מבקר המדינה פרסם ביום 2/5/2023 דו”ח שנתי בנוגע לפעילות משרד הרווחה בנושא: השמת ילדים בסיכון בפנימיות, באומנה ובאימוץ – האתר המבקר כאן.
הנתונים חושפים כשלון מהדהד ופגיעה בקטינים.
- 1,149 ילדים מתחת לגיל 8 (מהם 474 ילדים מתחת לגיל 5) הוצאו למסגרות פנימייתיות במקום למשפחות אומנה בשנים 2016 – 2021, בניגוד להנחיות מנכ”ל משרד הרווחה ותקנון.
- 10% בלבד מהילדים שהוצאו מביתם שבים אליו לאחר שיקום ההורים והילד.
- 91% מהאימהות שילדיהן הוצאו מהבית בשנת 2017 לא השתתפו בתוכניות שיקום במימון משרד הרווחה.
- פי 8 סיכוייו של בוגר פנימייה לשהות במעצר או במאסר בבגרותו ביחס לסיכויים של בוגר באוכלוסייה הכללית.
- פי 5 סיכוייה של נערה בפנימייה ללדת לפני גיל 17 ביחס לנערה באוכלוסייה הכללית.
- ל-87% מהילדים באומנה לא נקבעו תוכניות טיפול כנדרש בחוק האומנה ובתע”ס
- 27% מהילדים באומנה ובפנימיות עוברים בין כמה מסגרות
- 26 חודשים אורך הליך אימוץ בממוצע, כפול ממשך הזמן המרבי המוגדר בדין.
הנתונים הנחשפים עוסקים בכשלון והפגיעה בילדים בסיכון שמשרד הרווחה אמור היה להגן עליהם ולשפר את חייהם.
המבקר קובע כי משרד הרווחה אינו מקיים את המרכיבים הבסיסיים של הטיפול בילדים שהוצאו מבתיהם בשל הזנחה חמורה או מצבי סיכון.
זאת ועוד, עולה מהדו”ח כי המשרד אינו מנהל את תהליך הוצאת הילדים בסיכון על בסיס מידע מהימן, ואינו מקיים פיקוח ובקרה.
10% בלבד מהילדים ישובו לבתיהם.
עיקרי הממצאים:
- המסגרת שבה יושם ילד המוצא מביתו מושפע פעמים רבות מעמדות אנשי המקצוע המלווים אותו יותר מאשר מהעמדה המקצועית שגיבש משרד הרווחה, למעשה מפקחות האומנה וההשמה פועלות בניגוד מוחלט למדיניות המשרד.
- ילדים צעירים נפגעים ארבע פעמים: אף שפנימייה אינה המסגרת המתאימה לילדים צעירים, 30% מהילדים מתחת לגיל שמונה (1,149 ילדים) הושמו בפנימייה, כ-41% (474 ילדים) היו בני חמש ומטה; 83% מהם ימשיכו לשהות בפנימיות.
- הגבלת משך השהייה באומנה: רק כשליש מהילדים (237 ילדים) שוהים באומנת חירום עד שלושה חודשים, ושיעור ניכר מהם (44%, 320 ילדים) שוהים במסגרת זו מעל לפרק הזמן המרבי המותר בחוק – חצי שנה (אומנת חירום מיועדת לילדים שבשל חשש לשלומם נדרש להם סידור מגורים מחוץ לבית הוריהם.
- יציבות ההשמה במסגרת החוץ-ביתית: מעברים בין מסגרות ואי-יציבות של ההשמה עלולים לפגוע בהתפתחות הילד וביכולתו לפתח התקשרות בטוחה. נמצא כי לאחר שהושמו במשפחת אומנה או בפנימייה, יותר מרבע מהילדים – 27% – עברו לעוד מסגרת אחת לפחות.
- הטיפול בילד שהוצא מביתו והושם באומנה: השמה של ילדים בסיכון במשפחות אומנה נועדה לאפשר להם להשתקם מהפגיעות שחוו ולסייע להם לפתח חיים נורמטיביים בעתיד. כדי לתמוך בכך מלווה ההשמה בתוכנית טיפול שנועדה לקדם אותם, תוך מתן מענה על צורכיהם הייחודיים – בפועל אין פעילות לשיקום וסיוע לילדים.
- השפעת ההשמה החוץ-הביתית על מדדי חיים תקינים בבגרות: משרד הרווחה לא בדק את ההבדלים בין ילדים שהושמו באומנה לילדים שהושמו בפנימיות בבגרותם. נוכח זאת, לראשונה נותחו באופן שיטתי נתונים מקיפים של כלל המושמים באומנה ובפנימיות של משרד הרווחה, גם לאחר גיל 18.
- טיפול בהורים שילדיהם הוצאו מהבית: מדיניות הבית הקבוע קובעת כי כאשר ילד מוצא מביתו יש לפעול לשיקום ההורים המולידים על מנת שהילד יוכל לחזור לביתם. נמצא כי 91% מהאימהות לילדים שהוצאו מביתם בשנת 2017 לא השתתפו בשום תוכנית במימון משרד הרווחה לפני הוצאת ילד.
- שירותים למשפחות מאמצות לאחר האימוץ: בשנים 2016 – 2021 משרד הרווחה ניצל בממוצע פחות משני שלישים (62%) מהתקציב המיועד למתן שירותי טיפול וליווי למשפחות מאמצות, אשר עמד בממוצע על כ-1.2 מיליון ש”ח בשנים אלו. עלה שבשנים 2018 – 2021 חלה ירידה הדרגתית בגובה התשלום.
- אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים: בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מדיניות משרד הרווחה היא לתת קדימות לזוגות הטרוסקסואלים באימוץ ילד, ולמסור ילד לאימוץ על ידי זוגות חד-מיניים במצבים מיוחדים. בשנים 2013 – 2021 נמסרו שבעה ילדים לאימוץ לזוגות חד-מיניים.
בכל עת שמשרד מבקר המדינה בודק תחום כלשהו במשרד הרווחה מתגלים כשלונות משמעותיים, כשלים ניהולים ומקצועיים, כך גם בדוח הנוכחי שפורסם, מדובר הפעם בפגיעה דרמטית בחייהם של ילדים קשיי יום.
אבות למען צדק.