אם יש מושג משפטי שאני ממש אבל ממש מתעב זה המושג חֲזָקָה (פרזומפציה) .
מדובר במונח משפטי, לפיו יש להניח כנתון נכונותה של עובדה מסוימת, או קיומו של מצב עובדתי מסוים.
במילים של בני אדם – אקסיומה.
בגלל התיעוב שלי מהמונח ומההשלכות שלו החלטתי שלא אבחן במבחני לשכת עורכי הדין ולא אהיה עו"ד אחד.
האקסיומה הנבזית ביותר היא חזקת האבהות על פיה הילד של בני זוג שנולד לקשר הנישואין הוא ילדו של הבעל ולא של אדם אחר הרבנות מונעת את חקר האמת בנימוק המטומטם שרב בעילות אחרי הבעל והדין האזרחי "אימץ " בחום את הנבזות הזו.
למה אני קורא לאימוץ הזה נבזות ?
משום שהחזקה הזו מונעת מבתי המשפט למשפחה ומבתי הדין הרבנים להגיע לחקר האמת וההגעה לחקר האמת היא תכליתו של כל בית משפט בעולם בימינו יש בדיקות של ביולוגיה משפטית די אנ איי וכד' המצביעים בדיוק של 99.9% על אבהות או ששוללים אותה.
אני מאמין שטובת כל ילד לדעת מי הם הוריו גוברת על כל טיעון אחר.
השימוש באקסיומה כחסם בפני חקר האמת אינה ולא יכולה להיות מקובלת.
ב7 ביוני 2018 השופטת תמר סנונית פורר בתמ"ש 42271-05-13 חייבה גרוש במזונות קטינה בת 5.5 למרות שהגרוש דרש לקיים בדיקת אבהות זו נמנעה ממנו וכך יאלץ אותו גרוש לשלם מזונות עד גיל 21 למרות שלא הסכים להכיר באבהותו ללא בדיקה.
בעברי נתקלתי בשני מקרים דומים הראשון כאשר אם ברגע של כעס הטיחה באבי בנה שהוא אינו האב שנכנס ל"סרטים" כיוונתי אותו למעבדה שעוסקת בבדיקת רקמות והסתבר שהוא אכן אבי הילד.
לאדם אחר לא היה מזל כזה הוא עשה בדיקת רקמות לו ולילד הסתבר שהילד אינו בנו כשהציג את הראיות בבית המשפט למשפחה אצל השופטת שפרה גליק כעסה עליו ונזפה בו והיום אני מתבשר על מקרה דומה.
מי שירצה לראות את פסק הדין לדראון עולם מוזמן לפנות בפרטי למשפטן עופר אבידוב
אתר העמותה:
