כבוד השופט ארז שני – ממשיך ובצדק לדאוג לטובת הקטינים ולא נרתע.
ביהמ”ש חייב המשך טיפול של הקטין לחידוש הקשר עם אביו.האם המנכרת חויבה לשאת ב-80% מעלות הטיפול וכן בהוצאות לטובת האב בסך 40,000 ₪ בשל דרך ניהולה את ההליך ומיצויו עד תום.בנוסף, מונה לקטין אפוטרופוס לדין.
עתירת אב למתן סעדים בעקבות נתק בינו לבין בנו בן ה-14, אשר נוצר לטענתו בעטיה של האם.
אין חולק כי מאז חודש אוגוסט 2020 ועד היום לא פגש הקטין באביו ולמרות החלטות שיפוטיות, לרבות פס”ד של בימ”ש מחוזי, לא בוצע בעטייה של האם כל טיפול לחידוש הקשר.
מהותה האמיתית של התובענה היא לחייב את הקטין “לקבל טיפול” שמטרתו חידוש הקשר בינו לבין אביו.
השופט ארז שני קיבל את טענות האב:
ביהמ”ש התרשם כי האם מעצימה אירועים של מה בכך על-מנת ליצור את האב כדמות “דמונית” והיא “נלחמת כלביאה” על “זכות” הקטין שלא להיות בקשר עם אביו.
עוד התרשם ביהמ”ש כי קיים קשר סימביוטי עמוק בין האם לבין הבן.
מאז נפרדו הצדדים פועלת האם באופן יזום לניכור הורי ומלאכתה צלחה.
כהורה מנכר אופייני פוגעת האם בכל גורם המנסה לחדש את הקשר, תוך התעלמות מפסה”ד של ביהמ”ש המחוזי ומן הדין.אם נלך לשיטת האם ולפיה אין לביהמ”ש סמכות להורות על טיפול לחידוש קשר או השתתפות בו, כמו ביטלנו לא רק את הוראת ביהמ”ש המחוזי בעניין הצדדים, אלא אף את פסקיו של ביהמ”ש העליון והמחוזי, את הצורך בנוהל הנשיאה לחידוש קשר ואת הכלל לפיו על ביהמ”ש ליתן סעד אפקטיבי על-פי חוק.
ביהמ”ש מרחיב בין היתר על הדין לעניין ניתוק קשר והשלכות תופעת הניכור ההורי כמובא בפסיקה ובספרות.
עוד מתייחס ביהמ”ש לשאלת מינוי של אפוטרופס לדין לקטין ובשאלת תפקידו.
בהקשר זה כבר נפסק כי מטרתו של האפוטרופוס לדין לייצג את הקטין בביהמ”ש, להביא עמדתו, לבטא רצונו ולדאוג לכך שעניינו לא יקופח ו/או ינוצל בידי אחרים בשל העובדה שהוא אינו מסוגל לדאוג לענייניו בעצמו.
לביהמ”ש לענייני משפחה סמכות נרחבת האם לשקול ולמנות אפוטרופוס לדין בכל הליך הנוגע לקטינים. לעמדת ביהמ”ש, אפוטרופוס לדין מתמנה כאשר נוצר מתח בין טובתו של קטין לבין השקפת הוריו, בעיקר השקפתו של ההורה ה”מרכזי”; על האפוטרופוס לדין לפעול בשיתוף פעולה עם ביהמ”ש לטובת קטין ולא רק לשם השמעת קולו, שכן הוא לעיתים “שופרו” של הורה מנכר – מכאן גם נגזרה ההכשרה של האפוטרופוסים לדין.
אכן, אפוטרופוס לדין אינו איש טיפול, אך בהינתן ההכשרה הוא בהחלט יכול להיות הגורם המתכלל והמפעיל של המטפלים בקטינים, גם מי המתאם פעולתם ואינו “נותן יד” לעשייה בלתי חוקית.
בעניין שלפנינו הניסיון מלמד, כי באין אפוטרופוס לדין בעל סמכויות, התאפשר לאם להתעלם מהחלטות שיפוטיות ולא לציית להן.
ביהמ”ש שוכנע כי המצב אליו נקלענו אינו אלא פרי התנהגות מתמשכת של האם, שהיא בבחינת ניכור הורי, שלא יימצא לו מרפא בלא התערבות.
