריות בעת גירושין. מן הסתם, גם שופטים, עובדים סוציאליים לסדרי דין, מגשרים וכל מי שעוסק בתחום בצורה זו או אחרת יפיק תועלת רבה ממסמך זה.
המומחים הבינלאומיים מתייחסים לסוגיה תוך שהם מציינים כי כיום הרבה הורים נשואים חולקים את הטיפול בתינוק: החתלה, האכלה, רחצה, השכבה לישון, הרגעה באמצע הלילה, חיבוק בשעות היום. בעצם, הורים לא זקוקים לרישיון להיותם הורים, וטוב שכך. הטבע צייד אנשים נורמטיביים ביכולת להיות הורים טובים דיים ללא קשר מגדרי. כאשר הם מתגרשים, האם המצב צריך להשתנות? האם אז צריך לעבור מבחני הורות? האם ילד מתחת לגיל ארבע צריך לבלות כל לילה רק בבית אחד? האם לחילופין ילדים ירוויחו משהייה לילית גם אצל אמא וגם אצל אבא? דיון נרחב סביב סוגיות אלה קיבל התייחסות בישראל (יואלס ושגיא-שורץ, 2012) ועכשיו גם בזירה הבינלאומית (Warshak, 2014). יעל- לאבי חשוב להדגיש את המשפט הצהוב. האם ייראה סביר עם קו מתחת? או בבולד?. אפשר גם לשים אותו בליד
על מנת להתמודד עם שאלות אלה נכתב מסמך הקונצנזוס הקובע כי כפי שאנו מעודדים שיתוף כל הורה בגידול הילד במשפחות עם שני הורים, הראיות המחקריות מראות כי שיתוף כל הורה בעתות גירושין צריך להוות את הנורמה בטיפול בילדים בכל הגילים, כולל חלוקת זמן בלילות עם כל הורה. מסמך הקונצנזוס מציין שיש להבטיח המשך קשר יציב של הילד עם כל אחד מההורים. יש לעודד אפוא את שני ההורים לשהות עם הילד ולהיות אחראי לו הן ביום והן בלילה. מסמך ההסכמה התפרסם ב-Psychology, Public Policy, and Law, כתב עת של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה (APA), הארגון המוביל בעולם בימינו בנושאי פסיכולוגיה. המאמר מופיע בקישור: http://psycnet.apa.org/journals/law/20/1/46.
ממסמך ההסכמה עולה גם שחלוקת זמן שווה בין ההורים אינה בהכרח הפתרון המתאים עבור כל המשפחות. יש להביא בחשבון קשת רחבה של גורמים בבניית תוכנית הורית. אולם מסמך ההסכמה מתנגד לרעיון שילדים מתחת לגיל ארבע חייבים לבלות את מרבית הזמן רק עם הורה אחד. מניעת שהייתם של ילדים עם אבותיהם בלילה והעברת מסרים מפחידים כי זה יפגע בהם הן טענות המנוגדות לידע עדכני בתחום התפתחות הילד. תינוקות ופעוטות זקוקים להורים שמגיבים בעקביות וברגישות לצרכים שלהם ושנוכחותם הפיזית בחיי היומיום קבועה ויציבה. אולם ילדים לא זקוקים לזמן מלא עם כל אחד מההורים במשך יממה מלאה. למשל, ישנן אמהות שעובדות כדיילות אוויר, אחרות עובדות כאחיות ורופאות ויש להן משמרות לילה, ולפיכך הן לא תמיד עם ילדיהן בלילה. מסמך ההסכמה מעודד אבות להיות מעורבים בחיי ילדיהם הצעירים מאוד, וכמובן גם בחיי ילדיהם הבוגרים, גם ביום וגם בלילה.
המסמך פונה גם למחוקקים ולשופטים השומעים גרסאות סותרות לגבי אילו תוכניות הוריות טובות לילדים בעתות גירושין. אלה לא תמיד יודעים למי למאמין, במיוחד בגלל העדר השכלה פסיכולוגית בכלל ובתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית בפרט. המסמך מבהיר היכן עומד המחקר סביב סוגיות אלה באמצעות הצגת קונצנזוס בין מומחים בולטים המייצגים את תחום התפתחות הילד, יחסי הורים-ילדים וגירושין. כל המומחים בחנו בעיון חומר מחקרי ומקצועי שקיים בתחום, כולם העלו הערות, ולבסוף כולם הצטרפו בתמיכתם למסמך, למסקנותיו ולהמלצותיו. המומחים מאוחדים בדאגתם שמחקר פגום מוביל להטעיה ולהחלטות שגויות ביחס להסדרי הורות שעשויים לפגוע בטובת הילד.
מסקנות והמלצות (וורשאק, 2014, עם 110 מומחים ששמותיהם מופיעים ברשימה בסוף המאמר) חלק זה הוא תרגום ועיבוד של החלקים העיקריים מתוך מסמך ההסכמה. הוא מביא את המסקנות וההמלצות העיקריות, שעוסקות בשתי סוגיות מרכזיות:
חילוקי דעות בנוגע לחלוקת זמן הוֹרוּת לילדים צעירים מתמקדים גם בסוגיה האם מתן זמן רב יותר לילדים עם אבותיהם על מנת לחזק את היחסים אב-ילד, מסכן את היחסים אם-ילד. אלה שחוששים מציינים כי שהייה ממושכת מדי הרחק מן האם, או לינות לילה הרחק ממנה, לא רק שלא יבטיחו קשר באיכות גבוהה עם שני ההורים, אלא יביאו לכך שלילד יהיו יחסים לא טובים עם שני הוריו. המחקר מפיג דאגות אלה ביחס לילדים בוגרים יותר הנמצאים במשמורת משותפת (Fabricius et al., 2012). יתרה מכך, קשר תכוף יותר עם אבות מביא תועלת ואינו בא על חשבון איכות יחסי אם-ילד. מחקר שבחן את סוגיית זמן הורות המושקע במשפחות שלמות, מוכיח כי הילד הממוצע בארצות הברית מבלה פחות ממחצית הזמן אצל האם. לא רק זאת, הוא מקבל תשומת לב של ממש מהאם אף לפרקי זמן קצרים יותר. בנוסף, ממצאי מחקרים על ילדים השוהים במעונות יום צריכים להפיג את הדאגה כי לילדים נגרם נזק בלתי נמנע על ידי פרידות ממושכות מאמהותיהם (לסקירה מפורטת ראו (Warshak ,2014.
תוצאותיהם של 16 מחקרים רלוונטיים לתוכניות הורות שנבחנו על ידי וורשאק ושותפיו תומכות באופן כללי בהורות משותפת ובלינות לילה המתחלקות בין ההורים של ילדים צעירים ואינן מתנגדות להן. לפי המחקרים הללו ההשפעה הישירה של לינות לילה בטווח הקצר היא מועטה. ישנם שלושה מחקרים המצוטטים לעתים קרובות על ידי בעלי עניין כעדות אמפירית להשפעות מזיקות של מעורבות גדולה יותר של האב בילדים צעירים (Solomon and George, 1999a,b ;McIntosh et al., 2010). מחקרים אלה מדווחים תוצאות מעורבות או שנויות במחלוקת, בעיקר מכיוון ששיטות המחקר שבהן השתמשו לא היו מספקות על פי תקנים מדעיים מקובלים. למעשה, העדר מחקרים העוסקים בהשפעות רחוקות טווח של תוכניות לינה שונות עבור ילדים הגדלים מגיל צעיר בשני בתים מנציח את הוויכוח בין אנשי המקצוע. ויכוח זה גם פותח דלת לדעות ולהמלצות המשקפות הנחות ודעות מוקדמות במקום עובדות מבוססות מדעית.
עד אשר יעמדו לרשותנו מחקרים נוספים על התוצאה ארוכת הטווח של תוכניות הורות שהחלו בילדות המוקדמת, אין לנו אלא להסתמך על אומדנים משוערים המתבססים על מה שידוע לגבי משך הזמן ואופי תשומת הלב שלהם זקוקים תינוקות וקטינים למען רווחתם. המחקר על ילדים הגדלים עם שני ההורים שחיים בנפרד זה מזה חייב להתבסס על ההקשר הרחב יותר של ידע מדעי בדבר הגורמים המטפחים התפתחות מיטבית של הילד ויצירת קשרים בריאים של הילד עם כל אחד מהוריו. מחקר זה מציע קווים מנחים שצריכים להדריך מקבלי ההחלטות, הורים, מגשרים, מומחים בתחום, עורכי דין ושופטים. בהשוואה לגוף הידע הרחב יותר של התפתחות הילד במסגרת משפחות שלמות ובחלוקת הזמן בין ההורים במשפחות אלו, מספרם ואיכותם של מחקרים המתמקדים בילדים צעירים שהוריהם חיים בנפרד זה מזה הוא מוגבל.
יש לציין כי מסמך הקונצנזוס של וורשאק ושותפיו אינו הדו"ח הראשון של הסכמה כללית (consensus) בין מומחים על ההשלכות של המחקר ביחס לתוכניות הורות בעתות משבר. קבוצת מומחים רב-תחומית שפעלה בחסות "המכון הלאומי של ארצות הברית לבריאות הילד ולהתפתחות האדם" (U.S National Institute of Child Health and Human Development) נפגשה ב-1994 כדי להעריך ראיות אמפיריות בנוגע לאופן שבו ילדים מושפעים מגירושין ומהסדרי הורות שונים. קבוצה זו פרסמה דו"ח (Lamb, Sternberg & Thompson,1997) הכולל מסקנה רלוונטית להסדרי תוכניות הורות עבור ילדים צעירים: לגרפיקה: שורה רווח לפני ואחרי ולהזיח
כדי לשמור על יחסים באיכות גבוהה עם ילדיהם, ההורים צריכים שיהיו להם יחסי-גומלין מקיפים וסדירים עם הילדים במידה מספקת, אולם כמות הזמן הכרוכה בכך היא בדרך כלל פחות חשובה מאשר האיכות של יחסי הגומלין אותם הם מפתחים. הסדרים של חלוקת זמן המבטיחים את מעורבות שני ההורים בהיבטים חשובים של חיי היום-יום והשגרה של ילדיהם – כולל שעות שינה וטקסי-התעוררות, מעברים אל בית הספר וממנו, כולל גם מעורבות בתכנים נוספים ופעילויות-פנאי – עשויים לשמר את תפקיד ההורים שאינם גרים עם ילדיהם כחשוב מבחינה פסיכולוגית ומבחינת אירועים מרכזיים וחשובים בחיי ילדיהם. האופן בו נצליח להשיג זאת חייב להיות "תפור" באופן מותאם וגמיש לצרכים ההתפתחותיים, המזג והנסיבות האישיות המשתנות של הילד הנוגע בדבר (עמ' 400).
בין השנים 2001-1999, היו חילופי מאמרים אשר צוטטו בהרחבה ואתגרו את הקווים המנחים עד אז, שעל פיהם נהגו להגביל ילדים צעירים מלישון בבית אבותיהם. קבוצת מחברים אחת תמכה בתוכניות הורות גמישות ויחידניות לעומת הישענות על ברירות מחדל מוחלטות האוסרות לינות לילה אצל אבות (Kelly & Lamb, 2000; Lamb & Kelly, 2001; Warshak, 2000; 2002). קבוצה זו המליצה למקבלי ההחלטות לאמץ את החלופה של לינת לילה אצל אבות בשל התועלת הפוטנציאלית שלה בביסוס קשרים שילדים מפתחים עם שני ההורים. המתנגדים להשקפה זו לא קיבלו את הצורך בהסרת המגבלות, תוך שהם ממשיכים להדגיש את החשש ביחס לנזק אפשרי של לינות בשני הבתים לעומת תועלת אפשרית (Solomon & Biringen, 2001; Biringen et al., 2002). המתנגדים הציעו להתייחס אל לינות לילה בזהירות, אך חשוב לציין כי בשום פנים ואופן הם לא טענו שיש לאסור אותן או להורות נגדן, בהתבסס על ברירת מחדל קבועה מראש. בתוך כך הם אף קבעו כי בקרב מקרים שונים, הלינה גם אצל האם וגם אצל האב עשויה להיות לטובתם של ילדים צעירים.
בעקבות דו"ח ההסכמה הכללית מ-1997 – יד ביד עם מאמרים חדשים על תוכניות הורות עבור ילדים צעירים ובצד גוף מחקר הולך וגדל ביחס להורות משותפת – הודגשה והוכרה החשיבות של מתן הזדמנויות מספקות ונאותות לילדים לפתח ולקיים קשרים באיכות גבוהה עם שני ההורים (Finley & Schwartz, 2010; Schwartz & Finley, 2010).
העשור שבין 2011-2001 מאופיין בהסכמה ובקבלה הולכת וגוברת של הצורך לאפשר לינות לילה עם שני ההורים, זאת בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, בתי משפט והורים לתינוקות ולפעוטות. כאמור, קיימת רתיעה מכך מצדם של התומכים במינוי הורה אחד כמטפל עיקרי, תוך מורת רוח מהורות משותפת לילדים צעירים מאוד ותוך ניסיונות חוזרים להחיות את ההגבלות ללינות לילה שאפיינו את המאה הקודמת (למשל, McIntosh, 2011). עם זאת ומסיבות שנדונו לעיל, המומחים סבורים שגישה זו גם מוטעית וגם מטעה ואינה עולה בקנה אחד עם גישה מבוססת ראיות לתוכניות הורות גמישות. המחקר שפורסם מאז ההסכמה הכללית מ-1997 ממשיך לחזק את מסקנות ההסכמה הכללית בין המומחים (Adamson & Johnson,2013; Nielsen, 2013a, 2013b).
אף על פי כן, המומחים השותפים למסמך ההסכמה מכירים בכך שכמות המחקר ואיכותו מותירים הרבה כבלתי ידוע, ולפיכך מתבקשת צניעות בניסוח מסקנות שמנסות להנחות החלטות על הסדרי הורות. במלוא המודעות למגבלה זו, החתומים על מסמך ההסכמה מציינים שהמצב הנוכחי של הספרות המדעית תומך במסקנות ובהמלצות להלן. וורשאק ושותפיו מציינים כי הם מכירים בכך שגורמים רבים כגון נורמות תרבותיות ושיקולים פוליטיים משפיעים על אופי המדיניות וסוג הסדרי ההורות אשר חברה נתונה רואה כרצויה. אם מעצבי מדיניות מבקשים להסתמך על ידע מדעי מבוסס על מחקר בתחום התפתחות הילד בכל מה שנוגע לענייני החלטות הקשורות להסדרי הורות, הרי שהניתוח שוורשאק והמומחים מציגים במאמר הקונצנזוס צריך לקבל משקל משמעותי על ידי מחוקקים ומקבלי החלטות. להלן הנקודות העיקריות:
לינות הלילה מאפשרות לילד להשתקע בבית האב, אשר ייעשה מוכר יותר לילד השוהה באופן סדיר בלילה בבית, זאת בהשוואה לילד אשר לרשותו רק פרקי זמן קצרים של שעה אחת בבית (בהתחשב בזמן שנדרש לתעבורה ולהכנה לנסיעה בחזרה). המרחבים הפיזיים שבמסגרתם מתרחש קשר הורה-ילד, אם אינם הולמים, משפיעים על האופי ועל סוג יחסי הגומלין, ועשויים לפגוע בהתאמה בזהות האב או האם כהורה (Marsiglio, Roy & Fox, 2005). השהות בלילה מאפשרת גם לאב וגם לאם להשתתף במגוון רחב יותר של פעילויות מעצבות התקשרות כגון עיסוק בטקסי השכבה לישון והרגעת הילד במקרה של התעוררויות בלילה. יתרון נוסף של לינות לילה כמוצע הוא שבבוקר יכול כל אחד מן ההורים להביא את הילד אל מעון היום, הפעוטון או כל מסגרת טיפולית או חינוכית אחרת. מצב זה מקטין חשיפה של הילד למתחים הנלווים למגע הישיר של ההורים זה עם זה.
