הספרות התיאורטית והמחקרית וגם המחוקק כמעט ואינם מתייחסים להיותו של הגבר קורבן אפשרי של אלימות מצד נשים שמוצאות תמיכה ומשענת בפרוצדורות משפטיות – אלימות שבאה לידי ביטוי בהגשת תלונות שווא. כפועל יוצא ניתן להבחין בהעדר בולט בהנחיות המשטרה כיצד ניתן לאתר תלונות שווא וכיצד יש לטפל בתלונות אלה, ואין ספק שתחום זה וגם המודעות לו נתונים בחלל ריק.
מציאות זו, שמקורה בעמדה ראשונית ובסיסית המניחה כי כל תלונת אישה על אלימות פיזית ו/או אלימות מינית היא תלונה מוצדקת ונכונה, מביאה מצד אחד לתוצאה של מימוש כל הפרוצדורות המשפטיות המקובלות, על ידי רשויות המדינה, גם כאשר ישנם סימני שאלה ותימוכין שמעלים ספק ומצדיקים בחינת כל התהליכים ומהצד השני לחוסר טיפול בתלונות שווא.
בהעדר מחקרים בנושא, מאמר זה מבוסס על “עבודת שטח” תוך סקירת פסיקת בתי המשפט, שיש
בה כדי להבהיר ולבסס את הנחות היסוד המוצגות במאמר זה. ואין ספק שחשיבותו הרבה של הנושא מצדיקה ומחייבת עבודת מחקר מקיפה וממצה לבירור היקף התופעה, מאפייניה, השלכותיה וגיבוש דרכי התמודדות של כל הגורמים המקצועיים הנוגעים לנושא.
הלכה למעשה, המאמר עוסק בהתמודדות, או שמא חסר בהתמודדות נאותה, של מערכת אכיפת החוק, על כל מרכיביה, בטיפול בסוגיית “תלונות שווא” שמקורן בתלונות נשים כלפי גברים שיש ביניהם היכרות מוקדמת, לרוב בחיק המשפחה.
המוטיבציות להגשת התלונות על ידי נשים הינן שונות ומגוונות – החל מבעיות במערכות יחסים:
1 בתוך המשפחה, כגון סכסוכים בין בני זוג בתהליך גירושין יחסים מעורערים בין אב חורג לבתו, 2 נקמנות במערכת יחסים בין גבר לחברתו 3, בעיות ביחסי עבודה ועוד.
תוכן הדברים מדגים ומבהיר כי חובתם של כל אנשי המקצוע , החל משוטרים, עורכי דין, עובדים סוציאלים, פסיכיאטריים ועד לשופטים לגלות ערנות מרבית לכשלים ראייתיים, למחדלי חקירות ,למוטיבציות רגשיות שמניעות את התהליכים וזאת על מנת לצמצם את הסיכויים לכך שגברים נשואי התלונות יהיו קורבנות של פרוצדורה פלילית.
את המאמר פרסמו : חנה חימי, אבי חימי, משה וייס ומיכל רביד.
למאמר המלא.
אבות למען צדק.