חקיקה ותקנות
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ”ח-1968 קובע בסעיף 254 (22א(א)) כי: “נפטר מבוטח ומשתלמת מכוחו קצבת שאירים, ישלם המוסד לילדו בהגיעו לגיל 13, ולילדתו – בהגיעה לגיל 12, מענק בשיעור שני שלישים מהשכר הממוצע כפי שהיה ב-1 בינואר.” – אפליה (או הבדל) מפורשים בגיל קבלת המענק.
עפ”י חוק שיווי זכויות האשה, תשי”א-1951 סעיף 6ד “לכל אישה ..זכות שווה לזכותו של האיש למלא כל תפקיד” אך לא חובה, כפי שמחוייבים גברים. הפערים הם: הן בחיוב לגיוס, הן באורך השירות והן בהיקף חיוב המילואים שלאחר מכן
אשה בלבד זכאית לנקודות זיכוי עבור כל אחד מילדיה על פי הקריטריונים הקבועים בהוראת סעיף 66 לפקודת מס הכנסה:
האשה תהא זכאית ל-1/2 נקודת זיכוי לפי סעיף 36א ובנוסף וכנגד המס החל על הכנסתה מיגיעה אישית לנקודות זיכוי בעד ילדיה:
נקודת זיכוי בעד כל אחד מילדיה בשנת לידתו ובשנת בגרותו; נקודת זיכוי אחת בעד כל אחד מילדיה החל בשנת המס שלאחר שנת לידתו ועד לשנת המס שקדמה לשנת בגרותו.
חוק מידע גנטי, תשס”א-2000 קובע בסעיף 28.ה.(א).(4) שבדיקת רקמות אשר תפגע בכשרות הקטין (כלומר תוכיח ממזרותו) תעשה אך ורק “לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם”.
המשמעות היא שאחריות הזנתם וגידולם של קטינים רבים שבאו לעולם כתוצאה מבגידה של האישה, נופלת על אבות רבים בעל כורחם, ללא יכולת לברר את עובדות המציאות וקטינים אלו גדלים למעשה באוירה של דחייה הורית מצד אחד ההורים (האב).
סעיף 1א(א) קובע ש”דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית”.לעומתם, סעיף 1ב(2) מתיר אפליה מתקנת לטובת נשים.
מוכרת המציאות בה מתקיימים במרחב הציבורי וע”י גופים ציבוריים (ויצ”ו, נעמ”ת ועוד) ארועים, קורסים, כנסים ופעילויות לנשים בלבד. חוק שיווי זכויות האשה, תשי”א-1951 סעיף 6 קובע כי “לכל אישה ואיש זכות שווה לקיום בכבוד אנושי, ובכלל זה לשוויון בתחומי העבודה, החינוך, ההשכלה, הבריאות, הדיור, איכות הסביבה והרווחה החברתית”. עפ”י סעיף זה, שטוען שגם לאיש זכות שווה, ועפ”י פסיקת בג”ץ (___), לא נראה כי יש בסיס חוקי לקיומם של ארועים אלו.
סעיף 3.1.2 בנוהל מס’ 08/04 מיום 29.01.2012 – השתתפות בתשלום שכר דירה של משרד השיכון, קובע “סיוע למשפחות חד הוריות המתקיימות מקצבת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי” – כמובן שגברים אינם זכאים למזונות ועל כן מודרים מזכאות זו. יש לאפליה זו תתי סעיפים רבים לדוגמה: מיצוי כושר השתכרות ולכן זכאות בסיוע בשכר דירה למקבלת מזונות, גם אם המזונות הם הכנסתה היחידה ואינה פועלת לפרנסת עצמה כלל.
חוק שיווי זכויות האשה, תשי”א-1951 סעיף 6ב קובע כי “לכל אישה זכות להגנה מפני אלימות, הטרדה מינית, ניצול מיני וסחר בגופה”. בולט מאוד העדרם של גברים בלשון הסעיף האמור, זאת כאשר ידועים מחקרים רבים המצביעים על סימטריה בהיקף השימוש באלימות בתא המשפחתי בין גברים לנשים וכן על סטטיסטיקת הרציחות והאלימות, שאין חולק שגברים סובלים ממנה פי כמה מאשר נשים.
חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, תשנ”ב-1992 קובע סיוע במקרים המשוייכים לנשים באופן מובהק ומפורש.
סעיף 1(2)(ב) קובע זכאות לעגונה, מצב משפחתי שמבחינה משפטית מתקיים גם בגברים, אך הם אינם נכללים בחוק.
סעיף 1(2)(ג) קובע זכאות לאישה ששהתה במקלט לנשים מוכות. מציאות זו אינה קיימת בגברים, מאחר ואין בנמצא מקלטים לגברים, על אף המחקרים המצביעים על סימטריה באלימות בתא המשפחתי בין גברים לנשים ועל אף הצורך במקלטים אלו עבור גברים וילדיהם במקרים בהם הם נמלטים מאלימות בת זוגם כלפיהם וכלפי ילדיהם.
משרד העבודה והרווחה מפעיל כחלק ממערך הטיפול ב’תופעת האלימות במשפחה’, מקלטים לנשים מוכות, דיור מעבר לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, מקלטי חירום לנערות – שמם של מוסדות אלה מעיד שאינם מיועדים לגברים וילדיהם וזאת חרף העובדה הידועה מחקרית, כי ישנה סימטריה באלימות בתא המשפחתי.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 קובע בסעיף 25 כי בהעדר הסכמה בין ההורים, רשאי בית המשפט לקבוע בנוגע לקטין “כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”. ילדים עד גיל 6 (וכן על פי ההלכה השיפוטית הנוהגת) הנם ‘רכוש’ האם ולאחר שהתקבע הקשר בין האם לילדים, כבר לא יעשה שום שינוי בזמני השהות של הילדים עם ההורים, על מנת לשמור על יציבות חייהם, והורותו של האב תסתכם בביקורים, במקרה הטוב.
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע בסעיף 3 תשלום מזונות בהתאם לדין האישי, במקביל סעיף 3א לחוק קובע שבהעדר דין אישי, ז”א על האם
חלה חובת מזונות ילדים במידה שווה וללא תלות בידי מי מוחזק הקטין, קרי ללא תלות בשמורת והיקפה.
בתיקון החוק מזונות קטין (תיקון מס’ 2) תשמ”א-1981 נקבע:
3א. (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
ניתן להבין את כוונת המחוקק לשוויון בתשלום המזונות גם מתצהירו של חבר הכנסת לשעבר עקיבא נוף – יוזם ומתקן תיקון ס3א’ לחוק.
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), גזר שוויון בתיקונו וכבר בשנת 1981 בס’ 3א. לחוק, אם משום לשונו הברורה, בס’ 3א. רבתי המאוחר והמסויים.
הדין האישי אשר נכפה כיום בבתי משפט למשפחה ובתי דין רבניים, מפלה באופן ברור גברים ובניגוד ללשון החוק.
כללי המים (קביעת כמות מוכרת), תשע”ו-2016 , מפלים אבות גרושים בהקצאת מים בהתאם לכמות הנפשות המתגוררת בדירה.
סעיף 12 מפלה אבות גרושים במשמורת משותפת בכך שנדרשת הסכמת הגרושה לחלוקת ההקצאה, כמו כן הסעיף האמור מפלה אבות גרושים שאינם במשמורת משותפת בכך שאינם זכאים להקצאת מים לילדיהם המתגוררים איתם בחלק מימי השבוע.
סעיף 345 (א) בחוק העונשין, (תיקון מס’ 30) תש”ן-1990, קובע בנוגע לעבירת אינוס כי ” “בועל” – המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה;” – אין התייחסות בחוק לאינוס גבר ע”י כפייתו להחדרת איבר מינו לגוף אחר (Made to Penetrate), בכל דרך שהיא, שאינה בהסכמתו המלאה.
אמנם ‘מעשה סדום’ כולל הרבה מקרים קרובים, גם כאשר מבוצעים כלפי גברים, אך המעשה עצמו של אינוס נותר עוון פלילי כלפי נשים בלבד.
חוק ההוצאה לפועל, תשכ”ז-1967 סעיף 74 קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על מאסר של חייב בתיק מזונות לתקופה שלא תעלה על 21 יום, זאת גם ללא חקירת יכולת או ללא מתן תצהיר מצד החייב על יכולתו. מאסר חייבים הינה פרקטיקה שקיימת רק בתחום המזונות.