אף על פי כן, יש להביא בחשבון את מיעוטם של המחקרים ואת מגבלותיהם, כולל תוצאות מחקר שאינן מצליחות להצביע על כך שיש באופן ישיר, ולכשעצמן, תועלת או חיסרון ללינות לילה. לכן, אנו מבקשים לציין שהמצב הנוכחי של הראיות הזמינות מקשה לתמוך במדיניות כזו או אחרת ביחס ללינות לילה. יתר על כן, קיים תיעוד נרחב לגבי פגיעוּת ביחסי אב-ילד בקרב הורים לא נשואים וגרושים כאשר לא מתאפשר לילד לפגוש את האב, ובמקביל ישנם גם מחקרים המצביעים על כך שלינות לילה מהוות גורם מגן שמחזק מחויבות מוגברת של האב לגידול הילד, וגם מפחיתות את השכיחות של הסתלקותו מחיי הילד. מאחר שאין מחקר המראה על סיכון כלשהו הנובע מלינות לילה, הרי שמקבלי ההחלטות צריכים להכיר בכך שמניעת לינות לילה מילדים צעירים אצל אבותיהם, יותר מאשר היא יכולה להועיל היא עלולה לסכן את איכות היחסים שמתפתחים ביניהם.
חשוב להדגיש כי כותבי מסמך הקונצנזוס – כולם מומחים מוערכים בתחומיהם – אינם מייצגים בהכרח את השקפותיהם של כל המומחים להתפתחות הילד ולגירושין. מומחים אלה מביעים במסמך ההסכמה את תקוותם שעמדתם תזכה לתשומת לב ראויה מצדם של מקבלי החלטות. אולם אין הם מבקשים מאחרים לקבל את דעותיהם המבוססות אך ורק על המוניטין שלהם כמומחים. לחילופין, הם מצפים שתהיה התייחסות לעובדה שמבוססת על מיטב הכרתם ביחס לניתוח שלהם את המחקר שקיים, העומד במבחן התוקף והמהימנות המדעית. לפיכך החתומים על מסמך הקונצנזוס מאמינים כי דבריהם ראויים לאמון בתחום המשפט והחוק. הם אף מזמינים ומצפים לתגובות מעמיתים התומכים בדעות שונות. אולם הם מעודדים קובעי מדיניות ומקבלי החלטות להבחין בהקפדה בין מצגות מאוזנות ומדויקות מול דיווחי מחקר מוטים, ובכך להימנע מהישענות באופן מוטעה ומהסתמכות על מחקרים שוליים בעלי שיטות ותוצאות מפוקפקות. בהקשר זה Meltzoff (1998) מזהיר: "קבלה לא ביקורתית של מחקר חסר-תוקף, עלולה להכשיל את התפתחותו של התחום ולסכן את הרווחה האנושית" (עמ' 9). כל המומחים החתומים על מסמך הקונצנזוס הביעו את דאגתם כי קבלה חסרת ביקורת של מחקר נטול תוקף על תוכניות הורות משותפת עבור ילדים צעירים מסכנת את רווחתם של הרבה קשרים בין הורים וילדים. "מסמך זה", אומרים החתומים, "הוא ניסיון שלנו לתקן הצגות מוטעות של מצב המדע ואת הנזק המאיים של הצגות כאלה" (Warshak, 2014, עמ' 61).
המאמר פורסם באתר הבתדרות הפסיכולוגים בישראל
ביבליוגרפיה
יואלס, ת' ושגיא-שְורץ, א' (תשע"ב). "אמא, אבא, ומה אתי? אני זקוק לשניכם": עובדות,
מיתוסים, ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין. דין ודברים, ז', 404-375.
Adamsons, K. & Johnson, S. K. (2013). An updated and expanded meta-analysis of nonresident fathering and child well-being. Journal of Family Psychology, 27, 589–599. doi:10.1037/a0033786.
Biringen, Z., Greve-Spees, J., Howard, W., Leith, D., Tanner, L., Moore, S. & Williams, L. (2002). Commentary on Warshak’s “Blanket restrictions: Overnight contact between parents and young children”. Family Court Review, 40, 204 –207. doi:10.1111/j.174-1617.2002.tb00831.x.
Cowan, P. A., Cowan, C. P., Pruett, M. K., Pruett, K. & Wong, J. J. (2009). Promoting fathers’ engagement with children: Preventive interventions for low-income families. Journal of Marriage and Family, 71, 663–679. doi:10.1111/j.1741-3737.2009.00625.x.
Fabricius, W. V., Sokol, K. R., Diaz, P. & Braver, S. L. (2012). Parenting time, parent conflict, parent– child relationships, and children’s physical health. In K. Kuehnle & L. Drozd, (Eds.), Parenting plan evaluations: Applied research for the family court (pp. 188 –213). New York, NY: Oxford University Press.
Finley, G. E. & Schwartz, S. J. (2010). The divided world of the child: Divorce and long-term psychosocial adjustment. Family Court Review, 48, 516–527. doi:10.1111/j.1744-1617.2010.01326.x.
Kelly, J. B. & Lamb, M. E. (2000). Using child developmental research to make appropriate custody and access decisions for young children. Family & Conciliation Courts Review, 38, 297–311. doi:10.1111/j.174- 1617.2000.tb00577.x.
Lamb, M. E. & Kelly, J. B. (2001). Using the empirical literature to guide the development of parenting plans for young children: A rejoinder to Solomon and Biringen. Family Court Review, 39, 365–371. doi:10.1111/ j.174-1617.2001.tb00618.x.
Lamb, M. E., Sternberg, K. J. & Thompson, R. A. (1997). The effects of divorce and custody arrangements on children’s behavior, development, and adjustment. Family and Conciliation Courts Review, 35, 393–404. doi:10.1111/j.174-1617.1997.tb00482.x.
Ludolph, P. S. (2012). The special issue on attachment: Overreaching theory and data. Family Court Review, 50, 486 – 495. doi:10.1111/j.1744-1617.2012.01464.x.
Marsiglio, W. & Roy, K. (2012). Nurturing dads: Social initiatives for contemporary fatherhood. New York, NY: Russell Sage Foundation.
Marsiglio, W., Roy, K. & Fox, G. L. (Eds.) (2005). Situated fathering: A focus on physical and social spaces. Lanham, MD: Rowman & Littlefield.
McIntosh, J. E., Smyth, B. & Kelaher, M. (2010). Parenting arrangements post-separation: Patterns and developmental outcomes, Part II. Relationships between overnight care patterns and psycho-emotional development in infants and young children. In J. McIntosh, B. Smyth, M. Kelaher, Y. Wells & C. Long, Post-separation parenting arrangements and developmental outcomes for infants and children: Collected reports (pp. 85–168). North Carlton, Victoria, Australia: Family Transitions. Retrieved from http://www.ag.gov.au/FamiliesAndMarriage/ Families/Family Violence/Documents/Post%20separation%20parenting %20arrangements%20and%20developmental%20outcomes%20for%20infants%20and%20children.pdf.
McIntosh, J. & the Australian Association for Infant Mental Health. (2011, Nov 26). Infants and overnight care – post separation and divorce: Clinical and research perspectives. Retrieved from: http://www.aaimhi.org/inewsfiles/AAIMHI_Infants_and_overnight_care.pdf.
Meltzoff, J. (1998). Critical thinking about research: Psychology and related fields. Washington, DC: American Psychological Association.
Nielsen, L. (2013a). Shared residential custody: A recent research review (part one). American Journal of Family Law, 27, 61–72.
Nielsen, L. (2013b). Shared residential custody: A recent research review (part two). American Journal of Family Law, 27, 123–137.
Schwartz, S. J. & Finley, G. E. (2010). Troubled ruminations about parents: Conceptualization and validation with emerging adults. Journal of Counseling & Development, 88 (No. 1), 80–91. doi:10.1002/j.1556- 6678.2010.tb00154.x.
Solomon, J. & Biringen, Z. (2001). Another look at the developmental research: Commentary on Kelly and Lamb’s “Using children development research to make appropriate custody and access decisions for young children”. Family Court Review, 39, 355–364. doi:10.1111/j.174- 1617.2001.tb00617.x.
Solomon, J. & George, C. (1999a). The development of attachment in separated and divorced families: Effects of overnight visitation, parent, and couple variables. Attachment & Human Development, 1, 2–33. doi:10.1080/14616739900134011.
Solomon, J. & George, L. (1999b). The effects on attachment of overnight visitation on divorced and separated families: A longitudinal follow-up. In J. Solomon & C. George (Eds.), Attachment disorganization (pp. 243–264). New York, NY: Guilford Press.
Warshak, R. A. (2000). Blanket restrictions: Overnight contact between parents and young children. Family & Conciliation Courts Review, 34, 396–409. doi:10.1111/j.174-1617.1996.tb00429.x.
Warshak, R. A. (2002). Who will be there when I cry in the night? Revisiting overnights – a rejoinder to Biringen et al. Family Court Review, 40, 208–219. doi:10.1111/j.174-1617.2002.tb00832.x.
Warshak, R. A. (2014). Social science and parenting plans for young children: A consensus report. Psychology, Public Policy, and Law, 20(1), 46–67. DOI: 10.1037/law0000005. With the endorsement of the researchers and practitioners listed in the Appendix.
רשימת המומחים
להלן שמות 110 החוקרים והמטפלים שקראו, העירו והציעו שינויים למאמר. הם מאשרים את מסקנות המאמר והמלצותיו, אף שאולי אין ביניהם הסכמה על כל הפרטים שבסקירה הספרותית.
תהיה מוטרד ותשתוק – 25,515 בשנה.
מלבד אפליה על רקע מיני של גברים, תופעה נפוצה ומכוערת, הטרדות מיניות בין עובדים ובמיוחד הטרדות מיניות תוך ניצול יחסי מרות, הפכו לשכיחות.
שיעור הגברים המוטרדים מינית בעבודה ובכלל גבוה הרבה יותר מהיקף פרסום התופעה.
רק כדי לסבר את האוזן, למי שלא מודע לנתונים המספריים, בדוח שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת המבוסס על נתוני הלמ"ס, נחשפה "בטעות" התופעה של הטרדה מינית נגד גברים – בשנה מוטרדים מינית 25,515 גברים!
25,515 גברים הוטרדו, למרות זאת התופעה של הטרדות מינית כלפי גברים נעלמת ונאלמת מהשיח הציבורי.
למה זה כמעט לא מדווח?
למה הטרדות מיניות של גברים בעבודה ומחוצה לה כמעט ולא מדווחות – התשובה היא שגברים כמעט ולא מדווחים על הטרדה מינית וגם במקרים שההטרדה כן מדווחת, לא תמיד הגורם האחראי מתייחס לתלונה ברצינות הראויה.
בתודעה הציבורית , קיימת הנחה שכל גבר היה שמח להרגיש מוטרד על ידי אישה במקום העבודה.העניין הוא, שממש לא כולם היו רוצים לקבל "מחמאות" על המראה החיצוני שלהם ובוודאי שלא רמיזות מיניות והצעות מגונות, כפי שקורה.
על אחת כמה לא כשאתה נשוי והאינטראקציה הזו גורמת לך תחושת חוסר נוחות ובושה בעבודה ובהמשך גם בעיות בבית.
עובדתית, גברים מתביישים וחוששים להתלונן על הטרדות מיניות וכך קורה שהם סופגים את הפגיעה בפרטיותם ובכבודם בדממה.
הפחד להרוס לעצמם את הקריירה, לא לקבל קידום, לסבול מהרעת תנאים, לאבד את התפקיד, הפחד מהתגובה של הסובבים וגרוע מכך – הפחד שלא יאמינו לך ושהאישה שעליה התלוננת תנסה להפוך את הסיטואציה עליך.
על פי ההערכות, רק 10% מהתלונות על הטרדה מינית של גברים מדווחות!!!
האם משפט שנאמר במסגרת יחסי עבודה כמו למשל "המכנס יפה עליך, מבליט לך את החבילה" מהווה מחמאה או שמא זו הטרדה מינית?
במציאות – אין לגברים אופציה להתלונן, בעיקר לאור פערי המעמדות בין המינים, מגברים מצפים להיות "גברים".
תהיה מוטרד ותשתוק.
אבות למען צדק.
אמא מנכרת – אמא נרקסיסטית
את לא מאפשרת לילד לדבר בחופשיות על האבא ולהביע רגשות אליו – את מנכרת.
את מאלצת את הילד לבחור את מי הוא אוהב – את מנכרת.
את גורמת לילד לדחייה כלפי האבא או לשנוא את האבא – את מנכרת.
את גורמת לילד לפחד מאבא שלו – את מנכרת.
את גורמת לילד להרגיש אשם על רצונו לשהות עם אביו – את מנכרת.
את מדברת עם הילד ומספרת לו כמה אבא שלך רע – את מנכרת.
את מגבילה ומונעת זמני שהות בין הילד לאביו – את מנכרת.
את מונעת מידע מאבי הילד על כל דבר וענין הקשור בילד – את מנכרת.
את מוחקת כל זכר לאבא, בתמונות, מזכרות, מתנות – את מנכרת.
את עושה מניפולציה רגשית על הילד נגד אביו – את מנכרת.
את עושה לילד שטיפת מוח – את מנכרת.
אבות למען צדק.
אמא מנכרת – מקומך בכלא
אוניברסיטת תל אביב נותנת במה לרוצחות.
ביום שלישי 25.2.2020 תוענק במת כבוד, במסגרת בית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת תל אביב לנשים שנשפטו והורשעו ברצח בעליהן.
רוצחות מורשעות של מערכת המשפט – הן גיבורות האקדמייה התל אביבית ובית הספר לעבודה סוציאלית.
בית הספר לעבודה סוציאלית ואוניברסיטת תל אביב בכנס האמור, מהללים רצח גברים ומעניקים במה לרוצחותיהן המורשעות בשיתוף עם נציגות בכירה של מערכת המשפט, שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל!
לא תהא אקדמייה שתתן לארגוני גברים ומלכתחילה לא יעלה בדעתם של ארגוני גברים, לזמן אותם מתי מעט שרצחו נשותיהם .
עמותת אבות למען צדק באמצעות יועצה המשפטי, עורך הדין ירון מידן פנו למשרד המשפטים מחלקת החנינות, ללשכת נשיא המדינה, לנשיא אוניברסיטת תל אביב, להביע דעתם נוכח מה שנחזה כעידוד רצח גברים בידי נשים בכסות אקדמית.
אבות למען צדק.
מבקר המדינה – כשלון משרד הבריאות במניעת אובדנות.
מבקר המדינה צפוי לפרסם דו"ח חמור על כשלי משרד הבריאות בניהול תוכנית למניעת אובדנות.
הדו"ח צפוי לחשוף קטסטרופה, חוסר תיאום בין משרדי הממשלה השונים, כשלים מהותיים בישום התכנית הלאומית למניעת אובדנות אשר את המחיר משלמים מאות משפחות בשנה.
בשנה מתאבדים -321 גברים המהווים 82%
מסך האובדנות , מרביתם גברים גרושים או גברים בתהליך גירושין.
בהתאם לנתוני משרד הבריאות מדובר בהערכת חסר של כ-25% נתון מדאיג עוסק בגברים גרושים
המתאבדים פי 7.2 יותר.
משרד הבריאות כשל בניהול תקציב בסך 55 מיליון ₪ מהחלטת הממשלה 1091 בשנת 2013 אשר נועד להציל חיי אדם.
משרד הבריאות כשל ביצירת מענים לגברים במצוקה, אין בישראל מרכזי סיוע.
אבות למען צדק.
הפער המגדרי שהורג גברים
למרות שתוחלת החיים של גברים נמוכה יותר מנשים מחקר אוסטרלי הראה שבריאות גברים מקבלת רק רבע מן המימון שמקבלות נשים על בריאות. המחקר האוסטרלי הראה גם שהדינמיקה הזו נכונה לגבי שאר העולם המערבי וזה אומר גם בישראל כאשר אפילו מחקרים בבריאות נשים ממומנים פי ארבע מאלו של גברים.
ומה הנתונים לגבי איכות ותחולת חיים בישראל בבחינת הפער המגדרי הזה?
איכות ותוחלת חיים:
• אחד מחמישה גברים ימות עד גיל 65.
• גברים חיים חמש שנים פחות מנשים בממוצע.
אפליית גברים ובנים במערכת הבריאות:
• לגברים אין רפואה ייעודית.
• כ 80% מתקציב הרפואה מופנה לנשים; כ 20% לגברים!
• אפליית גברים בביטוח רפואי: נשים מהוות 53%: גברים מהווים 47%.
• גברים מופלים ברפואה למשל בתחום סרטן הערמונית.
• תוחלת החיים של גברים נמוכה יותר מנשים.
• גברים מופלים במחקר רפואי.
