גילויים חדשים מתוך פסק הדין של בית המשפט הקפריסאי לגבי מתלוננת השווא מקפריסין והמניעים האנטישמיים והמיאזנדריים שעומדים בבסיס מסע התעמולה השקרי שמנוהל על ידי הפמיניסטיים והארגונים שהם מייצגים!
ב- 2 לינואר 2020, כאשר בית המשפט המחוזי בקפריסין הרשיע את מתלוננת השווא בכך שרקמה עלילת דם כנגד 12 הנערים הישראלים ולאחר חמש ימים גזר עליה מאסר על תנאי וקנס כספי, התקשורת המערבית כמו גם הישראלית התפוצצה עם סיפורים סנסציוניים על האופן בו מתלוננת השווא לא זכתה כביכול למשפט צדק, גם הורשעה שלא כדין, ולמעשה עברה אונס קבוצתי כאשר רק בזכות הודעה שנלקחה ממנה בכוח תוך הפרת זכויותיה היא נאלצה/אולצה לה לחזור בה מההאשמה המקורית.
חשוב, לציין שאף אחד מהדברים הללו לא היה מבוסס על ראיות עובדתיות אלא שמועות זדון שהופצו על ידי עורכי דינה שאינם אלא אמונים על הפצת הנרטיב הפמיניסטי המיזאנדרי באופן שמזכיר ימים אפלים בהם אלפי גברים בארצות הברית עברו לינץ’ ציבורי וקיפחו את חייהם על בסיס שמועות לא מבוססות ותלונות שווא של נשים.
בהיסטרית ההמונים הזו לקחו כאמור גם חלק עיתונאים ועיתונאיות מישראל, פעילות פמיניסטיות מוכרות וגברים מופנמי שנאה עצמית מיזאנדרית, בטאונים פמיניסטיים שונים לרבות ארגונים ממוסדים שלהן כגון איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ועוד. כל זה נתמך גם על ידי להקה צבועה ודו פרצופית במיוחד של אבירים לבנים מהצד הדתי של המפה שתקפו את הנערים בעזרת טיעונים פסבדו מוסריים תוך שהם עושים עבור הפמיניסטיות את העבודה המלוכלכת של הכשרת השרץ המיזאנדרי האנטי גברי הזה.
השמועות הללו הופצו על ידן כ”חדשות” כאשר העיתונות פרסמה את “הסיפורים” שלה רק על בסיס מחזור הרכילות הזו בכתבות חדשות פעם אחר פעם. כל זה היה מתוזמן היטב על ידי עורכי דינה של מתלוננת השווא. עם זאת, אף אחד מאותם מקורות חדשות בריטיים, מערביים וישראליים לא הצהיר או פרסם דבר שהיה קרוב באמת למציאות של מה שקרה בפועל.
לדוגמא, עורכי דינה של מתלוננת השווא החלו להפיץ את השמועה שהיא לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין. בית המשפט הקפריסאי ציין נכון כי המתלוננת הייתה מיוצגת על ידי הקונסול הכללי הבריטי מהשגרירות האנגלית במדינה (וזאת בנוסף לעורך דין מקומי שהתפטר). דוגמא נוספת, עורכי דינה הפיצו גם את השמועה שהיא “נחקרה” במשך 9 שעות. מרישומי המשטרה הקפריסאית עולה כי הם חקרו את מתלוננת השווא ועימתו אותה עם הסרטונים שמוכיחים את חפותם של הנערים במהלך חקירה שנמשכה כשעה ו -45 דקות. שמועה נוספת הופרכה כאשר הרישומים הוכיחו שהיא גם חתמה על הודאה במשטרה בנוכחות הקונסול הכללי הבריטי. מעמד זה ארך כרבע שעה. אל מול מכונת השקרים הפמיניסטית המשומנת הזו התייצבה המדיה הקפריסאית ובמיוחד עיתון זה שהביא את העובדות לאשורן במאמר שפרסם (בקישור)
המאמר הזה מצטט במדויק את פסק הדין של השופט בן 70 העמודים, ובו מצא את מתלוננת השווא אשמה בבדיית האונס, בכך ששיקרה למשטרה, רקמה עלילת זדון כנגד 12 נערים חפים מפשע כאשר את המניעים נבין מייד. הסיפור שמתגלה, המבוסס על עדויות מאומתות תחת שבועה (בניגוד להיסטריה ו”הפייק ניוז” בתקשורת הפמיניסטית המערבית) הוא כדלקמן:
מתלוננת השווא קיימה יחסי מין עם גברים (רבים), כולל אחד הנערים הישראלים שהחשיבה כ”חבר שלה”, לפחות יומיים או שלושה לפני שקיימה יחסי מין עם אחד מהנערים הישראלים האחרים. הדו”ח הפתולוגי מראה כי היו לה רמות ניכרות של קוקאין בדם. בדיקת דם זו נעשתה בבריטניה. הדו”ח של הפתולוג הראה גם דנ”א משלושה גברים שאיש מהם לא התאים ל- DNA של הנערים הישראלים.
מסתבר שמתלוננת השווא הזמינה גם כמה מהנערים לחדרה במלון, השקתה אותם באלכוהול, כולל הנערים הקטינים, ואז (ככל הנראה תחת השפעת הקוקאין והאלכוהול) החלה לתקוף מינית את אחד הנערים. “החבר שלה” (שצילם את כל יחסי המין – מטבע הדברים בהסכמתה) הקליט גם את התקיפה המינית שבוצעה על ידה כלפי אחד הקטינים בטלפון שלו. היא אמרה לכמה מהבנים לעזוב כדי שתוכל להמשיך “לקיים יחסי מין” עם הקטין. לפחות מחצית מהבנים שהיא האשימה מעולם לא נכנסו לחדרה.