* הדין העברי (כפי הפסיקה המקובלת כיום בבתי הדין הרבניים) קובע שחבות מזונות הקטינים חלה על האב בלבד (או בעיקר), חיבור בין שני כללים אלו, יוצר אפליה בין גברים לנשים.
חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 סעיף 3(א) קובע שעל אדם חל הדין האישי והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלו. החוק ממשיך ואומר בסעיף 3(ב) כי אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה. משמעות סעיף זה שהיות וגברים מחוייבים עפ”י הדין האישי ונשים פטורות על פיו, נשים יחוייבו במזונות קטינים מכוח חוק זה. ואכן חוק זה קובע בסעיף 3א (א) שאביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו ו- (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא. החוק קובע שוויון (יחסי) בין ההורים בחיוב מזונות הקטינים.
האפליה בחיוב מזונות הקטינים לרעת גברים מתחילה במערכת המשפט. הפסיקות בערכאות השונות אינן מתחשבות בהכנסות האב או בהכנסות האם (על פי רוב) והמזונות מושתים על האב כדרך קבע.
יתרה על כך, בהלכה השיפוטית נכנסה נוסחה לחישוב המזונות, אשר בניגוד לאמור בחוק (סעיף 3א(ב)), מתחשבת בידי מי מוחזק הקטין.
גם ההתייחסות להיקף המזונות שבסעיף 6 לחוק, שקובע כי “היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, … – לפי מחסורו של הזכאי ויכלתו של החייב” – אינה באה לידי ביטוי בפסיקה. גברים רבים נאלצים לחיות במחסור חריף ובתת תנאים בעודם מנסים לגדל את ילדיהם, מה גם שכשאין ידם משגת לשלם את הסכומים הגבוהים המושתים עליהם, הם נשלחים למאסר עפ”י חוק ההוצאה לפועל סעיף 74.
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה-1995 קובע בסעיף 69(א) כי “קצבת ילדים תשולם לאם”, בכל מקרה, גם אם שני ההורים חיים בשיתוף מוחלט וגם אם בנפרד או בגירושין.
כמו כן, זכאויות שונות נוספות הקשורות בילדים כגון: מענק לימודים, קצבת נכות, ועוד, מגיעות לאם בלבד.
עפ”י תקנות משק החשמל (תשלום מופחת לזכאים שונים), תשע”א-2011, סעיפים 7 (5) ו- (6), ניתנת הנחה של 50% בחשבון החשמל לזכאי מזונות – לנשים.
חוק העונשין, תשל”ז-1977 סעיף 303(א) המתת תינוק [א/226(1), (2)] [1939 תשכ”ו], קובע כי: “אשה שגרמה במזיד, במעשה או במחדל, למות ולדה שלא מלאו לו שנים-עשר חדשים, ובשעת המעשה או המחדל היתה במצב של ערעור שיקול הדעת, משום שעדיין לא החלימה לגמרי מתוצאות הלידה או משום תוצאות ההנקה לאחר הלידה, הרי על אף היות העבירה לפי הנסיבות בגדר רצח או הריגה, דינה – מאסר חמש שנים.” לעומת הריגה, או כפי שמנוסח כעת, ‘המתה בקלות דעת’, בה יתחייבו גברים עפ”י חוק העונשין הנ”ל, סעיף 301ג ובו כתוב: “הגורם למותו של אדם בקלות דעת, דינו – מאסר שתים עשרה שנים.” (המתה בקלות דעת (תיקון מס’ 137) תשע”ט-2019).
חוק העונשין, תשל”ז-1977, סעיף 260(א), מסייע לאחר מעשה [א/26(1), 27], קובע כי: “היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן זוגו, הורהו, בנו או בתו של העבריין; ואולם אשה שבנוכחותו ובמרותו של בעלה קיבלה עובר עבירה שבעלה השתתף בה או עזרה לו, כדי שיימלט מעונש – אינה בגדר מסייעת; לענין סעיף זה, “עבירה” – למעט חטא.” – כאמור, החוק מפחית מאחריותה של אישה, בטוענה שהיא תחת מרותו של בעלה, סעיף הפוך, לא עלה במחשבה כלל.