לביהמ”ש ברור כי האם אינה מייצגת לאשורם את אינטרסי הקטין להיות בקשר עם אביו וכך ליהנות משני הוריו.
ביהמ”ש שוכנע כי הקטין זקוק לטיפול, ולא רק לעניין חידוש הקשר.
לאור האמור התובענה מתקבלת – הקטין ימשיך להיות מטופל לעניין חידוש הקשר במכון “מפגשים”, ובשל התנהלותה תישא האם ב- 80% מעלות המכון – האב יישא ביתרה.
ביהמ”ש מורה ללשכה לסיוע המשפטי למנות לקטין אפוטרופוס לדין, אשר גם ישמיע קולו, גם יפעל כפי טובתו וימליץ לקטין ולביהמ”ש בהתאם.
כן חויבה האם בהוצאות האב בסך 40,000 ₪, בשל דרך ניהולה את ההליך ומיצויו עד תום.”
אם נלך לשיטת האם ולפיה אין לביהמ”ש סמכות להורות על טיפול לחידוש קשר או השתתפות בו, כמו ביטלנו לא רק את הוראת ביהמ”ש המחוזי בעניין הצדדים, אלא אף את פסקיו של ביהמ”ש העליון והמחוזי, את הצורך בנוהל הנשיאה לחידוש קשר ואת הכלל לפיו על ביהמ”ש ליתן סעד אפקטיבי על-פי חוק.
ביהמ”ש מרחיב בין היתר על הדין לעניין ניתוק קשר והשלכות תופעת הניכור ההורי כמובא בפסיקה ובספרות.
עוד מתייחס ביהמ”ש לשאלת מינוי של אפוטרופס לדין לקטין ובשאלת תפקידו.
בהקשר זה כבר נפסק כי מטרתו של האפוטרופוס לדין לייצג את הקטין בביהמ”ש, להביא עמדתו, לבטא רצונו ולדאוג לכך שעניינו לא יקופח ו/או ינוצל בידי אחרים בשל העובדה שהוא אינו מסוגל לדאוג לענייניו בעצמו.
לביהמ”ש לענייני משפחה סמכות נרחבת האם לשקול ולמנות אפוטרופוס לדין בכל הליך הנוגע לקטינים.
לעמדת ביהמ”ש, אפוטרופוס לדין מתמנה כאשר נוצר מתח בין טובתו של קטין לבין השקפת הוריו, בעיקר השקפתו של ההורה ה”מרכזי”; על האפוטרופוס לדין לפעול בשיתוף פעולה עם ביהמ”ש לטובת קטין ולא רק לשם השמעת קולו, שכן הוא לעיתים “שופרו” של הורה מנכר – מכאן גם נגזרה ההכשרה של האפוטרופוסים לדין.
אכן, אפוטרופוס לדין אינו איש טיפול, אך בהינתן ההכשרה הוא בהחלט יכול להיות הגורם המתכלל והמפעיל של המטפלים בקטינים, גם מי המתאם פעולתם ואינו “נותן יד” לעשייה בלתי חוקית.
בעניין שלפנינו הניסיון מלמד, כי באין אפוטרופוס לדין בעל סמכויות, התאפשר לאם להתעלם מהחלטות שיפוטיות ולא לציית להן.
ביהמ”ש שוכנע כי המצב אליו נקלענו אינו אלא פרי התנהגות מתמשכת של האם, שהיא בבחינת ניכור הורי, שלא יימצא לו מרפא בלא התערבות.
לביהמ”ש ברור כי האם אינה מייצגת לאשורם את אינטרסי הקטין להיות בקשר עם אביו וכך ליהנות משני הוריו.
ביהמ”ש שוכנע כי הקטין זקוק לטיפול, ולא רק לעניין חידוש הקשר.
לאור האמור התובענה מתקבלת – הקטין ימשיך להיות מטופל לעניין חידוש הקשר במכון “מפגשים”, ובשל התנהלותה תישא האם ב- 80% מעלות המכון – האב יישא ביתרה.
ביהמ”ש מורה ללשכה לסיוע המשפטי למנות לקטין אפוטרופוס לדין, אשר גם ישמיע קולו, גם יפעל כפי טובתו וימליץ לקטין ולביהמ”ש בהתאם.
כן חויבה האם בהוצאות האב בסך 40,000 ₪, בשל דרך ניהולה את ההליך ומיצויו עד תום.”
דוברות אבות למען צדק.
