הצעת חוק – תיקון פקודת הנזיקין כמענה חלקי לתלונת שווא

הספרות התיאורטית והמחקרית וגם המחוקק כמעט ואינם מתייחסים להיותו של הגבר קורבן אפשרי של אלימות מצד נשים שמוצאות תמיכה ומשענת בפרוצדורות משפטיות. אלימות המתבטאת בהגשת תלונות שווא.

בצד האכיפה, רואים באופן ברור ביותר את החוסר בנהלי עבודת המשטרה כיצד לפעול לאיתור תלונות שווא וכיצד לפעול.

מציאות זו, שמקורה בעמדה ראשונית ובסיסית המניחה כי כל תלונת אישה על אלימות פיזית ו/או אלימות מינית היא תלונה מוצדקת ונכונה, מביאה מצד אחד לתוצאה של מימוש כל הפרוצדורות המשפטיות המקובלות, על ידי רשויות המדינה, גם כאשר ישנם סימני שאלה ותימוכין שמעלים ספק ומצדיקים בחינת כל התהליכים ומהצד השני לחוסר טיפול בתלונות שווא.

היעדר  התייחסות  לתופעה  הנרחבת  של  תלונות  שווא  מערער  את  ההצדקה  לפעולות  של רשויות האכיפה, וגורם פגיעה קשה ולא מידתית בנילונים של תלונות אלה. תלונות השווא פוגעות במידה ניכרת גם בקרבנות האמת וביחס של המערכת לתלונותיהם. 

סעיף 243 בחוק העונשין קובע  “המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו.

מגבלות בהגשת כתב אישום: הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה היא הנחיה מאת פרקליט המדינה, הקובעת את “מדיניות התביעה, בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה”. ההנחיה הוצאה בשנת 1993, בתקופה שבה דורית ביניש כיהנה כפרקליטת המדינה. בשנים 1996–2004 החילה עדנה ארבל דקויות שונות על אי הענשה של מי שנמצאו סתירות בעדותו. המשטרה מממשת את ההנחיה של הפרקליטות לפי ההוראה המעשית שמספרה 03.300.226. במרץ 2016, בעקבות מחקר של ד”ר יואב מאז”ה , תוקנה ההוראה ונקבע שגם במקרים של עבירות מין ואלימות במשפחה יוגשו כתבי אישום בגין תלונות שווא. אולם, בניגוד לעבירות אחרות, נדרש אישור של פרקליט מחוז ( 61% מפרקליטי המחוז הן נשים) כאשר בפועל המצב נותר ללא שינוי.

המצב בפועל: הנחיית הפרקליטות (2.5) הקובעת שאין להגיש כתב אישום נגד אישה שחזרה בה מהודעתה במשטרה או הגישה תלונה שהתבררה כעלילה, הוסף לכך את העובדה הברורה אודות שליטה אבסולוטית של נשים במערכת המשפט. הסיכוי שהמשטרה בחסות הפרקליטות יגישו כתב אישום בגין סעיף זה נגד אישה – שואף לאפס.

כמובן שסעיף 80 וסעיף 81 לחוק העונשין מאפשר לשופט לקבוע פיצוי לגבר שנפגע מעלילת שווא – גם כאן הסיכוי ששופט יפסוק פיצוי בגין תלונת שווא שואף לאפס וכמעט לא קיים.

כאשר מוגשת תלונת-שווא על אלימות, הצד שהוגשה נגדו תלונה חשוף להליך פלילי, על כל המשמעויות שבדבר.

ראשית, הוא יוזמן לחקירות במשטרה, חוויה קשה לאנשים נורמטיבים שמעולם לא ביקרו או נעצרו בתחנת משטרה, אשר גורמת לנזק כלכלי ולפגיעה בשמו וכבודו של האדם.

כמו כן, במרבית המקרים הגבר חוטף צו הרחקה, אשר ימנע ממנו להתקרב לילדיו ולבית המשותף של בני הזוג. בהמשך התהליך, הגבר יפגע מכתב אישום פלילי חמור, ואם יורשע, ניתן יהיה לגזור עליו עונש מאסר משמעותי, עם כל המשמעויות של רישום פלילי.

אם לא די בזאת, הרי שתלונת שווא יכולה גם להשפיע מאוד על התנהלות הליך הגירושים ולגרום לפגיעה ממשית בזכויות הצד שהתלוננו נגדו בכל ענייני הגירושים, ובראשם המשמורת על הילדים.

כאשר אחד הצדדים מוכתם בהליך פלילי בגין אלימות, צפוי לו מאבק משפטי קשה בבית המשפט על-מנת שלא ישללו ממנו זכויות ההורות. הדבר נכון במיוחד כאשר בן הזוג שהוגשה נגדו תלונה מעוניין במשמורת משותפת על הילדים. יש לזכור, כאמור, כי לעתים זוהי למעשה המטרה שלשמה הוגשה התלונה.

תופעת תלונות השווא הפכה למגיפה, אין כמעט סכסוך בין בני זוג שאינו כולל עלילת שווא של אישה נגד בעלה/בן זוגה.

לצערנו השתרשה תופעה חמורה בקרב חלק מעורכי דין העוסקים בענייני משפחה, שיטה של הגשת תלונה נגד בן או בת הזוג, המצויים בהליכי פירוד או גירושין, לרבות תלונה שתגרום להרחקתם מהבית או מהילדים, תייצר פגיעה  כלכלית , תיטיב עם בן הזוג השני, תשפר את מצבו בתהליך, ותסייע בידו, כאמצעי לחץ, להשגת יתרון בסופו של יום בו ייקבעו חלוקת הרכוש, דמי המזונות, סידורי המשמורת וזמני השהות עם הילדים.

לסיכום: תלונות השווא נגד גברים ואבות גרושים הפכו למגיפה, לאור המנעות הפרקליטות והתביעה המשטרתית מהגשת כתבי אישום נגד נשים הפוגעות בגברים. בחרנו לנסות להתמודד עם הבעיה באמצעות תביעות נזיקין. אשר על כן,צוות משפטי ניסח הצעת חוק אותה נפעל לקדם בכנסת הנוכחית.

מצאנו לנכון להתמודד עם הבעיה, ונוסחה הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין ובסעיף 26 העוסק בכליאת שווא, להוסיף תת סעיף 26 א כדלקמן:

ס’ 26א לפקודת הנזיקין: פיצויים בלא הוכחת נזק

(א) נכלא אדם כליאת שווא בגין מעוול או נאשם על פי האמור  בס’ 237 ו –  243 לדין הפלילי רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה כאמור אף מבלי שהורשע הנתבע ו/או התנהלו הליכים פליליים כנגדו, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 150,000 שקלים חדשים.

(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) היקף ההפרה;

(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;

(3) חומרת ההפרה;

(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;

(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;

(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;

(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;

(8) תום לבו של הנתבע.

(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.

(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א)

אבות למען צדק.