חוק העונשין, תשל”ז-1977, איסור הפסקת הריון [יג/2], סעיף 313, פוטר אישה מאחריות הפלת עוברה ומחייב את הרופא או האדם האחר שעסק בהפלה: “מי שהפסיק ביודעין הריונה של אשה, בין בטיפול רפואי ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר חמש שנים או קנס חמישים אלף לירות.”. ובכדי לוודא שאין אחריות על האישה, מוסיף סעיף 320 בחוק וקובע: “אשה שבוצעה בה עבירה בניגוד לסימן זה לא תשא באחריות פלילית בקשר לעבירה זו.”.
לפי הוראות התקשי”ר (תקנון שירות עובדי המדינה) הזכות ליום עבודה מקוצר להורה בשירות המדינה (מה שנקרא פעם ‘שעת הנקה’, עד שנודע כי גברים מעוניינים להיות עם ילדיהם הרכים), ניתנת כברירת מחדל לאמהות.
אב גרוש יזכה בשעת הורות עם ילדיו, רק במקרה בו האם (הגרושה) תסכים להעביר לו את זכות זו. במקרים לא מעטים, עקב סכסוך הגירושים, אבות רבים מודרים מזכות זו.
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה-1995, (תיקון מס’ 7) תשנ”ו-1996 (תיקון מס’ 186) תשע”ז-2016, סעיף 351 קובע כי: “מבוטחת… שהיא עקרת בית או אלמנה בת קצבה, כהגדרתן בסעיף 238, לא תשלם דמי ביטוח…” כאשר סעיף 238 בחוק קובע: ” ‘עקרת בית’ – אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית, ובכלל זה אישה כאמור שהיא חברת קיבוץ מתחדש” – גבר אינו כלול בהגדרה זו ולכן אינו זכאי לפטור זה.
נוסף על כך, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ”ד-1994, (תיקון מס’ 30) תשס”ה-2005 (תיקון מס’ 55) תשע”ה-2014, סעיף 14(ז), פוטר ‘עקרת בית’ מתשלום דמי ביטוח בריאות – “לא ישולמו דמי ביטוח בריאות בעד מבוטח שטרם מלאו לו 18 שנים, בעד עקרת בית…”.
חוק שיווי זכויות האשה, תשי”א-1951 סעיף 6ג קובע כי “בגוף ציבורי …, ינתן ביטוי הולם בנסיבות הענין, לייצוגן של נשים …, ובלבד שאם לצורך ביצוע הוראה זו נדרשת העדפת אישה, תינתן העדפה כאמור אם המועמדים בני שני המינים הם בעלי כישורים דומים” – אפליה בוטה ומפורשת בלשון החוק.
האפליה תתקיים ב’גוף ציבורי’ כלומר: (1) משרד ממשלתי, לרבות יחידותיו ויחידות הסמך שלו; (2) רשות מקומית; (3) חברה עירונית; (4) תאגיד או גוף ציבורי אחר שהוקם בחוק; (5) חברה ממשלתית.
חוק חובת המכרזים, תשנ”ב-1992 סעיף 2ב (עידוד נשים בעסקים (תיקון מס’ 15) תשס”ג-2002) קובע כי “…פורסם מכרז לפי הוראות חוק זה, ולאחר שקלול התוצאות, קיבלו שתי הצעות או יותר תוצאה משוקללת זהה שהיא התוצאה הגבוהה ביותר, ואחת מן ההצעות היא של עסק בשליטת אישה, תיבחר ההצעה האמורה כזוכה במכרז”.
הגדרה: ” “עסק בשליטת אישה” – עסק אשר אישה מחזיקה בשליטה בו, ואשר יש לה, לבד או יחד עם נשים אחרות, היכולת לכוון את פעילותו”.
תיקון ייצוג הולם (תיקון מס’ 5) תשס”ד-2003 לחוק הספורט, תשמ”ח-1988 קובע בסעיף 9א(א) כי “בקרב העובדים וההנהלה של אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד… יינתן ביטוי הולם בנסיבות הענין, לייצוגן של נשים בסוגי המשרות השונים, ובלבד שאם לצורך ביצוע הוראות סעיף זה נדרשת העדפת אישה תינתן העדפה כאמור אם המועמדים בין שני המינים הם בעלי כישורים דומים.”.