• גברים מופלים בגיוס כספים.
• גברים נמצאים בסבירות של 37% יותר מנשים למות מסרטן.
• 56% יותר לפתח מחלה סרטנית לא תלוית מגדר.
• 67% יותר סיכוי למות ממנה.
• 75% מהמיתות בטרם עת כתוצאה מסיבוכי מחלות לב, הן של גברים.
• גברים מובילים ב 72 מהקטגוריות המוות הידועות, רק בחמש נשים "מובילות" (לדוגמה, מסרטן שד ומסיבוכי היריון).
• גברים נמצאים במקום הראשון במוות מ-15 סיבות המוות המובילות בעולם.
• גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון גבוה פי שניים לפתח סכרת
למרות הנתונים הקשים, וכפי שמוכיח המחקר האוסטרלי, גם בישראל בריאות הגברים לא עומדת באמת במקום גבוה מבחינת סדר העדיפות הממשלתית, הציבורית והמחקרית.
איזה דינמיקה עומדת בבסיס התופעה הזו?
כנראה שילוב של מספר גורמים.
פער החמלה המגדרי, קוד האבירות הגברי וערך חייו המופחת של הגבר הם כנראה העיקריים שבהם!
יואב לוין, מחלקת מחקר אבות למען צדק
160 מטפלות מסוכנות לילדים,משרד הרווחה מסתיר את שמות הנשים המסוכנות.
160 נשים מסוכנות לילדים אותרו בגני ילדים ובפעוטונים, מטפלות נמצאו עם עבר פלילי שלא מאפשר עבודה עם פעוטות.
ומשרד הרווחה מסרב לחשוף לציבור את השמות.
במסגרת חובת ידוע הקהילה -נפרסם שוב את השמות, לצערנו ברשותנו רק חלק משמות הנשים המסוכנות לילדים.
ניכור הורי – עבירה פלילית.
אבות למען צדק, קוראים לכם לחתום על עצומה, מטרתה תיקון חוק העונשין, כך שניכור הורי יוכר כעבירת התעללות בקטין שדינה 7 שנות מאסר.
ניכור הורי הפך לרעה חולה והיקפה גדל ביחס ישיר לגידול בהיקף המשפחות המתגרשות.
ניכור הורי הוא אמצעי בלתי חוקי, בלתי מוסרי, מישום פגיעתו ההרסנית בנפשם של הילדים.
אימהות ואבות מנכרים, יחד עם זאת הנפגעים העיקריים מניכור הורי הם גברים, נשים נפגעות מניכור הורי אך היחס הוא שנשים מנכרות הרבה יותר מגברים. אחת הסיבות לכך היא האפליה כנגד גברים באמצעות "חזקת הגיל הרך" הנהוגה בישראל והיעדר זכות שווה להורות בעת גירושין.
בחלק מהעולם הנאור, הכירו בניכור הורי כהתעללות נפשית בקטין, התעללות המוכרת כעבירה פלילית.
בכנסת הבאה בעזרתכם נקדם את תיקון חוק העונשין, כך שניכור הורי יוכר כעבירת התעללות בקטין שדינה 7 שנות מאסר.
אבות למען צדק
סרבנית גט – תופעה שלא מדברים אודותיה.
427 סרבניות גט.
בניגוד לפרסומים חדשות לבקרים אודות גבר אשר סרב ליתן גט לאישתו ובעקבות זאת הופעלו נגדו סנקציות חמורות כולל מעצר והעמדה לדין פלילי.
בישראל התקשורת מסרבת בתוקף לפרסם את האמת אודות נשים סרבניות גט!!
בהתאם לדיווח השנתי של הנהלת בתי הדין הרבניים, ישנן הרבה יותר נשים סרבניות גט מאשר גברים – לא שמעתם על זה?
427 סרבניות גט.
בניגוד למקובל לחשוב – גם אישה יכולה לסרב לגט!
האם נגד נשים אלה הופעלו סנקציות חמורות? האם נשלחה אישה אחת לכלא בגין סרבנות גט?
הכתבה בגלובס בקישור, שפורסמה ביום 24,1,2020 היא עוד חלק בפאזל התעמולה שמטרתו – דמוניזציה של גברים.
נשים סרבניות גט, מפעילות אלימות כלכלית נפשית ופיזית כלפי הגבר.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001316026
לשנתון הנהלת בתי הדין הרבניים:
שתפו בכל מקום את הפרסום שלנו, הגיע העת לחשיפת האמת אודות סרבנות גט.
אישה דקרה אישה, אלימות נשים.
השבוע, שוב נחשף קצה הקרחון של אלימות נשים בחברה הישראלית.
ארגוני הנשים, תשתדלו לא לצרף את האירוע הזה בתעמולה שלכן.
קרדיט: קול העיר.
גיוס נשים לשירות קרבי – קריאה למבט ביקורתי על השיח הפמיניסטי והאנטי-פמיניסטי בסוגייה זו
מאת: לוין יואב וד"ר קצ'רגין עופר
התרבות בת ימינו מתאפיינת בסטנדרטים כפולים ככל שדברים אמורים בערכם של חיי אדם. סטנדרטים כפולים אלה באים לידי ביטוי באירועים מסכני חיים, במלחמות, ובפרט בשאלת הגיוס לצבא. גברים הם אלה הנדרשים להתגייס לשירות קרבי כחובה, ולהקריב את עצמם למען הקולקטיב (הכולל כמובן גם נשים). ההבנייה המגדרית המסורתית של 'גברים אמיתיים' תבעה מהם נורמטיבית לא רק להתגייס, אלא גם לעשות זאת מתוך 'רצון טבעי'. בכך הם הפגינו לא רק את נכונותם להלחם (ופעמים אף למות) למען השליטים או הקולקטיב הפוליטי או הלאומי, אלא אף הדגימו, לכאורה, שהם עומדים ב'מבחן הגבריות' שלהם. בעוד שגברים עוצבו בתהליכי תירבות וחברות כלוחמים, נשים עוצבו שלא לראות עצמן כלוחמות או להיות כאלה. ואולם, במקביל מערכת הציפיות התרבותית מנשים תבעה מהן לעודד 'כנשים טובות' את 'הגברים הטובים' להתגייס ולהלחם. גברים שמיאנו או שחששו מתביעה סקסיסטית זו ביחס אליהם סומנו 'כלא גברים' וכ'פחדנים'. נשים על-פי-רוב לא נתבעו לעמוד 'במבחן אומץ' חברתי שכזה.
מעניין, שבניגוד למה שנהוג לחשוב, גם הפמיניסטיות של ראשית המאה העשרים ('גל ראשון של פמיניזם' בלשון השיח המגדרי) אימצו בהתלהבות חלוקת תפקידים סקסיסטית זו. מי שסבור שראשונות הפמיניסטיות פעלו לקדם שוויון מגדרי כמו גם קידום וזכויות נשים כחלק מקידום זכויות אדם (כך נהוג להציגן כיום פעמים רבות) עתיד להיות מופתע. כך לדוגמא, בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה באנגליה תנועה בשם White Feather (הנוצה הלבנה). נשות התנועה, שהיו ממנהיגות הפמיניזם האנגלי של הגל הראשון (כדוגמת האחיות פנקהארסט) עסקו בשיימינג ציבורי של גברים אנגלים שלא התגייסו לצבא מסיבות שונות (ובכללם גברים ונערים צעירים שפחדו מהיציאה לחזית). נשים אלו היו לוקחות נוצה לבנה ומגישות אותה בפומבי לגברים ברחובות לונדון, וזאת על כסמל לפחדנותם של הגברים שהסתובבו ברחובות לונדון ללא מדים.
בה בשעה הן עמלו במרץ בתביעתן לקבלת זכויות פוליטיות (זכות הצבעה), ואולם יש לזכור שבאותה עת מרבית הגברים האנגלים, ובכללם מיליוני החיילים הצעירים שבחזית, גם הם היו נעדרי זכות הצבעה. הפמיניסטיות הללו לא תבעו שגם הללו יקבלו זכויות הצבעה, ובוודאי שלא תבעו גיוס נשים לחזית. תהא אשר תהא תרומתן של הסופראג'יסטיות בהובלת הפנקהארסטיות – 'שוויון מגדרי' ו-'זכויות אדם' לא היו חלק מהאג'דנה שלהן. קבלת פריווילגיות בדמותן של זכויות הצבעה לנשים (בלבד), כמו גם תביעה מגברים (באשר הם. בלא תירוץ ובלא פטור על בסיס פחד או מצפון) להתגייס ולהקריב עצמם, היו חלק מרכזי של עשייתן.
כעת, שוויון מגדרי אמיתי פירושו חתירה מתמדת לחיסול אפליות, פערים וחסמים על בסיס מגדרי באשר הם. חובת הגיוס לקרבי (ונגזרותיה בדמות משך שירות בסדיר ושירות מילואים) משמשים אפליה מגדרית תשתיתית בחברה הישראלית בת ימינו, אפליה שבאופן מעניין פוגעת הן בגברים והן בנשים. ההבחנה המגדרית הקטגורית בנושא חובת הגיוס לקרבי בישראל פוגעת בגברים, היות שהיא מסמנת אותם כאזרחים שעליהם לסכן חייהם בעבור המדינה, העם וציבור האזרחים (בה בשעה שנשים אינן נדרשות לעשות כן). ציבור האזרחים נחלק, אם כן, לכאלו שנדרשים להגן בחייהם על אחרים, ובכללם כאלו שאינם נדרשים לעשות כן (במקרה זה החסינות מפני התביעה להקרבה הינה פריוויליגיה נשית מובהקת). בימים בהם אנו שומעים חדשות לבקרים על פריווילגיות מפריווילגיות שונות מהן נהנים, לכאורה, גברים, ראוי שפריוויליגיה זו של נשים בישראל – הפריווילגיה האולטימטיבית – תונכח בדיון ותוכר ככזאת.
זאת ועוד, ההבחנה המגדרית הקטגורית בנושא חובת הגיוס לקרבי בישראל פוגעת גם בנשים. שירות צבאי משמעותי, ופרט בתפקידים קרביים, הוא 'כרטיס הכניסה' כמו גם 'קרש קפיצה' של התקבלות למיינסטרים של החברה הישראלית. כך, על כל פנים, נהוג להתייחס אליו בשיחים התקשורתי והאקדמי בני ימינו. עצם השירות, כמו גם ההשלכות שלו על 'החיים באזרחות' הם 'פריווילגיות' השמורות לגברים. שוב, זהו 'המובן מאליו' של השיחים האקדמיים והתקשורתיים הנהוגים כיום. במידה וזה המצב, הרי שפריווילגיית החסינות ממנה נהנות כיום נשים, משמשת בעבורן (ולו מבלי משים) בחינת חרב פיפיות בשימה חסמים ומגבלות על מנעד התפקידים החברתיים בהם הן יכולות לממש עצמן הן בצבא והן באזרחות. כמובן, שבנוסף, העובדה שמנשים נמנעות דרגות החופש של גיוס לתפקידים קרביים מהווה הסללה מגדרית מצמצמת בעבורן ופגיעה עקרונית בערכי השוויון המגדרי ושוויון ההזדמנויות, ערכים שרבות מהן (שלא לומר מרביתן) מזדהות עימם להלכה.
על רקע זה, דווקא בשם קידום שוויון מגדרי אמיתי ודווקא על מנת להאבק בסקסיזם על שני מופעיו (הן זה המבנה 'גברים אמיתיים' ככאלה הצריכים להלחם ולהקריב עצמם 'משום טבעם המגדרי', והן זה המבנה 'נשים אמיתיות' ככאלה שמיומנויות וכישורים צבאיים 'אינם לפי טבען המגדרי') – אנו קוראים לשינוי 'המובן מאליו' של השיח המגדרי בסוגיית גיוס נשים לשירות קרבי בצה"ל. אנו דורשים שוויון חוקי ושוויון הזדמנויות שקופים למגדר מוחלטים בעניין זה! כלומר, גברים ונשים כאחד יגוייסו באופן עקרוני לכלל התפקידים הצבאיים. ואולם, יש להדגיש שגיוס זה יהא כמובן תחת סייג, שכל מתגייס ומתגייסת ידרשו לעבור מבחנים פיזיים מתאימים ולפי קריטריונים אחידים לגברים ולנשים. שוויון הזדמנויות בעניין זה אין פירושו לפיכך הורדת סטנדרטים בעבור מימושה של איזושהיא פנטזיה מגדרית. רק אלו שימצאו כשירים וכשירות יגוייסו בפועל.
עמדה כזו שמחייבת שוויון מגדרי אמיתי מזה ומקפידה על אי הורדת סטנדרטים וקריטריונים צבאיים מזה, אמורה להלכה להיות מאומצת על ידי החוגים השוויוניסטים והפמיניסטיים בישראל. ואולם, לדעתנו, החוגים הפמיניסטיים המזוהים עם רטוריקת 'השוויון המגדרי' אינם מעוניינים בפועל לקדם שוויון מגדרי אמיתי בעניין גיוס נשים לצבא (ממש כפי שהם אינם מעוניינים לממש שוויון מגדרי אמיתי בפועל בהקשרים רבים אחרים). הויכוחים העכשוויים סביב סוגיית מתן אפשרות לנשים נלהבות להתגייס לשריון רק ממחישים, לדעתנו, את האמביוולנטיות של הארגונים הפמיניסטיים. נדגיש – קריאה לאפשור גיוס של מספר נשים לטנקים על בסיס וולונטרי (ותוך דאגה לשלומן בעת מלחמה, להבדיל מהמובן מאליו באשר לחבריהן הגברים – הללו נדרשים כמובן להקריב עצמם בעת מלחמה) איננה חתירה מלאה, מפורשת וכנה למימוש אמיתי של שוויון מגדרי בשדה מהותי זה.
בין אם אתן ואתם תומכים בגיוס נשים לשירותים קרביים ובין אם לאו, אין ספק שהשתיקה של הארגונים הפמיניסטיים בנושא זה מעוררת תהיות: שמא 'שוויון מגדרי' בעבורם הינו אך כלי רטורי ופוליטי?! אנו קוראים לארגונים הפמיניסטיים להבהיר נקודה חשובה זו. דווקא מתוך מחויבותנו לשוויון מגדרי ומתוך הבנה שחסמים מגדריים מבניים משמעותיים לא יוכלו להתפרק ללא פירוק ההבניה המגדרית המפלה הן נשים והן גברים בסוגיית הגיוס לשירות קרבי, אנו קוראים לארגונים הפמיניסטיים לחבור אלינו בקריאה ברורה בעניין זה: גיוס לנשים ולגברים לכלל תפקידים הצבאיים באופן שוויוני ומלא כחובה אזרחית! (לאלו שעומדים בתהליכי ההכשרה המקצועיים ללא פשרות וללא הנחות).
באופן מעניין, בנוסף לחוגים הפמיניסטיים, שבניגוד למצופה מהם, אינם מבטאים עמדה ברורה בעניין זה, ישנם חוגים נוספים שנמצאים נעדרי כנות לגביו: הללו הם חוגים 'שוויוניסטים' המסמנים עצמם דווקא כ'אנטי-פמיניסטיים'. בשנים האחרונות ישנה פריחה של כוחות ביקורתיים ביחס ל'פמיניזם' , כוחות העושים גם הם שימוש ברטוריקה של 'שוויון מגדרי'. הללו הבינו זה מכבר שחלק מרכזי בפמיניזם אינו מקדם שוויון מגדרי, אלא נעשה לתנועה אנטי שוויונית מובהקת, כזו המקדמת אפליית גברים על-פי-רוב. ואולם, באופן מעניין, דווקא בשדה חברתי כה חשוב – השדה הצבאי, מקום בו אפליית נשים ואפליית גברים מתחזקות זו את זו הדדית באופן בוטה וצורמני – מחרישים כוחות 'השוויוניסטים האנטי-פמיניסטיים' אלה.
