התנגדות ליישום מסקנות וועדת ‘שיפמן’

התנגדות ליישום מסקנות וועדת ‘שיפמן’ .

וועדת שיפמן פרסמה את מסקנותיה לפני כשבע שנים (במועד כתיבת שורות אלה), וועדה שלאחר שמיעת גורמים רבים מכל קצווי הקשת בתחום המצוי במחלוקת, הגיעו בסופו של דבר למסקנות ברורות והמלצה לה מתנגדת העמותה (החתום מטה ומנהלי העמותה).

מסקנות הוועדה , להן ובכל הכבוד לא נדרש עומק משפטי ומקצועי רב: תמיכתם הכלכלית של ההורים בילדיהם חייבת להיעשות על בסיס שוויוני, לשון אחר: אסור שתהא על בסיס מגדרי כפי ההלכה הנוהגת היום בישראל.

אם כך, מה פשר התנגדות אבות למען צדק ויועצה המשפטי כותב שורות אלה?

וועדת שיפמן, הוציאה המלצה ליישום מסקנותייה, לפיה: יחס התמיכה הכלכלית ייעשה על פי יחס זמני השהות.המלצה זו משקללת ומכמתת השקעת ההורים בהסדרי הראייה והנוכחות בפועל ויישומם לתמיכתם הכלכלית.
אלא שלמעשה בהמלצה זו, גם  טמון שורש הבעייה ולמעשה הנצחת העיוות והאפלייה המגדרית ועימם הפגיעה בילדי ישראל, באבות תוך המשך השחתתה המוחלטת של מערכת המשפט.
במה דברים אמורים:מזונות הילדים היוו ומהווים במאבקי הגירושין ואין לשון אחרת לתאר זאת:  נכס מניב מזונות בעבור נשים, ככלל פוסקים בתי המשפט ובתי הדין כי על האב נטל המזונות. מי יותר מי פחות.
חלק ניכר ממאבק הגירושים, מושקע בהפחתתם (של המזונות) האב מבקש כמובן להקטינם והאם פועלת להגדלתם בכל אמצעי מבלי לבחול בתלונות שווא,מעצרים,מרכז קשר,הרחקת אבות.
ניסיון הזמן, שבעים שנה מקום המדינה, ועימם שינוי כללי המשחק של השנים האחרונות לכיוון יישום מסקנות וועדת שיפמן, קרי:גזירת קשר בין זמני השהות והנוכחות לגובה המזונות, קרי: זמני שהות ארוכים יותר בבית אחד ההורים יזכה אותו בדמי מזונות/או הפחתתם בהתאם.
יותר זמן בבית האב – פחות מזונות.יותר זמן בבית האם – יותר מזונות.
גישה זו ועימם הניסיון הנצבר, הביאו להעצמת המאבק, בוודאי שלא להפחתתו וכל זאת כמובן, בראש ובראשונה על ‘חשבון הילדים’.
אל הטענות הקיימות של נשים רבות לפיהן: האבות פועלים בכל דרך להקטין מראית הכנסתם, על מנת שיושתו עליהם מזונות מופחתים.
התווספה טענה חדשה שאין לתארה אלא כחמורה ונוראה, לפיה: 
הופכים אבות רבים  “לפתע” לאבות נוכחים ואוהבים בחיי ילדיהם אך ורק לצורך אותה מראית עין של הפחתת המזונות.
זאת, תוך שלילה מוחלטת של הקשר הביולוגי האנושי והבסיסי בין אב לילדיו ובין הורה לילדיו.
כך, מועצמים המאבקים, ונדונות ביתר שאת השאלות: מי ההורה הנוכח, הטוב והמיטיב יותר בחיי הילד, באשר התמורה הכלכלית לכך מיידית בדמי מזונות.
תוך שכל צד אינו בוחל בכל אמצעי להכפיש ההורה השני ובוודאי שלא לקרבו לילדים ולסייע בידו להיות הורה נוכח ומיטיב ככל שניתן, תוך הכרה הדדית בחשיבות של שני ההורים לטובת הילדים.
באופן מדהים, לסוגיא זו, כבר מצא ונתן המחוקק דעתו ואף יצר פתרון בדמות  תיקון לחוק ב – ס’ 3א לחוק לתיקון דיני מזונות משפחה וכבר בשנת 1981.
שם נקבע, כי דמי המזונות ישולמו וייקבעו לפי יחס הכנסות ההורים מכל מקור שהוא ללא קשר למגדרם ובוודאי שלא על פי עיקרון האפלייה והטיית הדין הנוהגים היום בבתי הדין ובתי המשפט למשפחה.
לשון החוק: 3א. מזונות קטין (תיקון: תשמ”א) (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