אפליה נוספת הוכנסה בחוק בסעיף 17א (ג) (תיקון מס’ 14) תשע”ח-2018 : “במינוי לפי פסקאות (1), (2), (4) ו-(12) שבסעיף קטן (ב), תמונה לפחות אישה אחת לפי הוראות כל פסקה כאמור”.
עוד אפליה מתקיימת בתיקון (תיקון מס’ 6) תשע”א-2011 בהקמת “המועצה הציבורית לקידום ספורט הנשים בישראל”.
בסעיף 10(ב) לחוק (תיקון מס’ 7) תשע”א-2011, נכתב “בתקנונים כאמור ייקבעו הוראות בענין מתן הזדמנות שווה לפעילות נשים בספורט” – מתן הזדמנות שווה לנשים הנו אפליה, מאחר ואינה לפי כישורים.
(תיקון מס’ 96) תשס”ה-2004 בסעיף 249 קובע כי א(3א): “בקרב נציגי העיריה שאינם חברי המועצה, יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים…” ובסעיף 249ב (ב) (1א): “בקרב הדירקטורים יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים…” – מתן ייצוג שאינו על פי רמה מקצועית, הנו אפליה בהגדרתה.
על פי חוק שיווי זכויות האשה, תשי”א-1951 סעיף 6ד “לכל אישה … זכות שווה לזכותו של האיש למלא כל תפקיד” אך לא חובה, כפי שמחוייבים גברים. הפער הוא הן בחיוב לגיוס, הן באורך השירות והן בהיקף חיוב המילואים שלאחר מכן.
גם חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ”ו-1986 מפלה במידה דומה בסעיף 16א, שוויון בשירות (תיקון מס’ 11) תש”ס-2000: “(א) לכל יוצא צבא אשה זכות שווה לזכותו של יוצא צבא גבר, למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי.” – כאמור לעיל, זכות, אך לא חובה.
על פי חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ”ו-1986 סעיף 39 (פטור משירות על פי דין [30] (תיקון מס’ 3) תשמ”ט-1989) פוטר נשים במצבים שונים: “אם לילד ואשה הרה יהיו פטורות מחובת שירות בטחון משהודיעו על כך; אשה נשואה פטורה מחובת שירות סדיר; יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות; “. גברים חייבים, גם נשואים וגם אבות לילדים.
חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ”ו-1986 קובע בסעיף 26כה’, כי יש איסור לפגוע במעמדה של אישה בצבא (תיקון מס’ 19) תשע”ד-2014: “לא ייפגע מעמדה ושילובה של יוצא צבא אישה בשירות ביטחון בשל שירותם של בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים בשירות ביטחון לפי פרק זה.” – האם מעמדם של בוגרי הישיבות או גברים לא נפגע במצבים שונים? האם יש צורך להפריד ולגונן רק על מעמדן של נשים? ומה עם בדואים ואתיופים ועוד חלוקות למגזרים שונים שמשרתים בצבא?
חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ”ו-1986 מפלה בזמני השירות בין איש לאישה.
– אפליה בחובת התייצבות לשירות, סעיף 13(1) : “גבר, שנמצא כשר לשירות והוא באחד הגילים שמשמונה עשרה עד עשרים ותשע, או שהוא רופא או רופא שיניים והוא באחד הגילים שמשלושים עד שלושים ושמונה… אשה, שנמצאה כשרה לשירות והיא באחד הגילים משמונה עשרה עד עשרים ושש, או שהיא רופאה או רופאת שיניים והיא באחד הגילים שמעשרים ושבע עד שלושים ושמונה.”
– אפליה במשך השירות ((תיקון מס’ 19) תשע”ד-2014), סעיף 16 : “אשה, שנקראה להתייצב לשירות סדיר… חייבת בשירות סדיר של עשרים וארבעה חודשים [במקרה הרגיל], או של שנים עשר חדשים” בין גילים 35 ל-38, במקרה שהיא רופאה.