למעלה מזה, הללו המזהים עצמם דווקא עם 'שוויון מגדרי', מאמצים מפורשות, ככל שדברים אמורים בשדה הצבאי, ש'בעניין זה' הם מקבלים קטגורית את חלוקת התפקידים המגדרית ההיסטורית. לדידם, 'גברים הם לוחמים מטבעם' ואילו 'נשים אמורות להיות מחוץ לזירה הצבאית (על שלל המיומנויות, הכישורים והתגמולים שבה) 'מטבען'. חלקם אף מחיים את 'קוד האבירות' – אותו קוד מגדרי סקסיסטי ימי-ביינמי שבשמו שלחו עצמם גברים אל מותם בשדה הקרב (או נשלחו לשם על ידי אחרים בצר להם), ושבשמו גם כן הועידו נשים להיות דמויות פסיביות ומשניות – הן הפכו סמלית ל'פרס' של האביר. הפרסים בדמות פיתוח מיומנויות וכישורים צבאיים, כמו גם ההון הפוליטי, הסימבולי והכלכלי שנלווה לזירה זו – נותרו מחוץ להישג ידן. האירוניה פה היא כפולה: ראשית, הכוחות 'השוויוניסטים' הללו אינם שוויוניסטים (פרט, כמובן, לרטוריקה חלולה של 'שוויון מגדרי'). שנית, באמצם את חלוקת התפקידים המגדרית הם משמרים את האפליה הכפולה בעניין זה: הן את אפליית הגברים והן את אפליית הנשים. בכך הם חוברים למרבית הפמיניסטיות והפמיניסטים.
לסיכום, ברמה העקרונית אי-גיוס של נשים לשירות קרבי (תחת אותם תנאי גיוס ושירות של גברים) הוא אינו חוקתי ואינו דמוקרטי. חרף זאת, מרבית הכוחות הפוליטיים בישראל של ימינו אינם מעוניינים לקדם באמת גיוס נשים לכלל התפקידים הצבאיים, ובמובן זה הם אינם פועלים למיגור האפליה הכפולה המתבטאת בהסללה של גברים ושל נשים לתפקידים מוגדרים מצמצמים על בסיס שיוכם המגדרי ולא על בסיס כישוריהם ומאמציהם. מי מכן ומכם שמעוניין באמת בגיוס של נשים לכלל התפקידים בצבא, ומי שמבין שרק כך יפתחו דרגות חופש נוספות להללו בהמשך , צריך להיות טרוד מהברית הקיימת כיום, לדעתנו, בין הכוחות השונים שתיארנו – פמיניסטיים ואנטי-פמיניסטיים גם יחד. אלו גם אלו כך נדמה, מעוניינים ש'האדם שבטנק ינצח' (כל עוד הוא גבר. לא אישה). זה היה פוסט ראשון בנושא 'גיוס נשים לשירות קרבי – מבט ביקורתי' בסדרה בת שלושה פוסטים.
בהמשך נפרסם שני פוסטים נוספים לעניין זה: פוסט שני יעסוק בתרבות הגינוצנטרית (הממוקדת בנקודת המבט 'הנשית' ובנשים) שמהווה את התשתית ההיסטורית והרעיונית למיסוד הרעיון שגברים (להבדיל מנשים) אמורים לשמש כ'מגנים הטבעיים' של קולקטיבים הם, כמו גם של נשים זרות, תהיינה איכויותיהן אשר תהיינה (רעיון המתמצה במונח male disposability).
פוסט שלישי יעשה פרובלמטיזציה של השיח העכשווי ביחס לגיוס נשים לשירות קרבי, תוך שהוא מנתח את תצלובת הבריתות המורכבת בעניין זה בין שמאל לימין, בין פמיניסטיות/ים לבין אנטי פמיניסטים (הן מהזרם הדתי/חרדי והן מהזרם המזהה עצמו כחילוני ושוויוניסטי). וכמו כן נעמוד על אפליית הגברים המובנית בחוק הגיוס ופגיעה בזכויות יסוד שלהם.
יואב לוין
ד"ר עופר קצ'רגין
תלונת שווא בעבירת מין.
אחרי שהם גמרו לו את החיים והנשמה!!!
הפרקליטות ביטלה כתב אישום נגד אב שהואשם באונס בתו לאורך שנים!!!
תושב איזור המרכז זוכה (שלישי, 7.1) מעבירות מין בבתו בת ה-14 במשך שש שנים.
סנגוריו של האב ערכו מחקר תקשורת ואיכונים עצמאי שהפריך את הטענות, והציגו עוד בשלב החקירה תלונות שווא קודמות של האם הגרושה והבת, אבל הפרקליטות הגישה כתב אישום בלי לבדוק את ראיות ההגנה.
הפרקליטות הודיעה לבית המשפט כי היא חוזרת בה ומבטלת את כתב האישום, מבלי שהנאשם יידרש למסור את תשובתו אליו.
קרדיט: אתר פוסטה.
תלונות שווא – אמרנו?
הגרושה ובנותיה תפרו לאבא תיק על איום !
איום שלא היה ולא נברא, האבא הורשע וזוכה לחלוטין בבית המשפט המחוזי!
מה עם כתב אישום – נגד המעלילות?
קרדיט: אתר פוסטה.
בקפריסין לא היה אונס.
גילויים חדשים מתוך פסק הדין של בית המשפט הקפריסאי בנוגע למתלוננת השווא הבריטית שהורשעה בקפריסין.
כאן נחשוף את המניעים האנטישמיים והמיאזנדריים שעומדים בבסיס מסע התעמולה השקרי שמנוהל על ידי עורכי דינה והארגונים שהם מייצגים!
2 לינואר 2020, בית המשפט המחוזי בקפריסין הרשיע את מתלוננת השווא בכך שרקמה עלילה נגד 12 הנערים הישראלים, מספר ימים לאחר מכן, גזר עליה מאסר על תנאי וקנס כספי.
התקשורת המערבית כמו גם הישראלית נרתמה לקמפיין שמטרתו להוכיח שמתלוננת השווא אשר הורשעה, לא זכתה כביכול למשפט צדק וגם הורשעה שלא כדין.
זאת ועוד, בקמפיין השקרים אף טענו שהמעלילה עברה אונס קבוצתי כאשר רק בזכות הודעה שנלקחה ממנה בכוח תוך הפרת זכויותיה היא נאלצה/אולצה לחזור בה מההאשמה המקורית.
חשוב, לציין שאף אחד מהטיעונים לא היה מבוסס על ראיות אלא מדובר במניפולציה ודיסאינפורמציה שפורסמה על ידי עורכי דינה שהינם אמונים על הפצת הנרטיב הפמיניסטי המיזאנדרי באופן המזכיר ימים אפלים בהם אלפי גברים בארצות הברית עברו לינץ' ציבורי וקיפחו את חייהם על בסיס שמועות לא מבוססות ותלונות שווא של נשים.
בהיסטרית ההמונים הזו לקחו כאמור גם חלק עיתונאים ועיתונאיות מישראל, פעילות פמיניסטיות מוכרות וגברים מופנמי שנאה עצמית מיזאנדרית, עיתונים פמיניסטיים שונים לרבות ארגונים ממוסדים שלהן כגון איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ועוד.
כל זה נתמך גם על ידי להקה צבועה ודו פרצופית במיוחד של אבירים לבנים מהצד הדתי של המפה שתקפו את הנערים בעזרת טיעונים פסבדו מוסריים תוך שהם עושים עבור הפמיניסטיות את העבודה המלוכלכת של הכשרת השרץ המיזאנדרי האנטי גברי הזה.
השמועות הללו הופצו כ"חדשות" כאשר העיתונות פרסמה את "הסיפורים" של המעלילה במופעים חוזרים בהנחה שאם יחזרו על שקר מספיק פעמים הציבור יאמין שמדובר באמת.
מסע יחסי הציבור תוזמן היטב על ידי עורכי דינה של מתלוננת השווא. עם זאת, אף אחד מאותם מקורות חדשות בריטיים, מערביים וישראליים לא הצהיר או פרסם דבר שהיה קרוב למציאות.
עורכי דינה של מתלוננת השווא החלו להפיץ את השמועה שהיא לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין.
בית המשפט הקפריסאי ציין כי המתלוננת הייתה מיוצגת על ידי הקונסול הכללי הבריטי מהשגרירות האנגלית במדינה (וזאת בנוסף לעורך דין מקומי שהתפטר מייצוגה).
עורכי דינה הפיצו גם את השמועה שהיא "נחקרה" במשך 9 שעות.
מרישומי המשטרה הקפריסאית עולה כי הם חקרו את מתלוננת השווא ועימתו אותה עם הסרטונים שמוכיחים את חפותם של הנערים במהלך חקירה שנמשכה כשעה ו -45 דקות.
שמועה נוספת הופרכה כאשר הרישומים הוכיחו שהיא גם חתמה על הודאה במשטרה בנוכחות הקונסול הכללי הבריטי – מעמד זה ארך כרבע שעה.
אל מול מכונת השקרים הפמיניסטית המשומנת הזו התייצבה המדיה הקפריסאית ובמיוחד עיתון אחד שחשף את העובדות לאשורן במאמר שפרסם בקישור:
המאמר הזה מצטט במדויק את 70 עמודי פסק הדין של השופט, פסק דין בו הרשיע את מתלוננת השווא באשמת בדיית האונס, בכך ששיקרה למשטרה, רקמה עלילת זדון כנגד 12 נערים חפים מפשע, את המניעים נחשוף מייד.
לפניכם האמת:
המבוססת על עדויות מאומתות תחת שבועה (בניגוד להיסטריה ו"הפייק ניוז" בתקשורת הפמיניסטית המערבית) הוא כדלקמן:
מתלוננת השווא קיימה יחסי מין עם גברים (רבים), כולל אחד הנערים הישראלים שהחשיבה כ"חבר שלה", לפחות יומיים או שלושה לפני שקיימה יחסי מין עם אחד מהנערים הישראלים האחרים.
הדין וחשבון הרפואי מראה כי היו לה רמות ניכרות של קוקאין בדם – בדיקת דם זו נעשתה בבריטניה.
הדין וחשבון הרפואי חשף דנ"א משלושה גברים שאיש מהם לא התאים ל- DNA של הנערים הישראלים.
מסתבר שמתלוננת השווא הזמינה גם כמה מהנערים לחדרה במלון, השקתה אותם באלכוהול, כולל הנערים הקטינים, ואז ככל הנראה תחת השפעת הקוקאין והאלכוהול החלה לתקוף מינית את אחד הנערים.
"החבר שלה" שצילם את כל יחסי המין בהסכמתה, הקליט גם את התקיפה המינית שבוצעה על ידה כלפי אחד הקטינים בטלפון שלו.
היא אמרה לכמה מהבנים לעזוב כדי שתוכל להמשיך "לקיים יחסי מין" עם הקטין, לפחות מחצית מהבנים שהיא האשימה מעולם לא נכנסו לחדרה.
על פי הקלטת הוידיאו, היא הייתה האחראית הבלעדית על האירועים ושלטה ביד רמה בכולם והורתה לכל אחד מהנערים מה לעשות.
בניגוד לשקר ה"אונס", כפי שטענה מאוחר יותר מתוך זדון, היא לא רק שלטה באירוע אלא גם באקט המיני עצמו כאשר רכנה מעל הנערים בזמן קיום יחסי המין.
מאוחר יותר התברר לה ש"החבר שלה" בעצם תיעד אותה תוקפת מינית את הקטינים, לכן כדי להימנע מאשמות של אונס סטטוטורי (בעילה אסורה בהסכמה של קטין), היא ניגשה למשטרה והאשימה באופן יזום את הנערים באונס קבוצתי.
נציין כי נשים מערביות ובעיקר בריטיות מעודדות על ידי הממסדים השונים במדינותיהן לרבות הממשלות השונות להגיש תלונות שווא נגד גברים ונערים.
נשים שמגישות תלונות כזב לא עומדות לדין, בישראל נשים ישראליות המגישות עלילות זדון מוגנות מפרסום שמן, בבריטניה הן מקבלות פרסים על תלונות השווא, כגון תגמולים כספיים, שירותי תמיכה וקיימים אף ביטוחים כנגד אונס.
נשים המגישות תלונות שווא בישראל ובעולם המערבי חסינות לחלוטין מפני אחריות על פשעי מין שהן עשויות לבצע בגבר או בנער.
זה כולל גם מקרים שבהן נשים אלו רקחו עלילת זדון והגישו נגד הגברים והבנים תלונת שווא, בדומה לישראל שבה נשים אלו לא עומדות לדין כלל גם ממשלת בריטניה מעמידה עדיין מעט נשים כאלו לדין, מעט מידי.
מתלוננת השווא, אינה אלא תוצר מיזאנדרי של החברה הפמיניסטית המערבית שחינכה אותה, גידלה אותה וממשיכה לתמוך בפשעי המין של מפלצות מהסוג של מתלוננת הכזב הבריטית.
במקרה של מתלוננת השווא בקפריסין, "התקשורת הבריטית" מיהרה לדווח באופן שקרי ולעוות את העובדות תוך שהיא מגנה על השקרנית כאילו הייתה גרסתה של הממלכה הבריטית ותיארה את הנערים הישראלים, על ידי מיחזור של מוטיבים מיזאנדריים וסטריאוטיפים אנטישמיים תוך ניסיון לשלול את הלגיטימיות של בתי המשפט הקפריסאיים שהאינגריטי שלהם גבוה בהרבה מאלו של בתי המשפט הפמיניסטיים והמיזאנדריים במערב ובישראל ששופטים לא על בסיס עובדות ואמת אלא על פי מין.
אם ברשותך אברי מין נשיים, את מעל החוק; אם ברשותך אברי מין זכריים, אתה אשם גם אם הוכחה חפותך!
דבר זה טבוע עמוק לא רק בבריטניה אלא בכל התרבות המערבית עוד מתקופת ימי הביניים ומהעידן האפל.
בעיקר התרבות בבריטניה דומה מאוד במהותה לתרבות ה- Ku Klux Klan שעל בסיס תלונות שווא כאלו גרמה למותם של למעלה מ 4700 גברים בארצות הברית במהלך של 86 שנים, כ 75% מהם שחורים וכ 25% לבנים, באחת התקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה האמריקאית שבה שנאה על רקע גזעני שולבה עם מיזאנדריה וכוונה בעיקר כלפי גברים, בטח ובטח במהותה הרצחנית.
האשמות שווא על אונס שימשו בתקופה ההיא כדי להצדיק לינץ' בגברים, ממש כמו שבריטניה משתמשת באופן שגרתי באותם תירוצים כיום לרדיפת גברים.
ואם מדובר בגברים יהודים הרי זה משובח, מה שלא מנע ממופנמי האוטו אנטישמיות המיזאנדרית להצטרף למסע האנטישמי והמיזאנדרי הזה.
זה המצב לאשורו באירופה ובישראל שכן כפי שהראה החוקר האמריקאי ג'ון דיוויס זו המורשת הפמיניסטית וגם המקור ההיסטורי של הפמיניזם המודרני.
יואב לוין, מחלקת מחקר אבות למען צדק
גירושין – פוסט טראומה בקרב גברים ונשים.
גירושין, אובדן קשר משמעותי, מהווים את אחד האתגרים המורכבים ביותר בחיים.
גירושין ופרידה בפרט, מגבירים את הסיכון של האדם לפתח תסמיני מצוקה פסיכולוגיים שונים.
מחקרים מראים באופן ברור, שמדובר בגורם סיכון פוטנציאלי להתנהגות אובדנית.
על פי ה- SRRS גירושין נחשב לאחד מאירועי החיים המשמעותיים ביותר.
בראש הרשימה נמצא מותו של אדם קרוב ואהוב, בהתחשב במידע זה יש הטוענים שגירושין יכולים להוביל לאבחון של הפרעת דחק פוסט-טראומטית!
כן – זאת אינה בדיחה, פוסט טראומה.
בימים אלה, אנו פועלים לעניין גורמים שונים לחקור את הנושא ולהכיר רשמית, בגירושין במצבים מסוימים, כגורמים לפוסט טראומה.
מחקר תלונות שווא, המחקר ראה אור במסגרת פורום קהלת במרץ 2016 , מחקר אקדמי ישראלי לתופעת תלונות השווא בעבירות שבינו לבינה ועבירות מין.
ד"ר יואב מזא"ה מציג את תופעת תלונות השווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה ואת התייחסות המערכת המשפטית לתופעה זו.
תקציר המלצות המחקר:
לבטל את הנחיה 2.5 להנחיות פרקליט המדינה ובמקומה יש לקבוע כי במקרים שבהם נמצא כי מתלונן הגיש תלונת שווא, או שיש חשד ממשי לכך, תגיש הפרקליטות כתב אישום בגין מעשים אלה, למעט במקרים חריגים.
