הפרסום הזה עלה באתר קופת חולים הכללית, עודכן לאחרונה ביום 26/4/2010 ,להפתעתנו, הפרסום הזה הוסר מאתר הכללית! לפניכם הפרסום המקורי.
לנתונים האלה לא ציפו החוקרים האמריקנים: ממחקר עולה כי הנוהג השכיח ביותר באלימות הזוגית הוא פגיעה הדדית של שני בני הזוג.
במקום השני: נשים שמפעילות אלימות נגד הגבר שאיתן. רק במקום השלישי עומדים הגברים היוזמים אלימות. הסערה האקדמית בעיצומה העובדה שב-90% מהתלונות המוגשות למשטרה בארצות-הברית, הגבר הוא התוקף.
“ככל הנראה, הסיבה העיקרית לנתונים הסטטיסטיים היא שרוב הפניות למשטרה מתבצעות בעקבות אירועים הכרוכים בפגיעה גופנית – וגברים נוטים לגרום יותר נזק מנשים. פרט לכך, צריך לקחת בחשבון גם את גורם הפחד, אומר ד”ר שטראוס.יש יותר סיכוי שאשה תזעיק את המשטרה כאשר היא נפגעת בידי גבר מאשר במקרה ההפוך. ‘גבר אמיתי’, כביכול, לא עושה זאת”.
לדבריו, פחות מאחוז אחד מהמקרים של שבהם מפעילות נשים אלימות כנגד בני-זוגן מדווחים למשטרה.
הנתונים מציירים תמונה עגומה למדי על הזוגיות הצעירה בעולם ומצביעים על כך שלפחות ב-33% מהמקרים, הזוגיות בין צעירים הגיעה בשלב זה או אחר למצבים אלימים.
אז האם מדובר באלימות הדדית? ממחקרו של שטראוס עולה, כי הנוהג השכיח ביותר הוא אכן פגיעה הדדית של שני בני הזוג פוגעים. “בכל אחת מהארצות שבהן חקרנו את האלימות הזוגית, כאשר מתרחשים אירועים אלימים, בדרך כלל שני בני הזוג מפעילים אלימות, כמעט בלי יוצא מן הכלל”.
ההפתעה במחקר היתה מהנתון הבא: במקום השני בשכיחות הפעלת האלימות בדייט נמצאות נשים, המפעילות אלימות כנגד בן-זוג גבר.
והגבר מבליג?
“האבירות לא מתה, אבל רק עד נקודה מסוימת. לרוב, גבר לא יכה בחזרה אם אשה הכתה אותו, כיוון ‘שלא מכים נשים’. אבל אם האלימות נמשכת, במוקדם או במאוחר הוא עלול להכות בחזרה. וזה, לדעתי, ההסבר לשכיחותה של התוקפנות הדדית במכלול האירועים האלימים”.
התסריט הכי פחות שכיח בהפעלת אלימות בזוגיות הצעירה, לדברי שטראוס, הוא כאשר הגבר הוא הפוגע היחיד.
שטראוס נכון להגן על ממצאיו מעוררי המחלוקת. “ב-35 השנים שבהן אני עוסק בחקר האלימות בזוגיות, ראיתי את הנחות היסוד שהיו לי והמקובלות בחברה שלנו מתמוטטות תחת מסה של עדות אמפירית הן מהמחקרים שערכתי בעצמי והן ממחקרים שנערכו בידי אחרים. היום אני מאמין שנשים מפעילות אלימות על בני זוגן באותה מידה לפחות שבה עושים זאת גברים. עם זאת, באלימות הנשית שיעור הפגיעה הוא נמוך יותר”.
האם יש קשר בין שתלטנות לאלימות?
ממצאי המחקר מצביעים על כך ששתלטנות של אחד מבני הזוג, האשה או הגבר, מעלה את הסיכון לאלימות במפגשים, אף שגם ממצא זה נוגד את האמונה המקובלת.
“לפי תיאוריות פמיניסטיות שונות, אלימות הגבר היא ביטוי לשתלטנות גברית שאמורה להעמיד את הנשים במקומן”, אומר שטראוס. “מה שמצאנו הוא שהפעלת האלימות בזוגיות קשורה לאי-שוויון. אם אחד מבני הזוג מנסה להשתלט על המצב, בלי קשר למינו, יש יותר סיכויים להתפתחות של מצבים אלימים. השתלטנות של הגבר כרוכה באלימות גוברת, אך גם, כך מתברר, השתלטנות של הנשים”.
מה קורה אצל הנשואים?
המחקר גם אישש את ההנחה ששיעורי האלימות במפגשים בדייטים בין לא נשואים גבוהים פי שלושה ממקרי האלימות בקרב הנשואים. “זאת משום שאלימות מכל סוג, מסטירות ועד רצח, נפוצה יותר בקרב צעירים”, מסביר שטראוס.
החוקר האמריקני קורא להפסיק להתמקד בגברים כתוקפנים היחידים במפגשי זוגות. הוא מאמין שהסירוב להכיר בעובדה שלעתים קרובות נשים הן התוקפניות “פוגע במאמצים לחסל את האלימות ומתעלם ממחצית הבעיה”.
נתונים ממקורות אבות למען צדק: מורי שטראוס, 30 שנות הכחשת סימטריה באלימות בין בני זוג. וכל האמת אודות אישה אלימה.
אבות למען צדק.
