אב העביר לבתו זכויות בדירה, בית המשפט ביטל את ההסכם לאחר מותו.
השופט מתח ביקורת על התובעת והנתבעת: ״המקרה שבפני הוא מקרה קלאסי לכך שבני משפחה פועלים אחד כנגד השני, מטילים דופי באיש מבוגר, מטילים בו רפש, מוכנים לעשות הכל, כולם, ללא יוצא מן הכלל, ניסו לנצל את חולשתו, מצוקתו ותלותו של המנוח, על מנת להשיג אינטרסים אישיים״.
אב העביר לבתו זכויות בדירה, בית המשפט ביטל את ההסכם לאחר מותו, אלמנת הנפטר, תבעה את בתה לביטול הסכם עליו חתם אביה לאחר שנקבע כי האב סבל מדמנציה ולא היה כשיר.
האם והאב נישאו בשנת 1964 והביאו לעולם ששה ילדים. הנתבעת היא בתם המשותפת, בשנת 1990 ירש האב דירה מאביו המנוח וכשבע שנים לאחר מכן בני הזוג הרסו אותה ובנו תחתיה בית.
בשנת 2011 חתם האב על תצהיר בו העביר לבתו חצי מזכויותיו בבית. שנתיים לאחר מכן נחתם הסכם בין האב לבין האם לפיו הוא יעביר לה 50% מזכויותיו בבית.
בשנת 2012 חזר בו האב מהתצהיר וקבע כי הוא לא מעביר את הזכויות לבתו. הוא הסביר כי סבר שהוא חותם על מסמך אשר מאפשר לבת לבנות 60 מ"ר באדמה שצמודה לבית וכי לא העלה בדעתו כי הוא מעביר את הזכויות שלו בבית. בהמשך שינה שוב את דעתו והצהיר כי הוא מאשר את העברת הזכויות אך לאחר מכן חזר בו שוב.
בשנת 2014 הגישה האם תביעה נגד בתה בה דרשה להצהיר על בטלות ההסכם, תוך כדי ההליך נפטר האב.
האם טענה כי במועד החתימה האב סבל מבלבול, חוסר אוריינטציה, בעיות משמעותיות בזיכרון וכן לא זיהה את בני משפחתו ועל כן הוא לא היה כשיר לחתום.
הנתבעת טענה כי אביה היה כשיר ורצה להעניק לה זכויות בבית מכיוון שהיא הילדה היחידה שלא היו לה נכסים ולא הייתה ״מסודרת״. היא ציינה כי אמה חתמה מול האב ב-2013 על הסכם המעניק לה זכויות בבית והדבר סותר את טענתה שכבר ב-2011 הוא לא היה כשיר.
השופט מחמוד שדאפנה קיבל את התביעה לביטול הסכם משנת 2011 שהגישה אם נגד בתה. האם טענה כי בעלה המנוח, אביה של הנתבעת, חתם על ההסכם כשסבל ממצב קוגניטיבי ירוד והיה בלתי כשיר. הבת הכחישה את הדברים. השופט קיבל את חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט שמצאה כי בזמן החתימה האב סבל מדמנציה.
אבות למען צדק.