אלא שלמעשה בהמלצה זו, גם  טמון שורש הבעייה ולמעשה הנצחת העיוות והאפלייה המגדרית ועימם הפגיעה בילדי ישראל, באבות תוך המשך השחתתה המוחלטת של מערכת המשפט.
במה דברים אמורים:מזונות הילדים היוו ומהווים במאבקי הגירושין ואין לשון אחרת לתאר זאת:  נכס מניב מזונות בעבור נשים, ככלל פוסקים בתי המשפט ובתי הדין כי על האב נטל המזונות. מי יותר מי פחות.
חלק ניכר ממאבק הגירושים, מושקע בהפחתתם (של המזונות) האב מבקש כמובן להקטינם והאם פועלת להגדלתם בכל אמצעי מבלי לבחול בתלונות שווא,מעצרים,מרכז קשר,הרחקת אבות.
ניסיון הזמן, שבעים שנה מקום המדינה, ועימם שינוי כללי המשחק של השנים האחרונות לכיוון יישום מסקנות וועדת שיפמן, קרי:גזירת קשר בין זמני השהות והנוכחות לגובה המזונות, קרי: זמני שהות ארוכים יותר בבית אחד ההורים יזכה אותו בדמי מזונות/או הפחתתם בהתאם.
יותר זמן בבית האב – פחות מזונות.יותר זמן בבית האם – יותר מזונות.
גישה זו ועימם הניסיון הנצבר, הביאו להעצמת המאבק, בוודאי שלא להפחתתו וכל זאת כמובן, בראש ובראשונה על ‘חשבון הילדים’.
אל הטענות הקיימות של נשים רבות לפיהן: האבות פועלים בכל דרך להקטין מראית הכנסתם, על מנת שיושתו עליהם מזונות מופחתים.
התווספה טענה חדשה שאין לתארה אלא כחמורה ונוראה, לפיה: 
הופכים אבות רבים  “לפתע” לאבות נוכחים ואוהבים בחיי ילדיהם אך ורק לצורך אותה מראית עין של הפחתת המזונות.
זאת, תוך שלילה מוחלטת של הקשר הביולוגי האנושי והבסיסי בין אב לילדיו ובין הורה לילדיו.
כך, מועצמים המאבקים, ונדונות ביתר שאת השאלות: מי ההורה הנוכח, הטוב והמיטיב יותר בחיי הילד, באשר התמורה הכלכלית לכך מיידית בדמי מזונות.
תוך שכל צד אינו בוחל בכל אמצעי להכפיש ההורה השני ובוודאי שלא לקרבו לילדים ולסייע בידו להיות הורה נוכח ומיטיב ככל שניתן, תוך הכרה הדדית בחשיבות של שני ההורים לטובת הילדים.
באופן מדהים, לסוגיא זו, כבר מצא ונתן המחוקק דעתו ואף יצר פתרון בדמות  תיקון לחוק ב – ס’ 3א לחוק לתיקון דיני מזונות משפחה וכבר בשנת 1981.
שם נקבע, כי דמי המזונות ישולמו וייקבעו לפי יחס הכנסות ההורים מכל מקור שהוא ללא קשר למגדרם ובוודאי שלא על פי עיקרון האפלייה והטיית הדין הנוהגים היום בבתי הדין ובתי המשפט למשפחה.
לשון החוק: 3א. מזונות קטין (תיקון: תשמ”א) (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

אבות למען צדק ועימה הח”מ אוחזים במסמך היסטורי (תצהירו של ח”כ עקיבא נוף), יוזם ומחוקק התיקון.בתצהירו הנו מבאר כפי דברי ההסבר לחוק את הנובע ממנו ושוב: דמי המזונות ישולמו וייקבעו לפי יחס הכנסות ההורים מכל מקור שהוא ללא קשר למגדרם ובוודאי שלא על פי עיקרון האפלייה והטיית הדין הנוהגים היום בבתי הדין ובתי המשפט למשפחה.

הגיונה של החקיקה מעקר לחלוטין את המאבק על זמני השהות, המוטיבציה הנוראה להכפשות הדדיות, מתוך הנחה ברורה, שהורים כאפוטרופסים טבעיים חפצים ומאושרים בגידול ילדיהם.
זה אכן הכלל, הטבע האנושי וזו הביולוגיה.זה גם בסיס כבוד האדם וחירותו וזכותו הטבעית של כל הורה ללא הבדל דת גזע ומגדר לגדל ילדיו!!!

אותם מקרים חריגים בשני הצדדים הם אלו שצריכים אולי להגיע לבית המשפט ובוודאי שלא, הקביעה הגורפת לפיה רק אימהות מגדלות והאבות משלמים.

הנאחזים בסעיף 3 המפלה בטענת “הדין האישי” נוקטים בגישה גזענית, פוגענית, מוטה, המפרה את כל עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, המעידה על מערכת המשפט ויכולתה לאמר: צדק, שוויון, אי אפלייה ולעשות שנים על גבי שנים בדיוק  – הפוך!
זאת, תוך פגיעה קשה וחמורה בילדינו ובכלל האבות בישראל כדי חתירה תחת יסודות המדינה כדברי בית המשפט העליון: באפלייה מתמשכת יאבד עם ותשבות ממלכה!

למעשה, אנחנו מציעים במקום לפנות לערוץ של דיונים אינסופיים לצורך מימוש המלצות וועדה שרק יעצימו את מאבקי הגירושין, הדרך הנכונה והפשוטה תהיה תיקון לחוק ולא כתיבת חוק חדש – ימחק סעיף 3 ויוותר סעיף 3א ובזה יסתיימו מלחמות הגירושין.

לסיכום: החוק תוקן וקיים עימנו כבר כמעט 40 שנה, חוק שוויוני והגון שיכל לעצור את טירוף הגירושין במדינת ישראל.

חוק ממנו מתעלמים בתי הדין ובתי המשפט למשפחה ובראש כולם בית המשפט העליון, תוך הפרת הדין, אפלייה מגדרית ודתית, גזענות ופגיעה שיטתית בחסרי הפה והמגן: ילדי ישראל.

ירון מידן , עורך דין.יועץ משפטי אבות למען צדק.