מתחילת השנה נרצחו בישראל 92 אנשים, מתוכם 76 גברים , 16 נשים – מרבית הנרצחים בקרב הגברים והנשים הינם בחברה הערבית.

ראשי החברה הערבית בישראל כשלו בנסיון להתמודד עם תופעת האלימות ומניעת שפיכות הדמים, במיוחד כאלה המתבצעים על רקע של נקמה, סכסוכי חמולות, או מה שמכונה "כבוד המשפחה".

כבר כעת ניתן לומר כי בחברה הערבית, מרבית הנשים הנרצחות, לא נרצחו בידי בן הזוג או הבעל. מכלל הרציחות של הנשים השנה, בן הזוג אחראי ל-7 מקרי רצח מתוך 16 – מדובר ב-7% מכלל הרציחות.

ארגוני הנשים הרוקדות על דם הנשים הנרצחות, ימשיכו לטעון שבכל יום נרצחת אישה. הן ימשיכו לטעון שנדרשת תכנית למניעת אלימות במשפחה על מנת למלא את תקציב ארגוני הנשים ולא על מנת למנוע רצח של נשים.

בישראל נרצחים הרבה יותר גברים מנשים. יחס הרצח בין גברים לנשים מגיע לאחת לחמש, מתחילת השנה ממוצע שבעה גברים נרצחים בחודש, גם כאן מרבית הנרצחים והנרצחות הם על רקע פלילי ולא על רקע מגדרי.

גברים נרצחים בשל סכסוכים פלילים באותה מידה שנשים נרצחות על רקע פלילי. מפורסם מאוד, המקרה של האישה שנרצחה בלוד כאשר ישבה עם בעלה לארוחת ערב. המחסלים שנכנסו לתוך הבית ירו ללא הבחנה לעבר בני הזוג, האישה נהרגה והבעל נפצע – האם גם אישה זו נרצחה בגלל היותה אישה?

האלימות בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט, נמצא במגמת עליה מתמדת, הלחץ הכלכלי בעקבות משבר הקורונה נותן את אותותיו ויוצר אלימות שאינה תלוית מגדר. מחקרים מראים כי נשים אלימות במידה שווה לגברים בתא המשפחתי ובנוגע לאלימות כלפי הילדים, נשים אלימות אף יותר.

במקום לעסוק בקמפיינים של הסתה ודמוניזציה של גבר, ראוי שיהיה קמפיין המקדש חיי אדם של גברים ונשים כאחד, ראוי שנעסוק במניעת רצח ללא הבדל מגדרי.

לאמא ולאבא שנרצח בן אן בת, כואב באותה מידה.

די להסתה ולדמוניזציה נגד גברים.