יש לקבוע כי אם הוגשה תלונת השווא עקב שידול מטעם עורך הדין של המתלונן, יוגש כתב אישום אף נגד עורך הדין.
יש לקבוע כי אדם המגיש תלונה על עברת מין או אלימות במשפחה, או מבקש צו נגד הנילון בעניינים אלה, יידרש להצהיר כי הוא מודע לכך שתלונת שווא היא עברה פלילית, ושאם יימצא כי מסר תלונת שווא יינקטו נגדו צעדים והוא יהיה חשוף לתביעה של הנילון בגין הנזקים שנגרמו לו.
יש לקבוע כי השתלמויות מקצועיות לשוטרים, לפרקליטים ולשופטים יהיו מאוזנות ויציגו למשתתפים הן תופעות של עברות מין ואלימות במשפחה והן תופעות של תלונות שווא בנושאים אלה.
יש לקבוע בחקיקה כי אם קבע בית משפט שאדם הגיש תלונת שווא, יהיה הנילון זכאי לפיצוי סטטוטורי מהמתלונן, ללא הוכחת נזק, בסכום שבין 70,000 ל-140,000 ש"ח.
יש לקבוע בחקיקה כי אם קבע בית המשפט שמתלונן הגיש תלונת שווא, יפורסם שמו במרשם שיהיה פתוח לעיון הציבור ויכונה "מרשם מתלונני השווא".
יש לקבוע בחוק פיצוי של 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק, שאותו יקבל הנילון אם המשטרה לא תמלא תוך זמן סביר את חובתה לבדוק את טענותיו.
קישור למחקר המלא:
אישה אחת – 12 תלונות שווא.
בקרוב – תביעה אזרחית נגד האישה שהעלילה 12 תלונות שווא על אונס! הבריטית אשר העלילה אונס נגד 12 ישראלים צפויה לחטוף תביעה אזרחית.
היעד שלנו – נשים ישראליות מעלילות יועמדו לדין .
התנגדות ליישום מסקנות וועדת 'שיפמן' .
וועדת שיפמן פרסמה את מסקנותיה לפני כשבע שנים, וועדה שלאחר שמיעת גורמים רבים מכל קצווי הקשת בתחום המצוי במחלוקת, הגיעו בסופו של דבר למסקנות ברורות והמלצה לה מתנגדת העמותה (היועץ המשפטי ומנהלי העמותה).
מסקנות הוועדה , להן ובכל הכבוד לא נדרש עומק משפטי ומקצועי רב: תמיכתם הכלכלית של ההורים בילדיהם חייבת להיעשות על בסיס שוויוני, לשון אחר: אסור שתהא על בסיס מגדרי כפי ההלכה הנוהגת היום בישראל.
אם כך, מה פשר התנגדות אבות למען צדק ויועצה המשפטי כותב שורות אלה?
וועדת שיפמן, הוציאה המלצה ליישום מסקנותייה, לפיה: יחס התמיכה הכלכלית ייעשה על פי יחס זמני השהות.המלצה זו משקללת ומכמתת השקעת ההורים בהסדרי הראייה והנוכחות בפועל ויישומם לתמיכתם הכלכלית.
אלא שלמעשה בהמלצה זו, גם טמון שורש הבעייה ולמעשה הנצחת העיוות והאפלייה המגדרית ועימם הפגיעה בילדי ישראל, באבות תוך המשך השחתתה המוחלטת של מערכת המשפט.
במה דברים אמורים:מזונות הילדים היוו ומהווים במאבקי הגירושין ואין לשון אחרת לתאר זאת: נכס מניב מזונות בעבור נשים, ככלל פוסקים בתי המשפט ובתי הדין כי על האב נטל המזונות. מי יותר מי פחות.
חלק ניכר ממאבק הגירושים, מושקע בהפחתתם (של המזונות) האב מבקש כמובן להקטינם והאם פועלת להגדלתם בכל אמצעי מבלי לבחול בתלונות שווא,מעצרים,מרכז קשר,הרחקת אבות.
ניסיון הזמן, שבעים שנה מקום המדינה, ועימם שינוי כללי המשחק של השנים האחרונות לכיוון יישום מסקנות וועדת שיפמן, קרי:גזירת קשר בין זמני השהות והנוכחות לגובה המזונות, קרי: זמני שהות ארוכים יותר בבית אחד ההורים יזכה אותו בדמי מזונות/או הפחתתם בהתאם.
יותר זמן בבית האב – פחות מזונות.יותר זמן בבית האם – יותר מזונות.
גישה זו ועימם הניסיון הנצבר, הביאו להעצמת המאבק, בוודאי שלא להפחתתו וכל זאת כמובן, בראש ובראשונה על 'חשבון הילדים'.
אל הטענות הקיימות של נשים רבות לפיהן: האבות פועלים בכל דרך להקטין מראית הכנסתם, על מנת שיושתו עליהם מזונות מופחתים.
התווספה טענה חדשה שאין לתארה אלא כחמורה ונוראה, לפיה:
הופכים אבות רבים "לפתע" לאבות נוכחים ואוהבים בחיי ילדיהם אך ורק לצורך אותה מראית עין של הפחתת המזונות.
זאת, תוך שלילה מוחלטת של הקשר הביולוגי האנושי והבסיסי בין אב לילדיו ובין הורה לילדיו.
כך, מועצמים המאבקים, ונדונות ביתר שאת השאלות: מי ההורה הנוכח, הטוב והמיטיב יותר בחיי הילד, באשר התמורה הכלכלית לכך מיידית בדמי מזונות.
תוך שכל צד אינו בוחל בכל אמצעי להכפיש ההורה השני ובוודאי שלא לקרבו לילדים ולסייע בידו להיות הורה נוכח ומיטיב ככל שניתן, תוך הכרה הדדית בחשיבות של שני ההורים לטובת הילדים.
באופן מדהים, לסוגיא זו, כבר מצא ונתן המחוקק דעתו ואף יצר פתרון בדמות תיקון לחוק ב – ס' 3א לחוק לתיקון דיני מזונות משפחה וכבר בשנת 1981.
שם נקבע, כי דמי המזונות ישולמו וייקבעו לפי יחס הכנסות ההורים מכל מקור שהוא ללא קשר למגדרם ובוודאי שלא על פי עיקרון האפלייה והטיית הדין הנוהגים היום בבתי הדין ובתי המשפט למשפחה.
לשון החוק: 3א. מזונות קטין (תיקון: תשמ"א) (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
אבות למען צדק ועימה הח"מ אוחזים במסמך היסטורי (תצהירו של ח"כ עקיבא נוף), יוזם ומחוקק התיקון.בתצהירו הנו מבאר כפי דברי ההסבר לחוק את הנובע ממנו ושוב: דמי המזונות ישולמו וייקבעו לפי יחס הכנסות ההורים מכל מקור שהוא ללא קשר למגדרם ובוודאי שלא על פי עיקרון האפלייה והטיית הדין הנוהגים היום בבתי הדין ובתי המשפט למשפחה.
הגיונה של החקיקה מעקר לחלוטין את המאבק על זמני השהות, המוטיבציה הנוראה להכפשות הדדיות, מתוך הנחה ברורה, שהורים כאפוטרופסים טבעיים חפצים ומאושרים בגידול ילדיהם.
זה אכן הכלל, הטבע האנושי וזו הביולוגיה.זה גם בסיס כבוד האדם וחירותו וזכותו הטבעית של כל הורה ללא הבדל דת גזע ומגדר לגדל ילדיו!!!
אותם מקרים חריגים בשני הצדדים הם אלו שצריכים אולי להגיע לבית המשפט ובוודאי שלא, הקביעה הגורפת לפיה רק אימהות מגדלות והאבות משלמים.
הנאחזים בסעיף 3 המפלה בטענת "הדין האישי" נוקטים בגישה גזענית, פוגענית, מוטה, המפרה את כל עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, המעידה על מערכת המשפט ויכולתה לאמר: צדק, שוויון, אי אפלייה ולעשות שנים על גבי שנים בדיוק – הפוך!
זאת, תוך פגיעה קשה וחמורה בילדינו ובכלל האבות בישראל כדי חתירה תחת יסודות המדינה כדברי בית המשפט העליון: באפלייה מתמשכת יאבד עם ותשבות ממלכה!
למעשה, אנחנו מציעים במקום לפנות לערוץ של דיונים אינסופיים לצורך מימוש המלצות וועדה שרק יעצימו את מאבקי הגירושין, הדרך הנכונה והפשוטה תהיה תיקון לחוק ולא כתיבת חוק חדש – ימחק סעיף 3 ויוותר סעיף 3א ובזה יסתיימו מלחמות הגירושין.
לסיכום: החוק תוקן וקיים עימנו כבר כמעט 40 שנה, חוק שוויוני והגון שיכל לעצור את טירוף הגירושין במדינת ישראל.
חוק ממנו מתעלמים בתי הדין ובתי המשפט למשפחה ובראש כולם בית המשפט העליון, תוך הפרת הדין, אפלייה מגדרית ודתית, גזענות ופגיעה שיטתית בחסרי הפה והמגן: ילדי ישראל.
ירון מידן , עורך דין.יועץ משפטי אבות למען צדק.
בתי יתומים אינם מגנים על ילדים, הם פוגעים בהם, לראשונה אי פעם, כל 193 המדינות החברות באו"ם הכירו רשמית כי בתי יתומים אינם מגנים על ילדים, הם פוגעים בהם וקראו לפרק באופן הדרגתי את הטיפול המוסדי ברחבי העולם.
האם בישראל שירותי הרווחה יפעלו בהתאם?
משרד הרווחה – מקדם אג'נדה הנוגדת את רצון הציבור!!
הוועדה המופיעה בכתבה, הורכבה מנשים בלבד!שוב, הפמיניזם מהווה שער כניסה ללהטב!!
הפעם הפקידים ברווחה (לא השופטים) עושים זאת שוב!
פקידי משרד הרווחה יכולים להיות אקטיביסטיים בנושאים שקרובים ללבם, בגדול הם מקדמים את תאוריות "המגדר ההזויות".
על אף שהנושאים נמצאים במחלוקת בציבוריות הישראלית, בלשון המעטה.
האג'נדה שלהן ברורה- קעקוע מבנה התא המשפחתי היסודי המסורתי, עוד נדבך, בדרך להשתלטות מלאה של אג'נדה הזויה על המדינה והחברה.
כמובן,
אבהות היא רק ללהט"ב,
כי מאבות טבעיים,
נשללת האבהות בתסקרי סעד הזויים.
אבות למען צדק
אתם לא תאמינו להחלטה הזאת בבגצ! ואם אתם סבורים שאתם עומדים בקריטריונים אתם מוזמנים לפנות אלינו, אם אכן אתם מתאימים נשמח להגיש עתירה ציבורית.
ביום חמישי 12/12/19 נפל דבר בישראל, אם אתה לא הורה משמורן, ופוגש את ילדיך במרכז קשר, הפוסט הזה מיועד עבורך:
1.מרכז קשר – מהווה פגיעה בזכויות הורים, פגיעה נפשית בלתי הפיכה בקטינים (כך בחוות דעת של משרד הרווחה שהוגשה לבית המשפט/ הדין) .
את האבא יצג עורך הדין ירון מידן מטעם עמותת אבות למען צדק.
■■■■■■■■■■■■■■■■
לפירוט המלא:
בעתירה נדרש בג"צ ליתן 4 צווים לבקשת המעררת.
מדובר בערעור על שתי החלטות זמניות של בית הדין הרבני אשר ליתן צו על תנאי הקובע לבטלן ולקבוע כי זמני השהות יהיו על פי תסקיר הרווחה שניתן לפני כחודש.
כמו כן, ליתן צו על תנאי המורה להעביר את הדיונים מבית הדין הרבני לבית המשפט למשפחה או לבית דין אחר או להורות על החלפת הרכב בבית המשפט הרבני הנוכחי.
זאת ועוד, להוציא צו בניים הקובע כי שתי החלטות זמניות של בית הדין הרבני יעוכבו עד למתן הכרעה סופית בעתירה ולקבוע כי זמני השהות יהיו על פי תסקיר הרווחה שניתן לפני כחודש.
ולאסור על בית הדין לדון בעניינה וזאת עד למתן הכרעה סופית בעתירה.
תקציר התיק : המערערת איבדה את המשמורת המלאה לטובת משמורת משותפת תוך שהיא מקבלת (לא משלמת) מזונות קטינים ובסופו של יום לטובת משמורת מלאה לאב ללא מזונות.
העילה לכך היא שרשרת אירועים בלתי פוסקת של מאות תלונות הדדיות בין בני הזוג בשנה לביה"ד.
בשל מספר אירועים שהתרחשו, בקשת האם למינוי אפרוטופוס לקטינים (גם לי גם לך לא יהיה) ופוליגרף משותף שעברו בניה"ז החליט ביה"ד בצעד נדיר לבטל את הסדרי הראיה של המערערת עם ילדיה, האם תפגוש את הילדים במרכז קשר וזאת עד לקבלת תסקיר רווחה מקיף אודות המשפחה.
העוררת ערערה על החלטת ביה"ד הרבני לביה"ד הגדול ומשאלו דחו את ערעורה הגישה עתירה לבג"צ.
העוררת יוצגה על ידי הסנגוריה הציבורית בפטור מלא מאגרה !
בעתירה שהוגשה ביום 21.11.2019 לבג"צ הוחלט לאור דחיפות העניין להעביר את הדיון להרכב של שלושה שופטים עוד הוחלט כי עותק מהתביעה יועבר ליועמ"ש לקבלת תגובתם אשר תציג גם את עמדת הרווחה. (חסרה)
ביום 8.12.2019 העבירו שירותי הרווחה תסקיר לביה"ד אשר אומץ על ידו ומשכך ניתנה החלטת ביה"ד ביום 10.12.2019 המקבל את התסקיר ומסקנותיו והמחזיר להם את הסדרי הראיה כפי שהיו עובר לתסקיר.
ביה"ד הודיע לבג"צ כי הוא רואה את הערעור כערעור שהתייתר וכן מפציר שוב בצדדים לנהוג לטובתם של הילדים.
ביום 12.12.2019 התקיים הדיון לאחר שבג"צ הודיעו כי הם מתעקשים לדון בעתירה.
שלא במפתיע פצח ראש ההרכב במונולוג המאשים את ביה"ד בכך שעכבו את תגובתם לעתירה וזאת עד לרגע האחרון למרות שמול עניו של בג"צ עמדה תגובת ביה"ד מנומקת והמסתמכת על תסקיר הרווחה שהוגש לפניה יומיים קודם לדיון ואשר אומץ על ידי ביה"ד.
היועמ"ש טענה כי מדובר בתיק חסוי ויש לסלק את הנוכחים מהאולם ראש ההרכב התעקש כי אין טעם בכך מאחר וכל הנאמר אינו קשור לתיק לגופו אלא להתנהלות ביה"ד.
בהחלטה קבע בג"צ קבע כי התיק ישאר פתוח וכי הצדדים רשאים למסור עדכון וכן היועמ"ש אשר יציג את עמדת הרווחה בעוד שלושה חודשים.
משכך אנחנו סבורים כי החלטה זו מלמדת כי ברור כי הרווחה מנהלת את ביה"ד ואת בתי המשפט למשפחה.
יחד עם זאת, ניתן לאמץ בחום מאחר ועמדת בג"צ בתיק מלמדת מספר דברים חשובים המשליכים גם על אבות בישראל – כפי שציינו בפתיח.
בניגוד לשקרים – גם הגבר צריך אישור מהאישה לגט!!! מה לא סיפרו לכם בכתבה?
עובדה: בישראל יש יותר מסורבי גט מאשר מסורבות!!! כך על פי פרסומי הנהלת בתי הדין הרבניים.
בניגוד לסילוף המציאות בכתבה:
427 סרבניות גט!!!
האם הסרבניות נשלחות לכלא?
האם הסרבניות משלמות – מזונות גבר?
האם הסרבניות משלמות את כתובתן לגבר?
האם הסרבניות נשללת מהן הזכות לרשיון נהיגה?
האם הסרבניות נשללת מהן הזכות לדרכון?
האם הסרבניות נשללת מהן הזכות לחשבון בנק?
בניגוד לשקרים – גם אישה יכולה לסרב גט, גם הגבר צריך אישור מהאישה לגט!!!
התעמולה של ארגוני הנשים לא עוצרת!!!