על פי הקלטת הווידיאו, היא הייתה האחראית הבלעדית על האירועים ושלטה ביד רמה בכולם והורתה לכל אחד מהנערים מה לעשות. בניגוד ל”אונס”, כפי שטענה מאוחר יותר מתוך זדון, היא לא רק שלטה באירוע אלא גם באקט המיני עצמו כאשר רכנה מעל הנערים בזמן קיום יחסי המין. מאוחר יותר התברר לה ש”החבר שלה” בעצם תיעד אותה תוקפת מינית את הקטינים, ולכן, כדי להימנע מאשמות של אונס סטטוטורי (בעילה אסורה בהסכמה), היא ניגשה למשטרה והאשימה באופן יזום את הנערים באונס קבוצתי.
נציין כי נשים מערביות ובעיקר בריטיות מעודדות על ידי הממסדים השונים במדינותיהן לרבות הממשלות השונות להגיש תלונות שווא נגד גברים ונערים. נשים שמגישות תלונות כזב לא מוענשות, בארץ נשים ישראליות שמגישות עלילות זדון מוגנות מפרסום שמן, בבריטניה הן מקבלות אף פרסים על תלונות השווא, כגון תגמולים כספיים, שירותי תמיכה וקיימים אף ביטוחים כנגד אונס. נשים שמגישות תלונות שווא בישראל ובעולם המערבי חסינות לחלוטין מפני אחריות על פשעי מין שהן עשויות לבצע בגבר או בנער. זה כולל גם מקרים שבהן נשים אלו רקחו עלילת זדון והגישו נגד הגברים והבנים תלונת שווא. בדומה לישראל שבה נשים אלו לא עומדות לדין כלל גם ממשלת בריטניה מעמידה עדיין מעט נשים כאלו לדין, מעט מידי. מתלוננת השווא, אם כן, אינה אלא תוצר מיזאנדרי של החברה הפמיניסטית המערבית שחינכה אותה, גידלה אותה וממשיכה לתמוך בפשעי המין של מפלצות מהסוג של מתלוננת הכזב הבריטית.
במקרה של מתלוננת השווא מקפריסין, “התקשורת הבריטית הוולגרית והמלוכלכת” מיהרה לדווח באופן שקרי ולעוות את העובדות תוך שהיא מגנה על השקרנית כאילו הייתה גרסתה של הממלכה הבריטית למריה הבתולה הקדושה או אמא תרזה ותיארה את הנערים הישראלים על ידי מחזור לא רק של מוטיבים מיזאנדריים אלא סטריאוטיפים אנטישמיים תוך ניסיון לשלול את הלגיטימיות של בתי המשפט הקפריסאיים שהאינגריטי שלהם גבוה בהרבה מאלו של בתי המשפט הפמיניסטיים והמיזאנדריים במערב ובישראל ששופטים לא על בסיס עובדות ואמת אלא איברי המין. אם ברשותך אברי מין נשיים, את מעל החוק; אם ברשותך אברי מין זכריים, אתה אשם גם אם הוכחה חפותך!
דבר זה טבוע עמוק לא רק בבריטניה אלא בכל התרבות המערבית עוד מתקופת ימי הביניים ומהעידן האפל. בעיקר התרבות בבריטניה דומה מאוד במהותה לתרבות ה- Ku Klux Klan שעל בסיס תלונות שווא כאלו גרמה למותם של למעלה מ 4700 גברים בארצות הברית במהלך של 86 שנים, כ 75% מהם שחורים וכ 25% לבנים, באחת התקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה האמריקאית שבה שנאה על רקע גזעני שולבה עם מיזאנדריה וכוונה בעיקר כלפי גברים, בטח ובטח במהותה הרצחנית. האשמות שווא על אונס שימשו בתקופה זו כדי להצדיק לינץ’ בגברים, ממש כמו שבריטניה משתמשת באופן שגרתי באותם תירוצים לרדיפת גברים כיום. ואם מדובר בגברים יהודים הרי זה משובח, מה שלא מנע ממופנמי האוטו אנטישמיות המיזאנדרית להצטרף למסע האנטישמי והמיזאנדרי הזה. אין להתפלא שזה מה שקורה כיום גם באירופה ובישראל שכן כפי שהראה החוקר האמריקאי ג’ון דיוויס זו המורשת הפמיניסטית וגם המקור ההיסטורי של הפמיניזם המודרני.
קרדיט: ג’ון דייויס
ג’ון דייוויס (1953) נולד בקליבלנד, אוהיו. הוא התחנך באוניברסיטת קייס ווסטרן רזרב (BA) (אחת מעשר האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית), בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיטת סיאטל (JD) ובבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק (LL.M לאחר הדוקטורט) ( אחד מעשרת בתי הספר המובילים למשפטים בארצות הברית). ג’ון דובר שבע שפות (כולל לטינית עתיקה ויוונית). ג’ון הוא עורך דין בין לאומי וייצג לקוחות בקריירה שלו בת שלושים וחמש שנים, כמו ממשלת ארצות הברית והפדרציה הרוסית. הוא היה תובע שלוש פעמים בקריירה שלו בת ה 35 שנים. הוא מילא תפקידים כמו עוזר היועץ המשפטי לממשלה, הדובר האמריקאי, ועו”ד עוזר פרקליטות מחוז, שירת באגף הראשי של ה JAG ובחיל חיל האוויר האמריקני כמו גם פקיד בבית המשפט העליון. במשך מרבית הקריירה שלו במשפט אזרחי היה ג’ון עורך דין בינלאומי מצליח, שעסק בתחום במדינות רבות ברחבי העולם.
אבות למען צדק
