אחת התופעות הגלובליות השקטות בארבעים השנים האחרונות, הינה התרחקות של קבוצות הגיל הצעירות מן הנוהג הכמעט-אוניברסלי להינשא.
מחקרים מציגים מארג של סיבות לתופעה:
- עלייה בהשכלה ובתעסוקה של נשים המאפשרת יותר עצמאות כלכלית ורגשית ופחות התמחות בעבודות בית וצרכנות.
- אינדיווידואליזציה גוברת של נישואים ופירוק מיסודן של נורמות נישואים כמו מונוגמיה.
- עלייתו של “קפיטליזם רגשי” .
- מודלים כלכליים ופוליטיים של חליפין והון משפיעים יותר ויותר על יחסים אישיים.
- פיצול של נישואים וילודה והכרה חברתית וממסדית גוברת במגורים משותפים וביחסים ללא נישואים באופן כללי.
- חובות תופחים בגין שכר לימוד אוניברסיטאי ועלייה ביוקר המחיה הגורמים לדחיית הנישואים במיוחד בקרב העניים, לעיתים לעד.
- צמצום בעבודות הייצור עבור אנשים משכילים פחות, שהופך אותם לפחות אטרקטיביים בשוק הנישואים.
- תנועה של שאיפות קיומיות בסיסיות לכיוון של מימוש עצמי והעדפת האוטונומיה – המועצמת על ידי הנטייה העכשווית לאגירה שמובילה תרבות הצריכה – על פני הקמת משפחה.
מעקב אחר מגמות בדפוסי הנישואים הוא חשוב משום שעל אף העלייה בשיעורי המגורים המשותפים ללא נישואים במגוון מדינות עשירות, משפחות, המקבלות את תוקפן החוקי מקשרי נישואים מוכרים ציבורית הן עדיין יחידות הליבה של הסדר החברתי והכלכלי ברוב
החברות בנות זמננו.
זהו לבטח המצב בישראל, שבה לאורך השנים היו שיעורי הנישואים גבוהים מברוב המדינות המפותחות, זיהוי
מגמות של נישואים וגירושים מסייע לנו אפוא להבין דפוסים מתפתחים של עוני, אי- שוויון, תעסוקה, רווחה ובריאות.
מבחינה היסטורית, הישראלים נישאו בשיעורים גבוהים יחסית למדינות מפותחות אחרות,והחברה הישראלית נהנתה מהפירות של הנורמה הזאת. אלמלא רמות הנישואים הגבוהות,אי-השוויון היה כפי הנראה גבוה יותר, תוחלת החיים הייתה נמוכה יותר והאנשים היו
מאושרים פחות.
בכל ארבע תת-האוכלוסיות הדתיות בישראל, הן נשים והן גברים חוו ירידות ניכרות בשיעור הנישואים הכולל באותן שנות טרום-קורונה.
כעת מפרסם פרופ’ אלכס וינרב מחקר במסגרת מרכז טאוב העוסק ב- מגמות עכשוויות בנישואים וגירושים בישראל. אלכס הינו חבר במחלקה לסוציולוגיה והיה מנהל התכנית לתואר ראשון בתחום בריאות וחברה באוניברסיטת טקסס, לפני כן שימש וינרב כמרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים – קישור בהמשך.
אבות למען צדק.