אם דקרה את בנה התינוק, מצבו קשה אם מעילוט שבצפון הודיעה כי פגעה בבנה הקטן ושהיא בעצמה פצועה. התינוק, כבן שנה, נדקר בצווארו ופונה לרמב"ם כשהוא מחוסר הכרה.
לעמותת, אבות למען צדק דרושים מתנדבים.
המודעה מנוסחת בלשון זכר, אך פונה לנשים ולגברים כאחד.
במסגרת הרחבת הפעילות, דרושים מתנדבים:
רכז מתנדבים.
רכז פניות הציבור.
מזכיר עמותה.
דרוש לוביסט ואיש יחסי ציבור.
פסיכולוגים לקבוצות תמיכה.
עורכי דין למחלקה משפטית בהקמה.
חונכים ללווי ויעוץ .
מתנדבים רהוטים השולטים בערבית, אנגלית, רוסית – דיבור/קריאה/כתיבה.
רואה חשבון מנוסה לתחום העמותות, לניהול הכנסות העמותה והדוחות השנתיים.
מכורי פייסבוק, המוכנים לתרום שעה ביום לקדם.
סטודנטים מתחומי החינוך, הטיפול, הפסיכולוגיה להנחיית קבוצות.
מומחי תוכן לאתרי אינטרנט ורשתות חברתיות.
ניתן ליצור קשר במספר דרכים:
באתר האינטרנט:
בהודעת ווטסאפ:
https://wa.me/17183040949
בדף הפייסבוק:
www.facebook.com/fathers4justice.israel
ממתינים ומצפים לפנייתך.
תושבת בקה אל גרבייה קיימה יחסי מין עם גברים וסחטה מהם אלפי שקלים.
תושבת בקה אל גרבייה המואשמת שהכירה גברים ברשת האינטרנט קיימה עימם יחסי מין ולאחר מכן איימה להפיץ את דבר מעשיהם לבני משפחתם ומכרים, ברשתות החברתיות.
גן ויצו בחולון – הגננת זרקה לפעוטות פלחי תפוחים על רצפת החצר והם אכלו ממנה כמו חיות".
גננת במעון ויצו יום בחולון השליכה פלחי תפוחים על רצפת החצר המלוכלכת, וביקשה מהפעוטות לאכול ממנה. הנהלת המעון: "ננקטו צעדים משמעתיים וחודדו הנהלים"
הרווחה בראשל"צ – שוב התבלבלו!!
בן 15 שנשלח בניגוד לרצונו לפנימייה – יחזור לבית אביו שירותי הרווחה הורו לשלוח את הנער לפנימייה, אביו יצא למאבק משפטי שבסופו ניצח.
לאחר מאבק משפטי: בן 15 שנשלח בניגוד לרצונו לפנימייה – יחזור לבית אביו
אובדנות גברים! 321 גברים מתאבדים בשנה….!!
רופא בכיר נוסף בסורוקה,
בן 57, התאבד.
התאבדות שלישית בבית חולים סורוקה.
הצטרפו לעצומה.
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1232010387000046&id=605618392972585
לגברים אין זכויות.
ראיון ברדיו גלי ישראל, חושפת לציבור גלי בת חורין בראיון עם יוני קאפח "מאבות למען צדק" את שידוע לנו זמן רב – לגברים אין זכויות בישראל וגברים גרושים חווים טרור מגדרי.
אבות למען צדק
חמישה לאחת, פער אובדנות מגדרי.
הצטרפו לעצומה – מניעת אובדנות גברים.
קישור לעצומה:
פער אובדנות מגדרי גדל לאחד לחמש ( 1:5) , על כל חמישה גברים מתאבדים, מתאבדת אישה אחת.
ובמה עוסק לדעתכם משרד הבריאות ומשרד הרווחה במסגרת "התכנית הלאומית למניעת אובדנות"?
במניעת אובדנות נשים!!
משרד הבריאות מדגיש בשנים האחרונות, כי נשים מנסות יותר להתאבד מאשר גברים, ג רים מתאבדים יותר – המסקנה ההגיונית…למנוע אובדנות נשים !!!
אבות למען צדק
אובדנות גברים בישראל, זעקת השבוע של רפאל בשארי עדיין מהדהדת, בכל שנה ישנם מאות רפאל אשר קולם אינו נשמע.
בשנתון משרד הבריאות לשנת 2019 המבוסס על נתוני 2016 (שאלה בפני עצמה 3 שנים אין נתונים?) מגלה לנו שקיימים 390 אירועי אובדנות בשנה בהערכת חסר של כ-25% (מקרי אובדנות שאינם מדווחים) .
321 גברים התאבדו, 69 נשים התאבדו, 82% מהמתאבדים הינם גברים, פער אובדנות מגדרי גדל לכמעט אחד לחמש ( 1:5) , על כל חמישה גברים המתאבדים מתאבדת אישה אחת.
מכאן לסוגיה אודותיה קיים ויכוח רב שנים, היקף האובדנות בקרב גברים גרושים, הדוח מגלה לנו ששיעור האובדנות בקרב הגרושים (רשומים במרשם האוכלוסין כגרושים) גבוה פי-7.2 יותר מרווקים ונשואים ומאידך במספרים המוחלטים קיימת סתירה מהותית – למרות הסתירה, משרד הבריאות טוען שיותר גרושים מתאבדים, חלק מהתשובה לסתירה נעוץ בהעדר פילוח בתת קטגוריה כגון: גבר בתהליך גירושין שמתאבד מופיע "נשוי" או "רווק" אם הוא לא התחתן, גרושים לא נשואים בשנית/לא בזוגיות, גרושים נשואים בשנית, נשואים בהליכי גירושין, גרושים ידועים בציבור, גרושים בזוגיות שאינה נישואין או כידועים בציבור ועוד.
השאלה, האם מדובר בגבר גרוש או רווק או נשוי אינה רלוונטית – מדובר במעל 300 גברים בשנה שאין עבורם מענה למצוקה ושולחים יד בנפשם – חובתנו לנסות להצילם, חובת משרד הבריאות לחדול להתעלם ולהתכחש לתופעת האובדנות בקרב גברים – הגיע העת להקים מרכזי סיוע לגברים במצוקה.
אבות למען צדק
שנתון משרד הבריאות:
עצומה – חותמים בקישור.
השבוע נחשפנו לזעקה של רפאל בשארי, מעל 300 גברים מתאבדים בשנה, לגברים במצוקה אין מענה בישראל, העצומה – דרישה להקמת מרכזי סיוע לגברים במצוקה.
אבות למען צדק.
חושפים את הפגיעה בגברים והאבות
כ-321 גברים מתאבדים בשנה, מרביתם גרושים או בתהליך גירושין, בתקשורת הישראלית אסור לפרסם שגבר מתאבד או מנסה להתאבד, האמתלה היא "אם נפרסם יתאבדו יותר".
גבר תלוי מגשר באמצע הכביש המהיר, אינו מספיק חשוב, אינו עניין.
גברים – במדינת ישראל אתם אפס.
נדחתה עתירה להוספת שם משפחת האם.בית המשפט העליון דחה בקשה לתיקונו של חוק השמות כך שאישה המעוניינת להוסיף לשם המשפחה של ילדה את שם משפחתה, לא תידרש עוד לקבל את הסכמת האב או לפנות לבית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי דיני החוקה מפקידים בידיו את הסמכות לבטל הוראות חוק רגיל המנוגדות לחוקי היסוד אולם אין לבית המשפט סמכות לתת צו שיפוטי המורה על תיקונה של חקיקה ראשית.
העתירה, תוקפת את הוראת סעיף 3 לחוק השמות, התשט"ז-1956 (להלן: חוק השמות), אשר קובע: "ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו.
היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים….".
העותרת טוענת כי הוראה זו לוקה בחוסר שוויון מובנה והינו מנוגד לערכים המוגנים על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
העותרת מפרטת וטוענת, כי אישה שבוחרת להיפרד מאב ילדה ומעוניינת, לאחר הפירוד, להוסיף לשם המשפחה של הילד את שם משפחתה שלה מתקופת נעוריה, נדרשת לקבל את הסכמת האב לתוספת זו.
באין הסכמה כאמור, נדרשת האישה לפנות לבית משפט בבקשה לשנות את שם הילד בהתאם. העותרת סבורה כי הפתרון של פנייה לבית משפט איננו פתרון ראוי למרות העובדה שעל פי רוב נאותים בתי המשפט להיענות לבקשת האישה.
לטענתה, פתרון זה כרוך בעלויות כספיות ובלחצים נפשיים אשר נובעים מהעמקת הקרע בין האישה לבין אבי ילדיה. בעטיים של כל אלו, נשים רבות ממאנות לעשות שימוש בפתרון זה.
ביהמ"ש העליון דחה את העתירה על הסף.
ראשית, אין בידינו לקיים ביקורת חוקתית על הוראת סעיף 3 לחוק השמות לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק השמות חוקק בשנת 1956; סעיף 3 לחוק זה, שבעניינו הוגשה העתירה, תוקן באחרונה בשנת 1990 – הכל עובר לחקיקתו של חוק היסוד. נוכח האמור, ברי הוא כי סעיף 3 לחוק השמות חסין מביקורת חוקתית לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כמצווה בהוראת סעיף 10 לחוק היסוד שעניינה שמירת הדינים הקיימים. שנית, הסעד שנתבקש על ידי העותרת – מתן צו שיפוטי המורה על תיקונה של חקיקה ראשית – אינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה. דיני החוקה מפקידים בידינו את הסמכות לבטל הוראות חוק רגיל המנוגדות לחוקי היסוד, אך אינם מאפשרים לנו להיכנס לנעלי הכנסת ולכתוב חוקים במקומה. הלכה היא עמנו מימים ימימה כי "אין מחוקק מבלעדי המחוקק, ולו לבד נתכנו עלילות החקיקה" (ע"פ 53/54 אש"ד מרכז זמני לתחבורה נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל). בית משפט זה לא ייתן אפוא צו עשה לרשות המחוקקת ויורה לה לתקן דבר חקיקה קיים על פי ראות עיניו ושיקול דעתו.
אשר על כן, המזור לקשיים שחווה העותרת – ובאלו הנני רחוק מלהקל ראש – מצוי בין כתליו של בית המחוקקים ולא כאן.
סוף דבר: העתירה נדחית.
בג"ץ 5442/19 עו"ד עינבל דקל סגמן נ' מדינת ישראל ואח'. ניתן ביום 25.11.19.
אישה אחת הגישה 12 תלונות שווא על אונס, בית המשפט בקפריסין קבע, הודאתה על עלילת השווא קבילה!
למזלם של הישראלים העלילה לא התרחשה בישראל, אחרת הם היו עדיין עצורים וארגוני הנשים היו דואגות יחד עם בתי המשפט למעצרם של החפים מפשע עד תום ההליכים.
מדינת ישראל נותרה אחת המדינות האחרונות בעולם המפלות בחקיקה אבות לילדים על בסיס מגדרי.
מקסיקו ביטלה את חזקת הגיל הרך,בית המשפט העליון במקסיקו ביטל את הסעיף בחוק דיני המשפחה, המעניק אוטומטית משמורת על ילדים צעירים לאמהות בתיקי גירושין (הקרוי בישראל חזקת הגיל הרך).
בית המשפט העליון במקסיקו קבע (ביום חמישי 22/11/2019 ) כי הסעיף המסדיר את משמורתם של ילדים מתחת לגיל 12 אינו חוקתי בגין אפלייה מגדרית
הפסיקה מבוססת על עקרון השוויון ועל טובת הקטינים. זאת ועוד נאמר בהחלטה שהסעיף בחוק פוגע ביכולתם של השופטים להפעיל את שיקול דעתם לטובת הקטינים ואת הנסיבות האינדיבידואליות של כל מקרה.
עוד נאמר בהחלטה, כי החזקה המוקדמת לטובת האימהות לא רק שאששה את הסטראוטיפים המגדריים המסורתיים, זאת ועוד אף סותרת את הדרישה הראויה למיגור התפיסה המסורתית של תפקיד האישה ומכשילה את מיגור התופעה.
(פורסם בוושינגטון פוסט)
אפליית נשים? מספרים לכם, מוכרים לכם שקרים על אפליית נשים בתעסוקה ובמשרות בכירות,בדקנו מה קורה במערכת המשפט.
בית משפט למשפחה, בבית המשפט למשפחה 61% הן נשים, מתוך 70 שופטים בבתי משפט למשפחה 43 מתוכן הן נשים.
פרקליטות המדינה, בפרקליטות המדינה 68% הן נשים, בדרג הניהולי הבכיר נמצאות 55% נשים.
רשות האכיפה והגביה, ברשות יש כ – 70% נשים בסגל הבכיר, רשמות הוצלפ במעמד שופט- 70% נשים .
תפנימו, האפלייה מזמן לא קיימת.
אלימות נגד גברים מצד נשים ביום המאבק באלימות נגד נשים!החל מהבוקר עת החל "יום המאבק באלימות נגד נשים" , החלו כלל רשויות המדינה במסע דמוניזציה הגברים בישראל.
פרקליטות המדינה פרסמה פוסט הסתה נגד הגברים.רשות האכיפה והגביה, הוסיפו חטא על פשע ומקדמת נרטיב מבית הפמינזם הרדיקאלי.
אבות למען צדק
https://www.20il.co.il/הפגנה-גדולה-נגד-גננות-וסייעות-מתעללות/
ידע הציבור, ויצו טוענות, כל אישה נמצאת בסכנת רצח מבין זוגה/בעלה! הן טוענות שהבנים שלי ושלכם הם רוצחים בפוטנציה!מה אתם אומרים/ות על זה?
בשנה מתאבדים -321 גברים המהווים 82% מהאובדנות בישראל.
מרביתם גברים גרושים או גברים בתהליך גירושין
בהתאם לנתוני משרד הבריאות מדובר בהערכת חסר של כ-25% חשוב לציין שגברים גרושים
מתאבדים פי 7.2 יותר.
למרות החלטת הממשלה 1091 משנת 2013 אשר תקצבה 55 מיליון שקל לחמש שנים
למניעת אובדנות
עדיין אין מענה לגברים במצוקה.
קישור לפרסומי משרד הבריאות:
https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/MTI/info/Pages/suicides.aspx
הקמפיין שמזהיר מפני רצח נשים מבוסס על נתונים מופרכים!
בהתחלה רק אנחנו אמרנו שהנתונים מופרכים, הצביעו עלינו שאנחנו מגזימים, נשים וגברים שלחו לנו הודעות נאצה איך אנחנו מעזים!!!
כעת, לא רק אנחנו אומרים זאת, בסוף השבוע גם מעריב העזו לפרסם כתבה המקעקעת את השקרים.
מוזמנים לקרוא, טביעות האצבעות שלנו מפוזרות על כל הכתבה 😁.
"יוצרים שינוי עבור הגברים והבנים"
יום הגבר הבינלאומי נועד לציין את התפקיד החיובי של הגברים בחברה ולהגביר את המודעות לנושאי בריאות, חברה, ומניעת אובדנות.
באבות למען צדק ובתנועות לזכויות הגברים נעסוק השנה בזכויות הגברים, בגברים כמודל לחיקוי כמעוררי השראה, אנו יוצאים בקריאה להעלאת המודעות לרווחת הגברים אשר מופלים בתחומים רבים.
הסלוגן השנה – "יוצרים שינוי עבור הגברים והבנים".
בנוסף, יום הגבר הבינלאומי הוא הזדמנות לאנשים בעלי מצפון ורצון טוב בכל מקום להעריך, לחגוג ולהוקיר את הגברים בחייהם ואת התרומה שהם נותנים לחברה לטובת הכלל.
השנה אנו מציינים באבות למען צדק את היום הזה בדגש על הזילות בחיי הגבר (The Didposabilty of Men). גברים רבים מקריבים את חייהם ובריאותם למען חברה טובה יותר, למען המשפחה שלהם, למען האישה והילדים. כתוצאה מכך גם איכות חייהם של גברים נפגעת. בחרנו להתמקד בכך ולהגביר את המודעת לאפליית הגברים בשני נושאים מרכזיים.
א. אפליית גברים ובנים במערכת הבריאות:
לגברים אין רפואה ייעודית, כ 70% מתקציב הרפואה מופנה לנשים, לעומת כ 30% לגברים.
