אישה העלילה נגד אבי ילדיה כי אנס את ביתם הקטינה, יצרה ניכור הורי,תלונת שווא והתעללות נפשית בקטין.

לצדדים שלושה ילדים משותפים; הקטינה א’, כבת שש חצי והקטינים מ’ וא’, תאומים כ בני שלוש.תלה”מ 39491-11-20 .

כבוד השופטת מירה רום פלאי: פסק הדין מכריע בשתי תביעות שהוגשו ע”י האב, האחת בתלה”מ 39491-11-20 העברת משמורת על הקטינה א’ בשל ניכור הורי קיצוני, והשנייה בתלה”מ 23543-07-21 תביעה למשמורת בשל ניכור הורי חמור וקיצוני, על התאומים.

מדובר בטענות האם כי האב פגע מינית בקטינה א’ כולל אונס ושכנוע הבת בנכונות הטענות, בד בבד עם הסתרת עובדת היותו של האב אבי התאומים ומניעת הקשר בינו לבין שלושת ילדיו הקטינים.

האם שבויה ברעיון שהפך מבחינתה, לידיעה, שהאב פגע מינית בקטינה א’. האם דבקה בו, ואף גייסה אל תוכו את הקטינה עצמה, שלא מלאו לה ארבע שנים במועד בו ארע האירוע הנטען, עד כי לשם הוכחת טענותיה בעניין זה, הפכה, למעשה, לפוגעת בקטינה ונוכח התנהלותה הקטינה נמצאת בסיכון רגשי והתפתחותי הבא לידי ביטוי בתופעות המוגדרות ע”י אנשי הטיפול כתופעות פוסט טראומתיות.

בשם ההגנה, לכאורה, על הקטינה האם פנתה לכל גורם אפשרי ודיווחה על פגיעה מינית של האב בקטינה; האם דובבה את הקטינה לספר אודות מעשיו של האב לכאורה; נהגה לקחתה פעם אחר פעם לבדיקות פולשניות באיבריה האינטימיים ע”י גורמים שונים, סירבה לקבל את ממצאי חוקרת הילדים שחקרה את הקטינה ואף סירבה לכל טיפול רגשי לקטינה שאינו יוצא מנקודת הנחה כי הקטינה היא קורבן לפגיעה מינית ע”י האב.

בכך סיכלה שוב ושוב את האפשרות לקיום זמני שהות רציפים של הקטינה עם אביה, ובהמשך אף מנעה את הקשר בין האב לתאומים ע”י התכחשות לאבהותו עליהם.

בית המשפט שוכנע שהאב לא פגע מינית בקטינה א’, וטענת האם לפגיעה כזו נדחתה.

האב שלא השכיל להבין שמדובר באישה הטומנת לו מלכודת שבסופה עלול למצוא את עצמו בבית הסוהר נאשם באונס ביתו – פעל על פי הוראת האם.

לאחר שהאב נפל למלכודת, האם הגישה תלונה במשטרה כנגד האב, במסגרתה טענה כי הקטינה סיפרה לה שהאב ביצע בה מעשים מגונים.

הקטינה נחקרה ע”י חוקרת ילדים. עמדת חוקרת הילדים הייתה כי לא ניתן לקבוע מהימנות בעדותה של הקטינה וזאת לאחר שתי חקירות שנערכו לקטינה, וכי הקטינה “חשופה לדיבור ממושך על הנושא”. לפיכך גם דרישת הרווחה לביצוע חקירה שלישית נדחתה ע”י חוקרת הילדים.

האב נחקר במשטרה לאחר שנמסר לו כי הוא חשוד בביצוע מעשים מגונים בקטינה. בתום החקירה, שוחרר האב והורחק מהאם למשך 20 ימים, כאשר צוין בכתב הערובה: “למעט הבת א’. ניתן באמצעות צד שלישי מהרווחה להיפגש בתקופה זו במסגרת ההסדרים ודומה לענין שיחות הטלפון”.

האם לא עצרה והגישה בקשה לצו הגנה במעמד צד אחד כנגד האב, בה נטען: “המוגנת סיפרה כי המשיב נוהג לצלמה עירומה במקלחת, לצלם את איבר מינה ואף להחדיר אצבעותיו לאיבר מינה באופן הגורם לה לכאב! … סיפרה המוגנת למבקשת, כי המשיב נישק את איבר מינה וביקש ממנה לגעת באיבר מינו ולאחר מכן להכניס את יד לה לפיה!”

רוב הגורמים המקצועיים-טיפוליים מטעם ביהמ”ש, שנדרשו לכך במסגרת חוות הדעת, היו תמימי דעים כי אין אינדיקציה לפגיעה מינית של האב בקטינה א’. יתר על כן, לשיטתם, דווקא התנהלות האם, העולה כדי ניכור הורי, מעמידה את הקטינה בסיכון, תוך פגיעה אנושה בקשר שלה עם אביה.

בית המשפט שוכנע מהתשתית הראייתית – חומר הראיות שהוגש, חוות דעת המומחים במכון שלם עדויות המומחים וגורמי טיפול נוספים, עדויות הצדדים, שמיעת הקטינה, וכן ממצאי תיק החקירה ועמדת גורמי האכיפה – שהאב לא פגע מינית בקטינה א’ וכי מתחילת הדרך, האם נקטה בפעילות מכוונת שמטרתה להגביל ואף לשלול את אפוטרופסותו הטבעית של האב, ובמקרה של התאומים, אף את אבהותו.

סוף דבר: ביהמ”ש קבע משמורת משותפת על שלושה קטינים לאחר שביהמ”ש שוכנע כי האם העלילה על האב כי פגע מינית בביתם, תוך שהיא מזינה את תודעתם של שלושת הקטינים בנרטיב זה וגורמת לניכור הורי; במידה והאם, תסרב לקבל את הכרעת ביהמ”ש, הרי שהאחריות ההורית על התאומים תועבר באופן בלעדי אל האב, ובנוגע לקטינה א’ ביהמ”ש ישקול התערבות נוספת, עד להעברת האחריות הבלעדית עליה אליו.פסק דין המכריע בשתי תביעות שהוגשו ע”י האב.

בתהליך ארוך וממושך, פסק בית המשפט: במידה והאם, תסרב לקבל את הכרעת בית המשפט, הרי שהאחריות ההורית על התאומים תועבר באופן בלעדי אל האב, ובנוגע לקטינה א’ בית המשפט ישקול התערבות נוספת, עד להעברת האחריות הבלעדית עליה אליו. משום כך, פסק הדין הוא חלקי בלבד.

האם חוייבה בהוצאות האב בסך של 50,000 ₪

להבנתנו הלכה למעשה, מדובר בתלונת שווא בעלילה מרושעת שלאונס קטינה, בפגיעה נפשית בקטין, בניכור הורי חמור – לצערנו לא יוגש כתב אישום פלילי נגד האם.

אבות למען צדק.