רצח בישראל

התופעה של רצח יש לה בהחלט היבט מגדרי. וזה הרעיון שערך חיי גברים שווים פחות, בעיקר בעיני הגברים עצמם.

גברים עושים כמעט הכל על מנת שלא לרצוח נשים אך יש להם פחות בעיה לרצוח גברים אחרים. זו מעיקרה האבירות הגברית, לפעמים יש גברים שסורחים אך הם נענשים וזה עדיין היוצא מהכלל ולא הכלל.

העניין הוא שגברים לא נולדו ככה. זה תוצאה של חינוך ומכאן הסללה. הנתונים מלמדים שרוב הגברים רוצחים אך גם רוב הנרצחים הם גברים. לא אכנס לדיון מי אחראי על ההסללה הזו, יותר או פחות, למרות שמחקרים בתחומים שונים נותנים תשובה מוחצת לכך, אך אציין שבשורה התחתונה זה כלל לא משנה כי התוצאה זהה.

והתוצאה היא שערך חיי גברים שווה פחות וערך חיי הנשים שווה יותר. התוצאה היא שיש לנו אפס חמלה לגברים וכל החמלה הולכת לנשים. זו מידת סדום כי זה לבלבל בין הסוס לרוכב ובין סיבה לתוצאה. זה כמו להגיד שלא מעניין אותי האלימות הכרוכה במילת נשים כי מי שמקדם ומבצע את זה הן נשים (יש מחקרים על זה והכל פורסם בעיתונות)

קארן סטרוהאן, אישה ממובילות התנועה לזכויות גברים, אמרה פעם שאנחנו מזהים מיזוגניה גם כשהיא אינה קיימת אבל אנחנו מתעלמים ממיזאנדריה גם כשהיא מכה בנו כמכת פטיש. השיח סביב רצח נשים ורצח בכלל מסיבה זו הוא מיזאנדרי מעיקרו כי היא עוסק בהאשמת הקורבן, הגברי ולא הנשי. וחוק האיזוק האלקטרוני לכן הוא הפאן המעשי של המיזאנדריה הזו.

ולענין הסטטיסטי:

46 תיקי רצח בסך הכל
34 מתוכם רצח גברים
12 מתוכם רצח נשים
74% מהנרצחים גברים
16% מהנרצחים נשים

חלוקה לפי מגדר:
12 נשים סך הכל
8 בפלילי
1 מתוך השמונה בידי אישה
1 מתוך השמונה בידי בן זוג

4 אלמ”ב בידי בן הזוג
גברים
34 בסך הכל
1 אלמ”ב דרגה ראשונה בידי אח
33 עבריינות גברים

רוב הרוצחים גברים אבל גם רוב הנרצחים גברים, נשים אינן הקורבן העיקרי של רצח במדינות ישראל.

הן המיעוט ובאלמ”ב, רק 33% מתיקי הרצח של נשים זה אלמ”ב ומסך כל תיקי הרצח גברים ונשים 8.7% זה אלמ”ב ו 91.3% זה עברייני.

רצח באלמ”ב הוא תופעה זניחה. אנחנו אובססיביים לגבי 8.7% של הרציחות אבל מעניין אותנו כקליפת השום ה 91.3% של הרצח!!!!

וזה מראה את סולם האמפתיה או שרשרת המזון של החמלה, אפס חמלה לגברים; אפס חמלה לנפגעי רצח פלילי ועוד לא דיברתי על זה שמעל חצי מזה נרצחים בחברה הערבית.

רצח זה בעיקר תופעה שפוגעת בגברים ולא נשים ולכן כולם מפהקים כשגברים נרצחים.