אפליית גברים בביטוח רפואי, נשים מהוות 53%, גברים מהווים 47%, גברים מופלים ברפואה למשל בתחום סרטן הערמונית, תוחלת החיים של גברים נמוכה יותר, גברים מופלים במחקר רפואי, גברים מופלים בגיוס כספים, גברים נמצאים בסבירות של 37% יותר מנשים למות מסרטן, 56% יותר לפתח מחלה סרטנית לא תלוית מגדר, 67% יותר סיכוי למות מאותה המחלה, 75% מהמיתות בטרם עת כתוצאה מסיבוכי מחלות לב, הן של גברים.
גברים מובילים ב 72 מהקטגוריות המוות הידועות, רק בחמש נשים "מובילות" (לדוגמה, מסרטן שד ומסיבוכי היריון). גברים נמצאים במקום הראשון במוות מ-15 סיבות המוות המובילות בעולם.
ב. איכות ותוחלת חיים:
אחד מחמישה גברים ימות עד גיל 65, גברים חיים חמש שנים פחות מנשים בממוצע.
גברים מבקרים אצל רופא 31% פחות מנשים, 67% מהגברים סובלים מעודף משקל, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון כפול מנשים לפתח סכרת.
86% מההומלסים בישראל הם גברים, רובם בני פחות מגיל 50, % 38 מהגברים דיווחו על תופעות של דיכאון וחרדה אחרי לידה, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון גבוה פי שניים לפתח סכרת.
בנים מאובחנים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז פי שלושה יותר מבנות 13.2% לעומת 5.6%,
שלושה מכל עשרה גברים סובלים מהשמנת יתר מסוכנת.
יום הגבר הבינלאומי מהווה הזדמנות להשמיע קריאה למקבלי ההחלטות ולמעצבי דעת הקהל ,לפעול כנגד האפליה הזו.
בשלב ראשון, לטובת הגברים עצמם, ובשלב השני לטובת החברה, הקהילה ובמיוחד לטובת הנשים, הבנות, הבנים והמשפחה שבחיי הגברים.
"יוצרים שינוי עבור הגברים והבנים"
יום הגבר הבינלאומי נועד לציין את התפקיד החיובי של הגברים בחברה ולהגביר את המודעות לנושאי בריאות, חברה, ומניעת אובדנות.
באבות למען צדק ובתנועות לזכויות הגברים נעסוק השנה בזכויות הגברים, בגברים כמודל לחיקוי כמעוררי השראה, אנו יוצאים בקריאה להעלאת המודעות לרווחת הגברים אשר מופלים בתחומים רבים.
הסלוגן השנה – "יוצרים שינוי עבור הגברים והבנים".
בנוסף, יום הגבר הבינלאומי הוא הזדמנות לאנשים בעלי מצפון ורצון טוב בכל מקום להעריך, לחגוג ולהוקיר את הגברים בחייהם ואת התרומה שהם נותנים לחברה לטובת הכלל.
השנה אנו מציינים באבות למען צדק את היום הזה בדגש על הזילות בחיי הגבר (The Didposabilty of Men). גברים רבים מקריבים את חייהם ובריאותם למען חברה טובה יותר, למען המשפחה שלהם, למען האישה והילדים. כתוצאה מכך גם איכות חייהם של גברים נפגעת. בחרנו להתמקד בכך ולהגביר את המודעת לאפליית הגברים בשני נושאים מרכזיים.
א. אפליית גברים ובנים במערכת הבריאות:
לגברים אין רפואה ייעודית, כ 70% מתקציב הרפואה מופנה לנשים, לעומת כ 30% לגברים.
אפליית גברים בביטוח רפואי, נשים מהוות 53%, גברים מהווים 47%, גברים מופלים ברפואה למשל בתחום סרטן הערמונית, תוחלת החיים של גברים נמוכה יותר, גברים מופלים במחקר רפואי, גברים מופלים בגיוס כספים, גברים נמצאים בסבירות של 37% יותר מנשים למות מסרטן, 56% יותר לפתח מחלה סרטנית לא תלוית מגדר, 67% יותר סיכוי למות מאותה המחלה, 75% מהמיתות בטרם עת כתוצאה מסיבוכי מחלות לב, הן של גברים.
גברים מובילים ב 72 מהקטגוריות המוות הידועות, רק בחמש נשים "מובילות" (לדוגמה, מסרטן שד ומסיבוכי היריון). גברים נמצאים במקום הראשון במוות מ-15 סיבות המוות המובילות בעולם.
ב. איכות ותוחלת חיים:
אחד מחמישה גברים ימות עד גיל 65, גברים חיים חמש שנים פחות מנשים בממוצע.
גברים מבקרים אצל רופא 31% פחות מנשים, 67% מהגברים סובלים מעודף משקל, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון כפול מנשים לפתח סכרת.
86% מההומלסים בישראל הם גברים, רובם בני פחות מגיל 50, % 38 מהגברים דיווחו על תופעות של דיכאון וחרדה אחרי לידה, גברים בגיל העמידה נמצאים בסיכון גבוה פי שניים לפתח סכרת.
בנים מאובחנים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז פי שלושה יותר מבנות 13.2% לעומת 5.6%,
שלושה מכל עשרה גברים סובלים מהשמנת יתר מסוכנת.
יום הגבר הבינלאומי מהווה הזדמנות להשמיע קריאה למקבלי ההחלטות ולמעצבי דעת הקהל ,לפעול כנגד האפליה הזו.
בשלב ראשון, לטובת הגברים עצמם, ובשלב השני לטובת החברה, הקהילה ובמיוחד לטובת הנשים, הבנות, הבנים והמשפחה שבחיי הגברים.
תנועת אבות למען צדק, לרגל יום הגבר הבינלאומי.
אתה גבר?
יש לי חדשות בשבילך, אתה רוצח!
זה לא אני אומר, זה ויצו אומרת, או ככה לפחות משתמע מתרשים הזרימה שפורסם על ידי ארגון הנשים המפורסם.
אנחנו לא מדברים פה על פמיניזם ״רדיקלי״ אלא על ארגון נשים שמרני ו״מכובד״ שמודיע לנשים – לכל הנשים, שחייהן בסכנה כי הן בזוגיות עם גבר!
ההסתה, הדמוניזציה והשנאה כלפי גברים רק מחריפה מיום ליום.
המספרים לא מענינינים אף אחד.
על כל אשה שנרצחת נרצחים שמונה גברים, הרוצחים הם מיעוט זעום מהאוכלוסיה, ורוב קורבנותיהם הם גברים אחרים, אבל זה לא מפריע למסע השקרים, ההסתה וחליבת הכספים של ארגוני הנשים.
רק אתמול הסיתה מרב בטיטו בידיעות אחרונות לרצח גברים – ״בפני נשים הסובלות מאלימות עומדות שתי אפשרויות״ היא כתבה ״לרצוח או להרצח״.
באה ויצו וטוענת בפירוש שכל הנשים בזוגיות נתונות בסכנת מות.
מה הפתרון ידיעות אחרונות?
מה מציעה ויצו?
לרצוח את כל הגברים?
בניגוד לכותרת המחקר!!
בתקופת המחקר נרצחו 87 גברים ונרצחו 17 נשים , גברים נרצחו פי-5 יותר מנשים!!!
95% מהנדקרים בפלילים הם גברים!
פי 5 גברים נרצחים ביחס לנשים מדקירות!
כך נראית עבריינות מגדרית נגד גברים ולא אלימות נגד נשים!
המחקר הזה הוא מניפולציה – פקטואיד פמיניסטי חדש.
הכתבה והפסיאודו מחקר הזה הוא דוגמה קלאסית לנוכלות, לשרלטנות, לחוסר יושרה ולרמאות אקדמית. כל הרוע הזה נפל עלינו מכיוון שנכנסו לחודש ההסתה המיזאנדרי נגד גברים לקראת מה שמכונה יום המאבק באלימות נגד נשים. מכיוון שהמחקר הזה מראה בדיוק ההפך ממה שטוענים מחבריו אז איך בכל זאת מבצעים מניפולציה סטטיסטית וטוענים על שקר שהוא אמת ואמת שהיא שקר? ובכן, ראשית בונים על כך שרוב האנשים לא מבינים בתחום ואז משתמשים באפיסטימולוגיה פמיניסטית שמשעותה ראיה סלקטיבית של המציאות ובמידת הצורך גם שיפוצה. לפני שנחשוף את שיטות תעמולת השקרים שלא היו מביישים את הגרועות שבדיקטטורות נציין שמי שערך את המחקר הזה, כתב אותו והכין את הכתבה אינו אלא נוכל מדופלם. הבא נבין זאת.
ראשית, הכתבה טוענת שהתמותה בקרב נשים שנרצחו מדקירות גבוה פי ארבע מגברים באותה קטגוריה. זה לא רק שקר אלא שהתמונה הפוכה ופי חמש גברים נרצחים מדקירות מאשר נשים. אז איך מצליחים בכל זאת להעמיד את הקרקס הסטטיסטי הזה על הרגליים? ובכן, הכתבה מציינת את מספרן המדוייק של הנשים שמתו מדקירות שהוא 17 אבל לא מציינת את המספר המדוייק של הגברים אלא רק שמדובר ב 1%, דבר שיוצר מראית עין של מספר שבע עשרה מול הספרה 1.
אז למה זו מניפולציה ומדוע הם עושים זאת? ובכן, פשוט מהסיבה שלפי הכתבה האמורה נדקרו 8475 גברים, ברור שחלקם גם על ידי נשים, בעוד שאצל הנשים המספר עומד על 428 נדקרות, שוב על ידי נשים וגברים. מעבר לכך שההסתרה ואי פילוח הדוקרים הוא רמאות, שרלטנות ונוכלות בפני עצמה העניין הוא ש 1% של נרצחים משמעותו שמתו 87 גברים מול 17 נשים מדקירות סכין. וזה אומר אומר שגברים נרצחים פי חמש יותר מאשר נשים מדקירות דבר שדומה לאחוז הכללי של גברים שנרצחים פי ארבע מנשים. ובכן, לא הנשים הן הקורבנות העיקריות של האלימות אלא גברים. ואת נרטיב השטנה הפמיניסטי השקרי הזה יש לשלול. נחזור שוב, לא נשים אלא גברים מתים יותר מדקירות סכין.
הבא נבדוק עוד כמה מניפולציות. המחקר הזה אגב לא רואה בגברים בני אדם ראויים לחמלה שיש לעזור להם. דמם אינו שווה יותר מהביוב שזורם ברחובות. מדוע? משום שהוא בדק והתרכז בתופעה שולית יחסית של פחות מ 20 אחוז של הנרצחים והתעלם מ 80% כשגם כנראה מתוך זה אחוז מקרי הרצח בסכין הוא אפסי מול סוגי הרצח האחרים ואז קבע שהנפגעים העיקריים זה ה 20 אחוז ולא ה 80. שוב, זו שרלטנות ורמאות אינטלקטואלית של נוכלים. ומי קבע בכלל שדקירות זה הכי קשה? כשמפוצצים גבר באוטו עם לבנת חבלה זה פחות חמור? ואם מנקבים את הגבר במחסנית כמו מסננת עד שהוא נופח את נשמתו זה פחות חמור?
והינה עוד שקר נוסף. הפסיאודו מחקר הזה בחן כביכול תופעה שאינה אלימות נגד נשים. ולראיה העובדה ש 95% מהנדקרים הם גברים ופי חמש גברים נרצחים ביחס לנשים מדקירות. זו לא אלימות נגד נשים אלא עבריינות פלילית נגד אנשים, נגד בני אדם. הן לא נדקרו כולן כאן על רקע אלמ"ב שגם כך זה אחוז זעום מכלל הפשיעה אלא שעבור מפיצי התעמולה, מבחינתם דמן של נשים סמוק יותר. הדם של 95% מהנרצחים לא חשוב. מה שחשוב זה החמש אחוז. וזה כל הסיפור.
קישור למחקר:
הידעת?
הבן שלך אנס /רוצח בפוטנציה?
רק פמיניסטיות רדיקאליות מסוגלות להסתכל על ילד בן-6 ולחשוב "הנה אנס רוצח שרק מחכה להזדמנות שלו".
ארגונים פמניסטים רדיקאלים בישראל רוצים שתחשבו שאלימות במשפחה זה רק באשמת גברים.
הן גורמות לציבור בישראל להאמין שכל הגברים הם אנסים בפוטנציה, שרק מחכים להזדמנות שלהם, אלא אם כן הם יצהירו על עצמם כפמיניסטים, אז, אולי יש להם סיכוי קטן לא לאנוס.
הן לא רוצות שתדעו ש-נשים הן 50% מהבעיה.
הן לא רוצות שתדעו שנשים אלימות בדיוק כמו גברים.
הן לא רוצות שתדעו שנשים רוצחות בדיוק כמו גברים.
הן לא רוצות שתדעו שנשים אונסות.
והן מדקלמות "טובת הילד"
האלימות במשפחה של נשים בדמות תלונות שווא נמשכת.
האישה נתפסה בוגדת בבעלה והגבר נעצר והורחק מביתו.
בפעם הבאה שיספרו לכם שהנחיה 2.5 של הפרקליטות המונעת הגשת כתב אישום נגד מתלוננות שווא בוטלה – תחשבו פעמיים.
85% מתלונות הנשים על אלמ"ב הינן תלונות שווא , למרות זאת לא מוגשים כתבי אישום נגד נשים מעלילות.
כ-17 אלף גברים נפגעו השנה מתלונות שווא, נעצרו והורחקו מביתם, נפגע שמם הטוב, איבדו את הורותם.
ובישראל – אין תלונות שווא?
אתר העמותה:
דוד נחום, נרצח ב-65 דקירות סכין.
דרושה ענישה מרתיעה לאישה שרצחה את דוד נחום ב-65 דקירות סכין, דוד נחום ז"ל זעק לרחמים והיא ניגשה למטבח והביאה סכין נוספת והמשיכה במעשה הנתעב!
תקציר מכתב האישום:
הרוצחת נעלה את דלת הכניסה לדירה, נטלה מהמטבח סכין לחיתוך ירקות שאורך להבו כ-9 ס"מ, התקרבה לנרצח תוך שהיא מסתירה ממנו את הסכין והחלה לדקור באמצעותו את הנרצח בצווארו ובפניו, בכוונה לגרום למותו.
הנרצח שנפגע ודימם בשל הדקירות הרבות התחנן בפני הרוצחת שתחדל ממעשיה ותחוס על חייו וביקש ושתזמין לו אמבולנס, אולם הרוצחת לא שעתה לתחנוניו והמשיכה לדקור אותו, תוך שהיא אומרת לו כי בכוונתה להמיתו.
בעת שדקרה את הנרצח הבחינה הרוצחת, כי להב הסכין התעקם עקב הדקירות הרבות והיא ניגשה שוב למטבח ונטלה סכין בשר שאורך להבו כ- 10 ס"מ ושבה לדקור את הנרצח שעדיין היה בחיים וגרמה לו לחתכים עמוקים בצוואר, בפנים, בבטן, בחזה ובגב בכוונה לגרום למותו.
הרוצחת לא חדלה ממעשיה, עד שווידאה שהנרצח אכן אינו בחיים עוד ונפח את נשמתו.
באמצעות שני הסכינים הנאשמת דקרה את המנוח כ-65 פעמים בכל חלקי גופו בעיקר בפלג הגוף העליון, גרמה לו לחמישה פצעי דקירה וכן ל- 60 פצעי חתך מתוך כוונה ברורה להמיתו.
רצח מזעזע ונפשע, נדרשת ענישה מחמירה ולא הקלה עם הרוצחת, לא לאישפוז פסיכיאטרי ושחרור בתום 5 שנים.
אתר העמותה:
אמא למה?
בציבור הישראלי שיח בנושא אלימות נשים מעורר גיחוך, הרגילו אותנו באמצעות תעמולה מתמשכת להאמין שגברים אלימים ונשים הן קורבנות.
אלא שבעידן הרשתות החברתיות ההשתקה לא יכלה להמשך זמן רב, אלימות הנשים כלפי גברים וילדים צפה ועולה, קודם נחשפנו לאלימות כלפי פעוטות כולל רצח וכעת הנשים האלימות נחשפות.
לפניכם סרטון שפורסם בידיעות אחרונות , סרט מזעזע וקורע לב.
הגיע הזמן לטפל באלימות במשפחה ללא אפליה מגדרית.
אתר העמותה:
אם יש מושג משפטי שאני ממש אבל ממש מתעב זה המושג חֲזָקָה (פרזומפציה) .
מדובר במונח משפטי, לפיו יש להניח כנתון נכונותה של עובדה מסוימת, או קיומו של מצב עובדתי מסוים.
במילים של בני אדם – אקסיומה.
בגלל התיעוב שלי מהמונח ומההשלכות שלו החלטתי שלא אבחן במבחני לשכת עורכי הדין ולא אהיה עו"ד אחד.
האקסיומה הנבזית ביותר היא חזקת האבהות על פיה הילד של בני זוג שנולד לקשר הנישואין הוא ילדו של הבעל ולא של אדם אחר הרבנות מונעת את חקר האמת בנימוק המטומטם שרב בעילות אחרי הבעל והדין האזרחי "אימץ " בחום את הנבזות הזו.
למה אני קורא לאימוץ הזה נבזות ?
משום שהחזקה הזו מונעת מבתי המשפט למשפחה ומבתי הדין הרבנים להגיע לחקר האמת וההגעה לחקר האמת היא תכליתו של כל בית משפט בעולם בימינו יש בדיקות של ביולוגיה משפטית די אנ איי וכד' המצביעים בדיוק של 99.9% על אבהות או ששוללים אותה.
אני מאמין שטובת כל ילד לדעת מי הם הוריו גוברת על כל טיעון אחר.
השימוש באקסיומה כחסם בפני חקר האמת אינה ולא יכולה להיות מקובלת.
ב7 ביוני 2018 השופטת תמר סנונית פורר בתמ"ש 42271-05-13 חייבה גרוש במזונות קטינה בת 5.5 למרות שהגרוש דרש לקיים בדיקת אבהות זו נמנעה ממנו וכך יאלץ אותו גרוש לשלם מזונות עד גיל 21 למרות שלא הסכים להכיר באבהותו ללא בדיקה.
בעברי נתקלתי בשני מקרים דומים הראשון כאשר אם ברגע של כעס הטיחה באבי בנה שהוא אינו האב שנכנס ל"סרטים" כיוונתי אותו למעבדה שעוסקת בבדיקת רקמות והסתבר שהוא אכן אבי הילד.
לאדם אחר לא היה מזל כזה הוא עשה בדיקת רקמות לו ולילד הסתבר שהילד אינו בנו כשהציג את הראיות בבית המשפט למשפחה אצל השופטת שפרה גליק כעסה עליו ונזפה בו והיום אני מתבשר על מקרה דומה.
מי שירצה לראות את פסק הדין לדראון עולם מוזמן לפנות בפרטי למשפטן עופר אבידוב
אתר העמותה:
עוד מעשה נבזי של גרושה נגד אבי ילדיה!
פרסם : עורך הדין עדי כרמלי.
"עד שהוא התגרש הוא היה אדם נורמטיבי ושומר חוק, פתאום משום מקום הוא מצא עצמו נחקר בחשד לעבירות מין חמורות בבנו שלו.
קשה לתאר את מצבו הנפשי של אדם ברגע כזה ורעידת האדמה המטלטלת שעוברת עליו.
המלחמה שניהלנו לטיהור שמו , הובילה בשלב ראשון לסגירת התיקים וכעת לשינוי עילת הסגירה " מחוסר אשמה", אשר מנקה את שמו מכל רבב.
אתר העמותה:
ארגוני הנשים טוענות נגד החפצת נשים אם כך, מדוע שהאישה תשמור על זכותה לכתובה?
הגבר קונה את האישה ופודה אותה בכסף?
הרי העיקרון כאן אמור להיות שוויון והדדיות, אז כיצד זה נשים ממשיכות להתעקש על הכתובה?
נוסח הכתובה זו החפצת נשים ברורה, אם מדובר בכסף לנשים כנראה אין בעיה להחפיץ את עצמן.
מתברר שהאידאלים הפמיניסטיים נעלמים כשאר מדובר בכסף.
אסתר מרגישה שבעלה לא מתייחס אליה ורצתה טיפול זוגי, לכן פנתה לנעמ"ת, בסך הכל רצתה יחס מבעלה, שם סיפרו לה על "אסתר מגיע לי" .
דינה עורכת הדין סיפרה לה שטיפול זוגי זה נחמד אבל כדאי לה לשמוע על "אסתר מגיע לי", אז ככה.
מגיע לך לקבל את הילדים אוטומטית,
מגיע לך להחליט אם בעלך יראה את הילדים.
מגיע לך להחליט אם האבא יהיה במרכז קשר.
מותר לך להגיש תלונת שווא במשטרה.
מותר לך להעיף אותו מהבית.
מותר לך להשתמש בניכור הורי להגדלת המזונות.
מותר לך לך לסרב לגט.
מגיע לך מזונות ילדים גם אם הילדים רק אצל בעלך.
מגיע לך מזונות אישה.
מגיע לך מזונות ילדים בלי קשר לשכרך החודשי.
מגיע לך מזונות ילדים ובלי קשר לשכרו החודשי.
מגיע לך גם חצי מהדירה של אמא שלו שנפטרה.
"אסתר מגיע לי" לא יודעת מה לעשות.
אתר העמותה:
https://father4justice.org/
את הצלקות בנפשו של הילד קשה מאד לרפא. העצוב בכל הענין הוא שבתי המשפט למשפחה והרווחה הם אלו היוצרים את הניכור בישראל.
ניכור הורי מתקיים בחסות בתי המשפט למשפחה הרווחה וכמובן האמא, ניכור אבות והדרתם מחיי ילדיהם בהיקף של כ-4000 אבות בשנה באמצעות מרכזי קשר.
המנגנון היוצר את ההדרה מתקיים בחסות משרד הרווחה ובתי המשפט וקרוי – מרכז קשר.
בניגוד למקובל לחשוב בציבור מרכז קשר לא נועד לאבות אלימים אלא לענישת אבות הנמצאים בסכסוך גירושין.
שעה בשבוע לפגוש את הילד במשך חודשים רבים זה ניכור הורי בחסות מדינת ישראל, במיוחד כאשר מרבית המקרים מדובר באבות נורמטיבים.
בגירושין הסוגיה הכלכלית מורכבת ממספר נושאים מהותיים וכולם עוסקים בכסף והרבה.
חוק יחסי ממון בין בני זוג –
מחצית מכלל הזכויות הנצברות במהלך הנישואין יתחלקו בין 2 בני הזוג כגון קופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרן השתלמות, חסכונות, מניות ועוד, למעשה הצד החזק כלכלית ישפה את הצד החלש.
מרגע פקיעת הנישואין ואיזון המשאבים במקום תא כלכלי אחד נוצרים 2 תאים כלכליים שווים, אם 2 בני הזוג שווים כלכלית ההוצאה הכספית עבור כלכלת הילדים צריכה להיות שווה.
מקרקעין – מחצית מהדירה תתחלק שווה בשווה בין בני הזוג ללא קשר לחלק היחסי בהכנסה החודשית שבאמצעותו נרכש הנכס.
מאחר ובמרבית המקרים הגבר השתכר יותר וצבר יותר נכסים הוא "מפצה " את הגרושה על גידול הילדים והעדר קריירה כפי שהוסבר קודם (מחצית דירה וזכויות נצברות) , אם כך מדוע הגבר צריך להמשיך לממן את הגרושה באמצעות תשלום מזונות ילדים?
האם מדובר בכלכלת הילדים או גרסה חדשה של כלכלת הגרושה?
המחוקק קבע שיוויון בחלוקת הנכסים של המשפחה המתגרשת וגם קבע זאת בתחום מזונות הילדים בתיקון לחוק משנת 1981.
בשנת 81 הגיש עורך הדין וחבר הכנסת לשעבר עקיבא נוף תיקון לחוק , בתיקון לחוק נקבע "הורי הקטין חייבים במזונות במידה שווה ומכל מקורות הכנסה ללא תלונות בידי מי מוחזק הקטין".
בחוק לתיקון דיני המשפחה סעיף 3א , סעיף פשוט, צודק ושויוני.
עקביא נוף הפקיד תצהיר בידי היועץ המשפטי של עמותת "אבות למען צדק " המאשר את דבר התיקון וכוונתו.
המחוקק אמר את דברו וקבע שיוויון בחלוקת נכסיה של המשפחה הגרושה כולל בסוגיית המזונות, השיח סביב נוסחאות לתשלום מזונות כאלה ואחרות מנוגד לכוונת המחוקק.
את מזונות הקטין צריכים לשלם הוריו במידה שווה וללא תלות בידי מי מוחזק הקטין ומכל מקור הכנסה – החוק כלשונו הוא הפתרון האידאלי לכל העוולות בגירושין וכל פתרון אחר היוצר אינטרס שלילי מועד לפורענות.
אבות למען צדק
המשפחה, הנה הגרעין שממנו נוצרת חברה וממנו נוצר עם ישראל, פירוק המשפחה משמעותו פירוקה של מדינת ישראל – משפחה גרושה היא עדיין משפחה.
חזקת הגיל הרך וועדת שניט הם סימפטום ולא הבעיה האמיתית, חזקת הגיל הרך הינה אמצעי להדרת אבות, וועדת שניט יצרה המלצות פרו-פמיניסטיות.
התוצאה של 2 תהליכים אלה הינם החלשת התא המשפחתי, לכן המענה הנכון והכולל מחייב אותנו לכוון גבוה, במקום לעסוק בסימפטומים לטפל בבעיות.
עלינו לכוון גבוה, לא להאבק בסימפטומים אלא בבעיה ולקדם חקיקה במסגרת חוק יסוד שיקבע שמשפחה והורות הינם אוטונומיה וזכויות ההורים והילדים בלתי ניתנים לערעור (למעט בהרשעה הקשורה לפגיעה בילדים ).
אנו מכוונים לכך שיקבע בחוק וזאת בהתאם לזכות הטבעית והחוקתית כי להורים תנתן זכות שווה לגדל את ילדיהם , זכות שאינה ניתנת לערעור או לפגיעה על ידי מי מהצדדים או בהליך שיפוטי או כל ניסוח משפטי שיגדיר אוטונומיה הורית ומשפחתית.
ולסיום בתי המשפט למשפחה אינם המקום לעסוק בסכסוך משפחתי, התדיינות בסכסוכים משפחתיים תהיה כנהוג בחלק ממדינות העולם במרכז לישוב סכסוך כאשר ברירת המחדל הינה משפחה והורות ואפס סובלנות לפגיעה במשפחה או בזכויות ההורים (גם משפחה גרושה היא משפחה לילדים).
לפניכם מעט מזכויות הנשים בגירושין:
מסרבות לגט ללא סנקציות.
מקבלות מזונות אישה (עד הגט).
מקבלות כתובה.
מזונות ילדים.
לא משלמות מס הכנסה על מזונות ילדים.
מקבלות נקודות זיכוי עבור כל ילד בחזקתה.
מקבלות חצי שכר דירה מהגרוש (בממוצע 50%)
מקבלות הנחה בארנונה (למרות שהגבר משלם שכירות אחת וחצי)
מקבלות הקצבת מים לנפש (אם הגרוש רוצה הוא צריך לבקש את הסכמתה)
מקבלות מחצית מהבית המשותף.
מקבלת מחצית מהזכויות הסוציאליות.
מקבלת מחצית מהנכסים.
מגישות תלונות שווא.
מקבלת זכות אוטומטית להיות הורה משמורן.
אפליית נשים אמרתן?
צדק בתשלום מזונות (כלכלת הילדים) יתקיים ביום שהפסיקה תהיה בהתאם לאמור בסעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
"אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.מבלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."
הצעתה של השופטת למזונות מופחתים בנסיבות העניין משמעותה הודאה בכך שהגבר נאנס.
ומשמעותו של חוק המאפשר אונס גברים בידי נשים ומזכה אותן בפרס המזונות הוא עיוולת ורשעות מן המדרגה הראשונה.
למה הדבר דומה?
לאישה שנאנסה על ידי גבר ומחוייבת על ידי בית המשפט לשלם לו כסף.
חוק המחייב את הנפגע לשלם כסף לפוגע הוא לא רק סתם עיוולת שיפוטית ומוסרית אלא כזה שספק אם גם בסדום הגיעו לכך.
מייצגת : עורכת הדין מירית אנטבי
למה מיותרת?
סעיף 3א זועק שוויון, נחקק בשנת 81 וקיבל תוקף שנים רבות טרום הקמת הוועדה – אם כך מדוע אנחנו מבקשים את מימוש שיפמן (רעיון גרוע) כאשר 3א מונח לפנינו?
חשוב לזכור כי הלובי הפמיניסטי בכנסת/בוועדות הכנסת/באקדמיה/במשרד המשפטים הינן בעלות יכולת השפעה משמעותית מול יכולת מינורית של האבות, לכן הציפיה לתרגם את המלצות הוועדה לחוק שוויוני שואף לאפס, למעשה נסיון בעת הזו יהיה בכיה לדורות.
לענין הוועדה, הדרך בה בחרה וועדת שיפמן, מנציחה למעשה את העיוותים הקיימים היום במסווה של שינוי, יתכן שינוי מינורי אשר ישפיע על הורים במשמורת משותפת בלבד אשר מהווים מיעוט בקרב המשפחות הגרושות, המלצות הוועדה לא ישפיעו על מרבית מהמשפחות הגרושות כיום.
זאת ועוד, המלצות הוועדה סותרות את השוויון הנחרץ אשר מוגדר בסעיף 3א בחוק לתיקון דיני המשפחה הקובע נוסחה מאוד פשוטה.
"הורי הקטין חייבים במזונות במידה שווה ומכל מקור הכנסה ללא תלות בידי מי מוחזק הקטין".
הוועדה יצרה התנייה שאינה קיימת בחוק, התניה המגדירה את גובה המזונות כתלות בימי שהות, ובפשטות, ככל שהאמא תקטין את הקשר בין האב לילדיו יגדל תשלום המזונות לידי האם (תמריץ שלילי אשר יגדיל את תלונות השווא/מעצרים/מרכזי קשר )
היתרון המשמעותי בסעיף 3א נובע מביטול כל האינטרסים השליליים אשר קיימים בכל הפתרונות האחרים המוצעים.
התמריץ השלילי בהמלצות הוועדה יעודד נשים להקטין את ימי ההורות ובנוסף יעודד נשים לא לצאת לעבוד ו/או להקטין את שכרן (המצב כיום).
הדרך היחידה לייצר לשיוויון אמיתי הינה באמצעות תשלום מזונות הילדים באופן שווה בין ההורים וללא התניות שהינם פתח לסחיטה ו/או פתח להחלטות בידי השופטים.
מה הדרך המומלצת, סעיף 3א זועק שוויון, נחקק בשנת 81 וקיבל תוקף שנים רבות טרום הקמת הוועדה – אם כך מדוע אנחנו מבקשים את מימוש שיפמן כאשר 3א מונח לפנינו?
החוק לתיקון דיני משפחה, תוקן בשנת 81 , סעיף 3א מגדיר שוויון, למעשה זועק שוויון בתשלום מזונות, לכן האמא והאבא ישלמו כל אחד מהם מחצית מכלכלת הילדים מתוך חובתם כהורים ובזה נסתם הגולל על הסחיטה, חזקת הגיל הרך, תלונות שווא .
הרי אם מן דהוא רצה/תה שוויון כל שנדרש היה מחיקת סעיף 3 והשארת 3א .
אם עדיין לא השתכנעתם שהמלצות הוועדה מלאות חורים, הינה מספר בעיות מובנות בהמלצות הוועדה:
אין התייחסות לתשלומי מדור ואחזקת מדור .
חישוב כושר השתכרות שהינו רעה חולה גם היום בבתי המשפט ו/או הכנסה המחושבת מהברוטו ולא הנטו.
אין התייחסות לדמי טיפול (ילדים עד גיל 10).
הגדלת חובת המזונות עד גיל 21.
לא ניתן מענה לעלות הסעת הילדים במסגרת הסדרי ראייה.
לסיכום, אנחנו ממליצים לכם לבחון עניינית ולא להגרר לתעמולה של ארגוני הנשים, תעמולה אשר גרמה לכולם להאמין שהנוסחא של ימי שהות הן המדד הנכון והחוקי לגובה תשלום המזונות.
לכן בענין המזונות, הדרישה צריכה להיות ברורה, לבטל את סעיף 3 העוסק בדין האישי ולהותיר רק את סעיף 3א.
